הודעה לעיתונות
הכנס "העתיד מאחורינו: הפוטוריזם בן 100!" של המחלקה להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל,  נערך לרגל מאה שנים להולדת הפוטוריזם – שנולד עם המניפסט של מרינטי ב-1909.  הכנס יציג דרך הרצאות שונות את התפיסה הפוטוריסטית בתחומי האמנות הפלסטית, ההגות והשירה וכן את השפעות התנועה על האמנות שנעשתה מאוחר יותר, בעקבות התנועה הפוטוריסטית.
הפוטוריזם (מלשון Futuro, עתיד) הוא זרם שנוסד באיטליה שנים ספורות לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. מדובר בתנועה פוליטית ואידיאולוגית של משוררים, אמנים ואנשי רוח ממגוון תחומים. מייסדו היה המשורר פיליפו מרינטי (1944-1876) –  התיאורטיקן והגורם המדרבן של הפוטוריזם – שפירסם בשנת 1909 את המניפסט שלו בעיתון הפריסאי Le Figaro. מרינטי היה חסיד המלחמה אשר היה שותף במערך הפוליטי הלאומי שהכשיר את הקרקע לעליית הפשיזם לשלטון, ואף הקים מפלגה פוטוריסטית. בין עקרונותיו של מרינטי: האדרת התוקפנות, האלימות והסכנה, המהירות כמאפיין מהותי ומרכזי של המודרנה, והתנגדות לעבר, למוסדות המייצגים את העבר ולאמנות העבר.
 
במקביל לפרסומו הרב, הוקרא המניפסט בפני קהל רב מעל בימת האמפיתאטרון של מילנו ושל טורינו. בנוסף, נסעו מרינטי וקבוצת אמנים שהוא קיבץ סביבו לונציה, שם הם זרקו עלונים על העוברים ושבים בכיכר סן מרקו ובהן אימרות נגד ונציה הישנה ובעד העתיד. הם היו בעד ונציה תעשיתית ומיליטנטית שתשלוט באירופה, וכן בעד הריסת הארמונות, שריפת הגונדולות ובניית תותחי מתכת שיהרסו את הארכיטקטורה הישנה של ונציה. מרינטי, שהושפע מהחידושים הטכנולוגים הרבים של ראשית המאה (המכונית, המטוס, כלי הנשק והאור החשמלי) האמין באופטימיות בעתיד הטכנולוגי החדש, ובתוקפנות שטמונה בו.
 
חשוב לציין שאיטליה היתה בתקופה זו דווקא נחשלת מבחינה טכנולוגית אחרי מעצמות אירופה, ואולי בשל כך הם ראו את העתיד הטכנולוגי בצורה אוטופית, מבלי להכיר בבעיות שהוא יוצר. הציור האיטלקי בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 היה שמרני בעיקרו – לא קמה בו תנועה אוונגרדית, והאמנים לא היו בקשר עם האוונגרד בפריס. הפוטוריזם רצו לתקן את המעוות באמנות האיטלקית בת זמנם וליצור אמנות חדשה שתהיה ראויה לאיטליה החדשה. לפיכך, תוך זמן קצר התקבצו סביב מרינטי האמנים אומברטו בוצ'וני, קרלו קארה, לואיג'י רוסולו, ג'קומו באלה וג'ינו סבריני, וכתבו אף הם מניפסט ב-1910 שתמך בזה של מרינטי, ואימץ את רעיונותיו לתחום האמנות החזותית, בקראו למהירות, העזה ואלימות, שהם הגילוי המודרני של רוח האדם. הפוטוריסטים מדברים על תמורה, קידמה ותקופה חדשה, ששורש כולם – מדע. הם האמינו כי מהות החיים נעוצה בתנועה. הם ראו בתנועה תכונה מרכזית של המאה ה- 20, סמפטום של עולם בו יגיעו המכונה ואמצעי התחבורה למעמד שלא נודע לבני התקופות הקודמות. העידן החדש הוא עולמם של מכונית המרוץ, המטוס, הטלגרף, האופטיקה והמכניקה החדשה.
 
הם הציגו במילנו לראשונה בשנת 1911, אך הם ידעו שאם ברצונם לבסס את תנועתם, עליהם לכבוש את פריס – מוקד האמנות הבינלאומי. התערוכה הפוטוריסטים הראשונה בפריס נערכה בפברואר 1912, והיא לוותה בהסתערות נמרצת על הציבור ובעשיית פרסומות עצמיות, ומשכה תשומת לב רבה. אפולינר סקר אותה בהערכה, אך היו גם קיתונות בוז רבים. מפריס עברה התצוגה ללונדון, ברלין, בריסל, אמסטרדם, מינכן ועוד. בכל מקום הם התקבלו בהתעניינות מהולה בתדהמה, אך הפוטוריזם זכה לפרסום, יצירותיו נמכרו והשפעותיו היו ניכרות בכל מקום בו הוא הוצג.
הם ערכו גם ערבים פוטוריסטים בהם קראו שירה, הציגו יצירות אמנות, ואף הוקרנו סרטים שבסיסם הדגשת התנועה.

ההרצאות בכנס:

בשעה 10:00
הפוטוריזם בין אמנות, היסטוריה ופוליטיקה. יו"ר: ד"ר נעמי המאירי דן, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
"טיסתו של פאוסט על גלימתו של השטן": תאונות, התרסקויות ומודרניות בין צ'ארלס דיקנס לפיליפו תומאסו מארינטי – ד"ר משה אלחנתי, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
פוטוריזם: מבוא – ד"ר גל ונטורה, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
"הסינדרום הפוטוריסטי: מכונית המרוץ במערבולת המלחמה" – פרופ' דוד אוחנה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

בשעה 11:30
כולנו פוטוריסטים ! יו"ר: ד"ר גל ונטורה, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
פוטוריזם רוסי באמנות ובספרות – ד"ר איגור ארזנוב, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
"סכין בבטן": על פוטוריזם הזירה הפולנית-יהודית – אביב לבנת, אוניברסיטת תל אביב
המלחמה היא ההיגיינה היחידה: פוטוריזם, וורטיציזם, אוואנגרד וימין – ד"ר דנה אריאלי-הורוביץ, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל

בשעה 14:00
הרצאות אורח
Futurism Heritage in the Contemporary
Typography and Graphic Design
Prof. Leonardo Sonnoli, University IUAV of Venice, ISIA of Urbino

הפוטוריזם בין הצלילים למראות – יו"ר: ד"ר דרור פימנטל, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
מוסיקה ופוטוריזם: על מה שבין – ד"ר יעל כדורי, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל
היבטים מוסיקליים בפוטוריזם האיטלקי בראשית המאה העשרים – יוסי מר חיים, אמנות, בצלאל
יחסים מסוכנים: קולנוע ופוטוריזם – ד"ר  אשר סלה, היסטוריה ותיאוריה, בצלאל

בשעה 17:15 יתקיים המופע Zang Tumb Tumb – שירה פוטוריסטית בשפה חופשית. מופע קול בביצועה של ענת פיק

על המופע: התנועה הפוטוריסטית הצליחה למשוך תשומת לב בינלאומית הודות לניצול מתוחכם של התקשורת. כלי מרכזי היה פרסום סדרה של מניפסטים: קול קורא שפונה ישירות לקהל ובטון נחרץ קובע עמדות מהפכניות שנוגעות לתרבות, מין, פוליטיקה, היסטוריה.
התכנית המשותפת של עדינה קמיאן ושל ענת פיק תכלול כעשרים דקות של מופע וכעשרים דקות  דיבור, וכן פרזנטציה של קטעי וידאו, ותתמקד בפוטוריזם איטלקי.
ענת פיק תבצע את יצירת הדגל הפוטוריסטית: "הקרב על אדריאנופוליס" מאת פ.ט. מרינטי, 1912-14. כן תבוצע שירה פונטית מאת ג'יאקומו באלה, ויצירה אותה כתבה פיק על טקסט "משפחות הרעש" מתוך המניפסט  "אמנות הרעש" של רוסולו. 
לפני המופע תרצה עדינה קמיאן-קשדן, אוצרת לאמנות מודרנית במוזיאון ישראל על Parole in Liberta

ביום שלישי, 9 ביוני 2009, תתקיים הקרנת בכורה של הסרט Futurismo che Passione!, בבימויה של Silvana Palumbieri, איטליה 2008

ההקרנה תתקיים בסינמטק ירושלים, דרך חברון 11, ירושלים
בסרט התעודה נאספו תמונות נדירות של פיליפו תומאסו מרינטי, מייסד התנועה הפוטוריסטית, משנות השלושים של המאה העשרים. מרינטי מדקלם את האירו-פואמה ('Aeropoema'), את 'הפצצת אדריאנופוליס'  ואת 'מלים חופשיות' שאונגרטי ((Ungaretti ופלצסקי (Palazzeschi) מזכירים כאבני היסוד של הפוטוריזם הספרותי, שראשיתו עם פאפיני ((Papini, סופיצ'י ((Soffici וקמפאנה Campana)).
בסרט גם נצפה בבנה  (Bene )מקריא את הטקסט של מניפסט היסוד של הפוטוריזם אשר פורסם ביומן הצרפתי "לה פיגארו" ב-20 בפברואר 1909. בנוסף נראה את האבר  (Haber)ופרנטי(Parente), מציגים את הפרובוקציות של התיאטרון הפוטוריסטי.
לצד התבוננות באופן בו הוקמה התנועה, עוסק הסרט גם בקארה Carra)) ובסבריני ((Severini המשחזרים את לידת הפוטוריזם בציור ומפענחים את תרומתם הייחודית של בוצ'וני ((Boccioni ובאלה (Balla), עם הצורות הדינאמיות שלו.
קטעי סרטים פרי דמיונו הקודח של ברגאליה ((Bragaglia, נכללים בסרט לצד רישומי העיר החדשה של  האדריכל סנטאיליה ((Sant'Elia שנהרג במלחמת העולם הראשונה. את הסרט מלווים צלילי תופיו של  רוסולוRussolo) ), צלילים המחקים את רעשי העיר ואף שירים שליוו את פעילותו הפוליטית של מרינטי – במהלך קרבות, הפגנות רחוב וגיבוש קבוצות פוליטיות חדשות.
הסרט מבוסס על קטעי ארכיון, ציורים, תמונות וכרזות. הוא מתחקה אחר נטייתו של מרינטי לכתוב על גבי כל מצע אפשרי: גלויות, מכתבים, כרזות וכמובן גם כרוזים שכן המדיום הוא המסר בפוטוריזם.
 

תיאור ההרצאות

פוטוריזם: מבוא – ד"ר גל ונטורה
ב-1909 פירסם המשורר האנרכיסט פיליפו תומסו מארינטי את המניפסט הפוטוריסטי בעיתון הצרפתי לה פיגארו. תוך זמן קצר התקבצו סביבו אמנים רבים, ביניהם אומברטו בוצ'וני, קרלו קארה, לואיג'י רוסולו, ג'קומו באלה וג'ינו סבריני, אשר הקימו תנועה שחתרה לבטא את דופק החיים המודרני, בהכריזה על סגנון חדש ודינמי המורד במוסכמות, במסורת ובסגנון הישן. תנועה זו העלתה על נס את המדע ואת הטכנולוגיה המודרנית, וקראה ליצירת יחס חדש בין האדם ובין המכונה. בהרצאה זו אסקור בקצרה את עקרונותיהם התיאורטיים והאמנותיים של חברי הקבוצה, תוך דיון בשלושה מניפסטים שהם כתבו בין 1912-1910: המניפסט הטכני, מניפסט התערוכה לציבור והמניפסט של הפיסול. בבחינת יצירות האמנות שהם יצרו באותן שנים אנתח את המאפיינים המסורתיים והחדשניים של האמנות הפוטוריסטית, תוך דיון בתנועה, סימולטניות ושימוש בקווי כח, כביטויים פיזיים לנושאים המופשטים שהעסיקו אותם.

"הסינדרום הפוטוריסטי": מכונית המרוץ במערבולת המלחמה – פרופ' דוד אוחנה
"הסינדרום הפוטוריסטי" דן בשלושה ענפים של האוונגרד הפוטוריסטי באירופה של ראשית המאה ה-20 ובנהייתו למשטרים טוטליטריים בימין ובשמאל. פיליפו תומאסו מרינטי והפוטוריזם האיטלקי בישרו וסללו את הדרך לפאשיזם; ולדימיר מיאקובסקי והקובו-פוטוריזם ניפצו את אזיקי העבר של רוסיה ושרו שיר הלל ללנין והבולשביזם; הוורטיציזם האנגלי סגד בחלקו לאלימות ולעידן המכונה ומנהיגם ווינדהאם לואיס קילס את המנהיג הנאצי העולה בספרו היטלר (1931). "הסינדרום הפוטוריסטי" אפיין כפל פנים של חתירה להרס ושל נהייה למבנה מוחלט, של תאווה ניהיליסטית ותשוקה טוטליטרית, והטרים בחוויה האמנותית של האוונגרד את המציאות הפוליטית של אירופה בעידן הטכנולוגי.
בהרצאתי אתאר כיצד התרסק "הסינדרום הפוטוריסטי" במלחמת העולם הראשונה. מכונית המירוץ הפוטוריסטית,  הששה־אלי־קרב, המסמלת את הרומנטיקה של המכונה, מצאה עצמה את מקומה במגרש הגרוטאות של המלחמה הממוכנת באירופה.
   ציורו הענק של לואיס, "הסוללה המופגזת" (1919) יותר משלושה מטרים אורכו ומטר שמונים רוחבו, הוא אקורד סיכום למלחמה הגדולה. הדמויות מעוותות, מקורטעות, מפותלות בקורות ברזל מפוחם. הדינמיקה הפלדית של העידן המודרני המירה את האביר וסוסו. אך כאן — חלום ושברו. האוטופיה המכנית של חברה ממוכנת ופעלתנית, ממושטרת, הרמוניה משומנת, גלגל שיניים הפועל מאליו, התגלגלה לשלד מפוחם.
נחשף במערומיו הניסיון לעשות את המלחמה מגשימת ייעוד של מכונה דורסת. מצפים מפוטוריסט או וורטיציסט, החושק בעולם של מכונה, שיאהב גם מלחמה — והנה, לא פרשים דוהרים אלא קרביים של מכונה. חל קלקול במנוע. צחצוח חרבות הוליד גרוטאות ברזל. האידאל המכני התעוות לידי פרכוס מתכתי.

פאנל ב': כולנו פוטוריסטים!

פוטוריזם רוסי באמנות ובספרות – ד"ר איגור ארונוב
בתגובה לפוטוריזם האיטלקי אמני האוונגרד ברוסיה הציגו תפישה מיוחדת של פוטוריזם שהתגבשה בקונטקסט הספציפי של התפתחות היסטורית החברתית והתרבותית של רוסיה. הפוטוריסטים הרוסיים חיפשו את שורשיה של אמנות העתיד לא בעולם החדש הטכנוקראטי, כפי שעשו פוטוריסטים באיטליה, אלא באמנות "הפרימיטיבית"  ובתרבות לאומית עממית. החיפושים האלה הובילו את האמנים הרוסיים לפירוק קיצוני של צורה חזותית ושל מילה במטרה להגיע ליסודותיהן של שפה ויזואלית ושפה ורבאלית ולבנות את האמנות החדשה מיחידות בסיסיות של השפות. בדרך הזאת הפוטוריסטים הרוסיים הגיעו לשתי תופעות אמנותיות מקוריות: "שירה מעל שכל" ו"אמנות ללא אובייקט".          

"סכין בבטן": על פוטוריזם בזירה הפולנית-יהודית – אביב לבנת
משנת 1909 השנה בה פורסם המניפסט של מרינטי ב- Le Figuaro ובשנים הבאות במהלכן הכו הרעיונות הפוטוריסטים גלים בחופי מדינות, תרבויות ומדיות אמנות מגוונים, המציאות הפוליטית התחלפה בפולין שלוש פעמים. עד מלחמת העולם פולין היתה עדיין נתונה תחת החלוקה ההסטורית, קרועה בין שלוש מעצמות, במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה פולין הקונגרסאית עי אוסטריה וגרמניה, ועם סיומה ב-1918 קמה הרפובליקה הפולנית השנייה. השאלה אם בפולין התנסח פוטוריזם בעל גוון פוליטי בנוסח האיטלקי או שמא הפוטוריזם התמקם יותר בשדה האמנותי כפלטה מרחיבה של המחקר הקוביסטי כפי שהשפיע הפוטוריזם על ציירים בפריז היא שאלה מורכבת שניתן להאיר עליה באופנים שונים. גם הקשר עם הפוטוריזם בנוסחו הרוסי היה חזק מתוקף הנסיבות הפוליטיות. עובדה היא כי קם בקרקוב ובוורשה זרם שכינה עצמו פוטוריסטי, עליו נמנו אנטול שטרן, אלכנסדר וואט וברונו יאסיינסקי, יהודים שעברו פולניזציה.
בשדה היהודי הלא מתבולל הפוטוריזם השפיע על שני צידי המתרס במלחמת תרבות אשר התחוללה בראשית שנות העשרים. הן האוונגרד היהודי של יונג-יידיש והן מתנגדיהם, בינהם הצייטלינים הכירו בחשיבות הרעיון הפוטוריסטי והושפעו ממנו אם כי באופנים שונים.
המניפסט 'סכין בבטן' היה הפסגה האחרונה של פעולת הפוטוריסטים הפולנים, רגע לפני שהסכין הפוטוריסטית שלהם שכוונה כנגד המסורת כילתה את עצמם על דרך החרקירי של האוונגרד.
במהלך ההרצאה שתלווה במצגת אנסה להאיר על המרחב הפולני יהודי, פזל מורכב של השפעות, לשונות ונטיות אמנותיות אשר בו היהודי והפולני משפיעים ומושפעים, ומאידך פועלים במערכות תרבות ויזואליות ופואטיות מקבילות.

"המלחמה היא ההיגיינה היחידה": פוטוריזם, וורטיציזם, אוואנגרד וימין – ד"ר דנה אריאלי הורוביץ
הפוטוריזם, כתנועה שחתרה ליצור בכל מדיה אפשרית, זכתה לתהודה ולהשפעה בינלאומית ניכרת מחוץ לגבולותיה של איטליה. שאיפת הפוטוריזם להשפעה בינלאומית באה לידי ביטוי עוד ב-1909 עת פרסום מניפסט היסוד של התנועה בעיתון הצרפתי 'לה פיגארו'.
אחת מתנועות האוואנגרד שהושפעו, לפחות בראשיתן, מן הפוטוריזם היא הוורטיזצים (Vorticism) הבריטי.
אבקש למקד את דברי בקשרי הגומלין בין הוורטיזיצם הבריטי לבין הפוטוריזם האיטלקי, לבחון את נקודות ההשפעה ההדדיות שהתקיימו מבחינה רעיונית בין שתי התנועות ולהתמקד בדרכים בהן הניעו תנועות אוואנגרד אלה את החשיבה הטרום-פאשיסטית. הפאשיזם האיטלקי, ובן-דודו הבריטי הידוע פחות, זכו לתמיכתן של תנועות אמנותיות. נקודת המפגש בין תנועות אוואנגרד לבין הלך הרוח של הימין, איננה דבר מובן מאליו ואפשר כי היא ייחודית בהיסטוריה של המאה העשרים.
הערצתו של וינדהם לואיס (Wyndham Lewis, 1882-1957), הצייר והאינטלקטואל הבריטי, אשר שימש כאחד ממנהיגי הוורטיזיצם, את הפאשיזם בכלל ואת הנאציזם בפרט, הניעו אותו לפרסם, בשנת 1932 את ספרו "היטלר". בשנה זו הוקם איחוד הפאשיסטים הבריטי, בהנהגתו של סר אוסוולד מוסלי  Oswald Mosley, 1996-1980)). מה היה טיבם של קשרי הגומלין בין שתי התנועות הללו, והאם נותרה המלחמה, 'ההיגנייה היחידה של העולם' גם לאחר מלחמת העולם הראשונה או שמא חלה רביזיה בעמדות היסוד של חברי תנועת הוורטקס הבריטי.

פאנל ג': הפוטוריזם בין הצלילים למראות

מוזיקה ופוטוריזם: על מה שבֵּין – ד"ר יעל כדורי
הפוטוריזם היא תנועה גורפת המתייחסת לכלל האמנויות – ציור, פיסול, ארכיטקטורה, תיאטרון, שירה, קולנוע ומוזיקה. כשם שהוגי התנועה ביקשו להנהיג שינויים מרחיקי לכת באמנויות הפלסטיות, כך הם ביקשו לעשות גם במוזיקה. בשני מניפסטים מנסה פרטֵלָה (Pratella) להגדיר במה צריכה להתייחד מוזיקה פוטוריסטית בהשוואה למקובל במסורת, אף כי אין הוא מבצע את הדברים הלכה למעשה ביצירותיו. בעקבותיו כותב רוסולו (Russolo) את המניפסט הידוע "אמנות הרעש", ואף מתחיל לייצר קולות יומיומיים ורעש בבחינת מוזיקה. זהו היבט אחד של שאלת הקשר שבין הפוטוריזם למוזיקה, המתמקד באופן חלות האידאלים האסתטיים של התנועה על המוזיקה, ומציע פריצת דרך משמעותית שהשלכתה ניכרת עד היום.
היבט נוסף, שמעמיק את הדיון, הוא האופן שבו מבִין הפוטוריזם את הקשר שבין המדיה השונים. במסגרת העיסוק בכלל האמנויות מתבלטת שאלת הקשר שבין המוזיקה לאמנות החזותית. קולות היומיום שרוסולו מכניס אל תוך עולם המוזיקה הם מושא לייצוג ויזואלי בציור הפוטוריסטי אשר בוחר לייצג לא רק את מראות העיר, אלא גם את הקולות שלה. רוסולו עצמו, לפני שהוא פונה לביצוע של מוזיקה, מצייר את התדירויות והמצלולים הנוצרים מגבהי צליל שונים כדי להתניע את משטח הציור. ביטוי נוסף של הקשר בין הנראה ובין הנשמע הם פסלי הסאונד והתנועה של באלה (Balla) ודֵפרו (Depero). האובייקט האמנותי נחווה עתה באמצעות שני החושים גם יחד.
המובן השלישי שבהקשרו אפשר לדבר על מוזיקה ופוטוריזם אינו בלתי קשור בשתי הנקודות הקודמות, והוא אולי המעניין והסובטילי מבין השלושה. מובן זה לא עוסק במה שבין המוזיקה והפוטוריזם, וגם לא במה שבין המדיום החזותי למדיום האודיטורי, אלא במה שבין לבין –  בחלל, באֵין-לכאורה, שהווה בין דברים. ההתייחסות ללא-נראה הנמצא בין הדברים הנראים עוברת כחוט השני ברבים מהמניפסטים הפוטוריסטיים, אם במרומז אם במפורש. המודעות התיאורטית למה שבין –  מה שבין האובייקט לרקע, מה שבין השחקן לסצנוגרפיה, מה שבין האדם לסביבתו האורבנית, מה שבין היצירה האמנותית לצופה – מערערת על התפיסה הלכאורה מובנת מאליה, שלפיה באמנות החזותית יש קדימות לנראה על פני הבלתי נראה. מתוך כך היא בעלת תפקיד מכונן בנטייה ההולכת וגוברת לאבסטרקט בפרקטיקה ובתיאוריה הפוטוריסטית.

היבטים מוסיקליים בפוטוריזם האיטלקי בראשית המאה העשרים – יוסי מר חיים, המחלקה לאמנות, בצלאל
דיון בכלי הרעש INTONARUMORI שנבנו על ידי לואיג'י רוסולו ב-1913. אני כתבתי יצירה הבנויה מהמניפסטים הפוטוריסטים של רוסולו ( שהוקראו בהקלטה על ידי הבמאי אבי מוגרבי) ביצירה משתתפים אופנוע קומפרסור וכו'.בדעתי לשלב קטעים של היצירה ותמונות של המכשירים בדיון על הערכים המוסיקליים של הפוטוריזם האיטלקי בעשור השני של המאה ה.20 ודרך ההשפעה שלהם על האבנגרד המוסיקלי עד ימינו.