ביומיים האחרונים למדנו שכמעט כל אספקט של חיינו הופך יותר ויותר חשוף (כמעט מבלי אפשרות להיעלם), שהמחיר של הגמישות והייחוד של מקומות העבודה שלנו הוא הפיכתנו לחסרי הגנה בשוק העבודה, עובדים במקומות מרובים בו זמנית ושבאופן כללי אנחנו הופכים לבלתי נחוצים ומוחלפים בטכנולוגיה. למדנו שהקריאה שלנו לשקיפות הופכת אותנו לשקופים יותר ולא את הממשלות שלנו. שמצלמות המעקב הולכות ומתרבות בשם ההגנה על הציבור ובמחיר אובדן האפשרות לחמוק, ושבמקום דיון על האידיאולוגיה העומדת מאחורי מהלך זה אנו מנהלים קרב אבוד על התנאים לכניעתנו. שהמחשבים מלמדים אותנו מה זה אדם מדי יום ופחות מה המחשב הופך להיות, ושהמאבקים שלנו (של אחדים מאתנו) מול כל אלו הם מקומיים, קצרי תווך וכמעט חסרי סיכוי.

העתיד נראה שחור או מוכתב על ידי אסכטולוגיה מרכסיסטית שגורסת שככל שיהיה יותר רע נתקרב לנקודה המהפכנית ולפיכך יהיה יותר טוב.

"אנחנו" משתנים, משונים, והופך קשה יותר לחשוב בתוך מערכי הרישות שלנו עם הטכנולוגיה והרשת, על הרישות האחר שלנו, היומיומי, הפיזי, הגיאופיזי, הלאומי-מדיני, הקהילתי, הרישות שאינו דרך הטכנולוגיה, או לא כבר וקודם כל דרכו. הרישות המדולל שלנו עם מי שאין לנו מרחב וירטואלי משותף איתו, שאותו אנחנו רואים רק ברחוב, או לא רואים כי הוא אינו במרחב הרשתי שלנו, או שהיחסים הפוליטיים הפרידו והרחיקו אותנו עד אין מגע. "אנחנו" המושפעים מכל שנאמר כאן עדיין ולמרות הכל מופרדים על פי רוב מה"אחרים".

אז לאן אנחנו הולכים?

המתח הקיים והמצטבר בין חברה וטכנולוגיה חייב בתשומת לב מיוחדת. אחת המטרות שלנו כאן היא למצוא את המקומות בהם אמנות יכולה להשתתף ולהשפיע על מרקם היחסים הזה. בבחינה מתמשכת שתתקיים על-ידי חוקרים, פרקטיקנים וגם אמנים אנו מקווים לקחת חלק בתהליך חשוב זה, להיות אזרחי הטכנולוגיה כמו שאנחנו אזרחים של מדינה, כלומר לקחת אחריות על ההיות-יחד שלנו, ולפעול מתוך האחריות הזו. אנחנו מקווים שהכנס הזה, כמו גם פלטפורמות אחרות, יבססו שפה וקהילה שתפעל דרך השילוש של אמנות-חברה-טכנולוגיה, ותשאיר לכל הפחות פתח לחתירה נגד ותרבות מתריסה.

אנחנו רוצים לא רק לחזור ולדון בשאלות האלו, לחשוב על דרכי התחמקות, התנתקות או תגובה, אלא לאפשר מחשבה ופיתוח של פרויקטים חדשים שיתנסו בטקטיקות הללו, שיממשו ויציגו אותן וימשכו קהלים חדשים לתפוס עמדה מול ועם הטכנולוגיה. ואנחנו מזמינים אתכם לכונן אתנו, ובכן, רשת.

תודה לדוברים שהדליקו כאן כמה מדורות ולקהל שהגיע והשתתף, ותודה גדולה לנועה שובל שאצרה וארגנה את הכנס ומנסחת יחד אתנו את הכיוון אליו אנחנו מבקשים ללכת.

נתראה בכנס בשנה הבאה…