לשהות עם השאלה
מוספים קודמים
גיליון זה הוא פרק נוסף בפרויקט מחקר רב תחומי ורב פנים המתקיים במרכז לאמנות דיגיטלית למעלה משנה. בהמשך לקבוצות המחקר, התערוכה ״פרשת מים״ ופרויקט האטלס לנוזליות ים–תיכונית, גם גיליון זה מציע קשת רחבה של הקשרים בהם מתגלמים המים כאתר וכזיכרון, כחוק, כפרויקט לאומי, כמקור לקונפליקטים וכפתח להזדמנויות חדשות. תשוקתו העזה של האדם לשלוט במים – נוזל הנמצא בתנועה תמידית, באה לידי ביטוי בשרטוט גבולות, חפירת תעלות, חקיקת חוקים ובניית סכרים – הכל כניסיון נואש למשמע את מה שאינו ניתן למשמוע. לקסיקון המים הקטן הנוצר עבור גיליון זה נע בין העבר לעתיד, מקונפליקטים קיימים להצעות לתפיסה אחרת של תכנון, ניהול וחיים עם ולצד המים.
גיליון מארב זה הוא תוצר של השיטוטים באבו-כביר ולא שיקוף שלהם. אין מטרתו של גיליון זה לתת מבט כולל על השכונה או לתאר את המסע שלנו בה. הוא מכיל מחשבות שונות ונקודות מבט מגוונות. במובן זה, זהו אוסף של מקטעים מאוגדים המתארים את האופן בו המקום נקרא על ידי המשתתפות השונות בקבוצה. זהו ניסיון ללמד את עצמנו תשומת לב למקומות דרכם אנחנו חולפים, ללמוד לנוע בהם ולהביט, בשכבות ובקריאות השונות שהם מזמינים. הוא אינו כולל את כל פינותיה והוא אינו מתיימר לומר עליה משהו מקיף. אין הוא אלא אסופת מבטים על מקום אחד, זר ומוכר, קרוב ורחוק. לא התערבנו, לא השארנו חותם.
לקראת ציון עשרים השנים הראשונות למרכז, אנחנו מבקשים להסתכל לאחור וקדימה. לחשוב על ההשתנות של המרכז לאורך השנים, על הקווים המאפיינים אותו ועל האפשרויות לעתיד לבוא. במסגרת כתב העת מארב, הזמנו כותבים, אמנים, אוצרים, ושותפים לחשוב על המרכז ועל המשמעות של מוסדות אמנות בזמן הזה.
מוסף זה מהווה יומן מסע לסיורי הגבול של קבוצת סיורי גבול, מטרתו אינה הסקת מסקנות כי אם תיעוד ותיאור של תהליכים, מחשבות, ומפגשים יוצאי דופן שהתרחשו במהלך הסיורים השונים.
מוסף זה יוצא יחד עם פסטיבל פרינט סקרין בחולון, ושניהם בוחנים את הבלתי-נראה בתרבות הדיגיטלית. ממבט מגובה הרחפן אפשר לראות שהמאפיין המרכזי של הבלתי-נראה המתגלה מתוך המוסף שלפנינו הוא היותו תהליך מתמשך ומורכב ולא פעולה מיידית של הסתרה.
גיליון ראשון (!) זה של מארב סאונד עוסק בפואטיקה של הזיכרון הצלילי. האסופה כוללת מאמרים מאת גיא דוביוס, תום סולוביציק ומעיין צדקה, יצירה מאת המלחינה האמריקאית אנאה לוקווד, כמו גם תרגום לעברית למסה ״קול ראשוני״ מאת ריינר מריה רילקה.
מוסף זה יצא במקביל לפתיחת פסטיבל פרינט סקרין שעסק ב-2018 בגבול העדין בין יצירה לזיוף, בין יצירתיות לרמאות, בין ה-Make אל ה-Fake עם עשרות אמנים, מדענים, מעצבים, קולנוענים ואנשי טכנולוגיה מהארץ והעולם. החשיבה הן על הפסטיבל והן על הגיליון התחילו מהמילה "פבריקציה"-
פבריקציה, בהגדרתה המילונית, היא הייצור בכמויות גדולות של אובייקטים יש מאין.
בינואר 2017 התכנסנו קבוצה של אמנים, אוצרים ואנשי רוח במסגרת פעילות המכון לנוכחות ציבורית אשר במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון, כדי לחשוב ביחד על מושג הג'סטה (מחווה). לאורך השנה קראנו טקסטים תאורטיים, בחנו עבודות של חברי הקבוצה ואמנים אחרים וניסנו להבין את הג'סטה – כמושג, כפעולה, כמרחב פוליטי, כביטוי אמנותי וככלי תאורטי וביקורתי.
מוסף מארב זה מלווה את פתיחתה של התערוכה "נאו-אנדרטל" העוסקת באופני המפגש והיחס של אמנים עכשוויים עם הנוכחות הפיזית של אנדרטאות במרחב הציבורי בישראל ועם ההקשרים הנרטיבים שהן מבקשות לקיים.
למוסף זה מצורפים מקבצים על מוזיאון ג'סי השלם בעריכת גל לשם, ומקבץ בנושא מושג הג'סטה (מחווה) בעריכת אביטל ברק.
במסגרת תוכנית המתאר החדשה לעיר חולון מתוכננת התחדשות עירונית בשכונת ג׳סי כהן, בה ממוקם המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית. בעקבות זאת, כנס המרכז הוקדש השנה ל״פינוי בינוי״ – הכנס עסק באופן ספציפי בהתחדשות עירונית בג׳סי כהן וכן באופן כללי בנושאי דיור, בית והקשר בין תושבים למקום בו הם חיים. הכנס נמשך יומיים וכלל סדנאות, שיחות, והרצאות. במוסף זה תיעוד השיחות וההרצאות.
מאת: סטיבן רייט
תרגום ועריכת הגיליון: עומר קריגר
׳לקראת לקסיקון של משתמשות׳ הוא חיבור משפיע בתיאוריה של האמנות בת-זמננו. הוא נכתב באנגלית על ידי סטיבן רייט, תיאורטיקן של פרקטיקה המתגורר בפריס ובקנדה, והתפרסם בשנת 2013 בהוצאת מוזיאון ואן אבה באיינדהובן, הולנד. בקיץ תשע״ו התחלתי לתרגם את החיבור המוגש לכם כאן.
גיליון מספר 19 עוסק באמן עזרא אוריון ורואה אור במקביל לתערוכה "אתרי שיגור" שמציגה את עבודותיו המרכזיות וחומרים מיוחדים נוספים מהארכיון הפרטי שלו.
גיליון זה נערך כחלק מפעילות המכון החדש לנוכחות ציבורית שהוקם אך לאחרונה במרכז לאמנות דיגיטלית. זהו גיליון ראשון מתוך סדרה שתעסוק במרחב הציבורי, באמנות ופעולה המתרחשת ורוחשת בו, ובעניין הציבורי בכלל.
גיליון מוזיאוטופיה של כתב העת מארב מכנס שני מקבצי טקסט ווידיאו. האחד, כולל שיחות ומאמרים סביב פרויקט צילום המוזיאונים הלאומיים של איליה רבינוביץ אשר הוצגו לאחרונה במרכז לאמנות דיגיטלית. האחר, הוא תיעוד של כנס "הסנדהרין" שהתקיים במרכז בשנת 2008 ואשר עסק בקשר שבין המוזיאון למדינת הלאום.
בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינויים טכנולוגיים כבירים שהשפעתם על חיינו כה מרחיקת לכת, שיש הרואים בהם מהפכה של ממש. ״המהפכה הדיגיטלית״, כפי ששינויים אלה מכונים לא פעם, מושווית בחשיבותה להמצאת הדפוס, בהיותה חובקת כל. הכנס הראשון של המרכז לאמנות דיגיטלית לאמנות חברה וטכנולוגיה, דן באופן ביקורתי באספקטים שונים של השפעת הטכנולוגיה על החברה, כשתפקידה של האמנות בהקשר זה הוא לזהות את הבעיות שנובעות משינויים אלה, להוות כלי ביקורת ואסטרטגיה להתמודדות עם השינויים הללו. הכנס עסק בשאלות של שקיפות ברשת ובהבטחה של הטכנולוגיה לחופש ולביטחון, בהשפעת הרשת על תהליכים פוליטיים ועל שוק העבודה. כמו כן עסק הכנס בהתנהלות של היחיד ברשת כמרחב חסר גוף, וביחסי הגומלין שבין טכנולוגיה ליעילות ולדחיינות.
אוצרת הכנס: נועה שובל
מוסף "היסטוריה וכתיבתה" רואה אור יחד עם התערוכה "היסטוריות", המוצגת במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בין התאריכים 5/10/13 – 25/1/14.
האופן שבו אנחנו חווים את הזמן יכול לספר לנו הרבה על החברה שאנחנו חיים בה, כמו גם על מיקומינו החברתי, הכלכלי והפוליטי בתוך החברה. היומיום הוא המקום בו חווית הזמן מתממשת. לכן, הוא גם המקום ממנו יכולה לצמוח התנגדות למשטרי הזמן הנכפים עלינו
מוסף "אנחנו לא לבד" הוא פרי שיתוף פעולה עם המכללה החברתית כלכלית כחלק מהתערוכה "אנחנו לא לבד" המוצגת במרכז לאמנות דיגיטלית.
הביטוי "על פי מקורות זרים" הוא עלה תאנה רטורי. קריצת עין מקובלת במדינות רבות, וישראל בכללן. הוא נגזרת של מצב משפטי שכל כולו עמימות – ואף על פי כן, הוא נמצא בשימוש על רקע בהירות מובהקת בכל הנוגע לענישת מי שמסיר את העלה.
מוסף "אקטואליה יצירתית" משלב כתיבה ופרויקטים אינטרנטיים שהוזמנו במיוחד, המביאים בחשבון את השפעותיהן של טכנולוגיות מתקדמות על סוגיות כמו רפלקסיביות עצמית, קשיי הייצוג, תכני מדיה מתוצרת עצמית ותפקיד המצלמה באמנות ובקולנוע תיעודיים.
הנושאים שבבסיס התערוכה ״הלאה לחלל: סיפורים חלופיים לקוסמוס״ מתמקדים בשאלות שמעסיקות את האמנים המציגים ואת האוצרת. הכותבים המשתתפים במוסף חושפים נרטיבים היסטוריים מושתקים, משרטטים היסטוריות חלופיות ותסריטים אפשריים לעתיד ומנתחים תפישות קודמות של העתיד. כך הם יוצרים קשרים בין ההווה לעבר וממלאים את החלל הריק שברקמה ההיסטורית המורכבת.
