מניפסט שחוגג מרד ברציונאליות ובתבונה הקראטזינים שבבסיס התרבות המערבית ושכל כולו נשען עליה ומעריץ אותה.

המניפסטים הסוראליסטים, הראשון (1924) והשני (1930) נולדו בין שתי מלחמות עולם, כשניצוצות המהפכה באמנות, במדע, בפוליטיקה ובמחשבה בוהקים וכבים בלי הרף.

לתנועה, לזרם, לרעיונות, להלך המחשבה ולביטוי הסוראליסטי היתה עת עדנה ובעיקר עת בושה. ועם זאת היום, כשאני קורא מחדש את המניפסטים הסוראליסטים של ברטון אני מרגיש שהחיוניות והיופי של הטקסט וגם רוח מתעתעת של אוונגרד, עדיין פועמים בו. אולי ביחד עם שינויים קלים, ולמרות מה שניתפס כאובר–רייטינג ,פשטנות ,זילות וקלות כמעט בלתי נסבלת של "הפיתרון הסוריאליסטי".

תביטו מסביב, קצת אחורה בזמן, בהווה ולעתיד ותיראו שהרעיונות הגלומים במניפסטים הסוראליסטים עדיין לא מתו.

בשלב ראשון וכעין "נציג" של מניפסטים אמנותיים קלאסיים אנו מעלים מחדש למארב את תחילת המניפסט הסוראליסטי הראשון של אנדרה ברטון ועם זאת ברוח הסוראליזם אנו מעלים את המניפסט כקובץ סאונד בשני קולות: האחד על–פי התרגום 'הרשמי' והאחר על–פי "פרשנות מכנית" של תוכנת התרגום של גוגל.

בהמשך נמשיך, ואני מניח שגם נשנה, תלוי בכם ובנו.

לשמיעה לחצו כאן:

[audio:http://maarav.org.il/uploads/GM1.mp3]