"הוא אינו שומר לעצמו מה שהרוויח. הוא מוכרח תמיד להשפיע בעורמה על אירועים כדי להפוך אותם ל'הזדמנויות'"
–
מישל דה סרטו, "הפרקטיקה של חיי היומיום" (1980)
פרצות הן דוגמה מופתית לטקטיקות הממחישות את המשתמשוּת, מאחר שהן מציעות דרכים לתוך מערכות בלי לפגום בהן פיזית. באנגלית מכונות הפרצות הללו loopholes. מבחינה מילולית, או לפחות היסטורית, הן קרויות כך על שם החרכים האנכיים הצרים שנקבעו בחומות מבצרים. אלו שהגנו על המבצר מצדו הפנימי קראו להם "חרכי ירי", והשתמשו בהם כדי לירות חצים בתוקפים, שמהצד השני כינו אותם "חורי לולאה" – הנקודה היחידה שניתן לעגן בה את הלולאה שבחבל הטיפוס שלהם, ולפיכך האמצעי היחיד להיכנס בלי לפרוץ או להרוס את החומה או השער. בהשאלה, פרצה בחוק – או במוסכמה מוסדית וכדומה – סותרת לרוב את מטרת החוק בלי לעבור עליו מבחינה טכנית. למשתמשים יש כישרון מולד – הפריבילגיה הקוגניטיבית של המשתמשוּת, אם תרצו – לאתר במערכת עמימויות שאפשר להשתמש בהן כדי לעקוף את מטרתה הנרמזת או המוצהרת. פרצות הן דבר שמשתמשים, ובכלל זה אמנים, מחפשים ועושים בו שימוש אסטרטגי ויצירתי בהקשרים שונים, ובהם מיסוי, ביטחון, בחירות, פוליטיקה, ערכאות שונות של מערכת המשפט וחירויות אזרחיות.
במובן ידוע, אמנים, כמשתמשים, ערוכים היטב לנצל תחומים אפורים כאלה, שהרי אחד הרפלקסים המובנים של יכולת אמנותית הוא "הסטה" [détournement] – היכולת לא להיענות לציפיות בצורה עניינית, וגם לא לסרב להשתלב, אלא לקיים פעולת-נגד אלכסונית. האמנות עצמה, וכמוה מרחב האוטונומיה שבתוכו פועלות הפרקטיקות של הזרם המרכזי, משמשת לעתים קרובות בתפקיד כיסוי המאפשר להימנע מן ההשלכות החוקיות שהיו צפויות לפעולה אילולא היתה "אמנות" או מבוצעת בשם האמנות. אמנות המונעת על ידי משתמשוּת משתמשת בפרצות במערכת האמנות של הזרם המרכזי ומעבר לה כדי לעקוף מוסכמות-על. האינסטרומנטליזציה הפרדוקסלית להפליא של האוטונומיה האמנותית היא דוגמה פופולרית.
צורות מהותיות יותר של פריצה נוכל למצוא לפעמים בתחומים חברתיים אשר הנורמות החוקיות טרם הספיקו להדביק בהם את הצורך החברתי – ובכלל זה הגירה, מוסר, סוגיות של בעלות ושדות שונים של פריבילגיות מומחים – והן מתבטאות בשימוש ממשי בכלים חוקיים זמינים. מקומות רפים כאלה של פעולה נורמטיבית (הנקראים לפעמים "לקוּנות") מופיעים מהר אבל נסכרים בזריזות, ובכך עושים את הפריצה לצורה דינמית במיוחד של פעולה מתחת לרדאר. משתמשים של פרקטיקות כאלה יודעים מניסיון ומהתבוננות כי להתחכם עם הרשויות זה כיף וגם אפשרי, במשך זמן מה, וכי חלון ההזדמנויות לכך הולך ונסגר מרגע שהפרצה התגלתה, וזה הזמן להמשיך הלאה.
לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Loopholes