"אטמוספירה של תיאוריית אמנות, ידע של תולדות האמנות: עולם אמנות"
–
ארתור ק. דנטו, "עולם האמנות" (1964)

ההיגיון הפשוט אומר לנו שכולנו חיים בעולם אחד. באותו עולם. תמיכה בהשערה בעניין ריבוי עולמות מחייבת מאמץ תיאורטי מתמשך. ועם זאת, הקונצנזוס סביב העולם-אחדיזם מצא עצמו מאותגר באחרונה: בכל גזרה, נדמה כי עולמות אחרים אינם רק אפשריים, אלא גם סבירים ונחשקים פי כמה מן הגרסה ההגמונית שממשיכה להתייחס לעצמה כאחת והיחידה. השוביניזם האונטולוגי של תיאוריית העולם-האחד הצליח לחדור גם אל האמנות, ועולם האמנות המיינסטרימי נוטה לייחס לעצמו מעין עליונות ערכית ואונטולוגית על מתחריו ועמיתיו. אין בכך משום שלילה של קיומם – מעצם טבעה, האמנות נוטה לדעת אינטואיטיבית שעולמות אחרים הם בגדר האפשר, ומחמיאה לעצמה בטענה שהיא אחד מכני השיגור המתוחכמים-יותר להכפלת עולמות – אך לצד זאת היא מפקפקת בערכם, ובכך אומרת למעשה כי אף שעולמות אחרים עשויים להיות סבירים, הם פשוט לא מוצלחים במיוחד. ואולם, בעשור האחרון נוכחנו כי יותר ויותר עושים הקשורים-לאמנות מגדילים את קנה המידה של פעולתם: במקום רק לייצר עבודות אמנות הם פונים לתכנון ולפיתוח הלכה למעשה של הסביבות מקיימות-האמנות הדרושות כדי שהפרקטיקות שלהם ישגשגו, וזאת, לרוב הרחק משדה האמנות שאליו נהוג להתייחס. עולמות אמנות הם המקומות שבהם משתמשים באמנות, וככאלה הם מהותיים לכל בחינה שימושנית של פרקטיקה אמנותית וקשורה-לאמנות.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | (Artworlds (art-sustaining environments

 למושג הבא>>