פיסול בין-גלקטי, 1986-2001 - מארב

פיסול בין-גלקטי, 1986-2001

"הגיעה שעתו של הפיסול לפרוץ אל מהירויות האור – אל ישויות אנרגטיות סמויות, אדירות ממדים אל החלל הבין גלקטי."

עיסוקו של אוריון בשאלות פילוסופיות באשר להוויה האנושית ונסיונותיו לפרוץ את גבולות הפיסול החומרי הובילו אל אחת ההתפתחויות המשמעותיות והרדיקליות ביותר בעבודתו: הפיסול הבין-גלקטי. אוריון ראה בפיסול הבין-גלקטי המשך הכרחי של הפיסול החזותי בכלל והטקטוני בפרט, ובמסגרת זו פיתח פסלים על-זמניים ועל-חומריים ברחבי מערכת השמש. הוא שקד על קידום ויישום רעיונותיו בתחום זה משנות השמונים ועד סוף חייו. המרכזי מבין הרעיונות הללו היה שיגור של אלומות אור אל עבר שביל החלב: אקט פיסולי שאותו כינה סופר קתדרלה.

ב-27 באפריל 1992, כחלק מאירועי שנת החלל העולמית, בוצע סופר קתדרלה I, ובו נשלחו לחלל קרני לייזר באורך מיליארד קילומטר ממקומות שונים בעולם, בקווים מקבילים ובניצב לשביל החלב. כך נוצרה קתדרלה חללית של אור: פסל המתקיים בתנועה ומתרחק מכדור הארץ בהתמדה ולנצח. השיגור המרכזי בוצע מבר גיורא, סמוך לירושלים, ונמשך 55 דקות ו-33 שניות. תחנות לייזר נוספות שהשתתפו בשיגור מוקמו בחלואן, מצרים; בסימייז ובזבנגורוד, רוסיה; בווסטל פוטסדאם, גרמניה; ובגרץ, אוסטריה. הפרויקט התקיים בתמיכת מוזיאון ישראל, סוכנות החלל הישראלית ורשת וגנר העולמית. בשנים שלאחר מכן ניסה אוריון לקדם את השלבים הבאים בפרויקט, אך תוכניות אלה טרם יצאו לפועל.

"זוהי פרידה של הפיסול מההיסטוריה החזותית-מוחשית שלו," כתב אוריון. "פרידה מהחומר ומהמסה, שאליהם היה קשור מאז הפרהיסטוריה ואילך – אל מימד בלתי נראה, בלתי מוחשי – של ישויות אנרגיה ענקיות – החוצות במהירות האור את המרחב הבין-גלקטי – אל אינסוף היקומים – –"