מונומנט/פעולה היא טרילוגיית תערוכות אשר הוצגה במרכז לאמנות דיגיטלית, חולון, בשנים 2016-2018. הסדרה בחנה אסטרטגיות וצורות פעולה אמנותיות במרחב הציבורי המקומי במהלך המאה העשרים והציעה הקשרים ותגובות באמנות העכשווית. הפרויקט התפתח במסגרת מחקר מתמשך של אודי אדלמן ויעל מסר במכון לנוכחות ציבורית אשר הוקם במרכז לאמנות דיגיטלית בשנת 2015. סדרת התערוכות והקטלוג נוצרו בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

~

המרחב הציבורי הוא מוקד בו נגלים, נבחנים ומנוסחים יחסים חברתיים ופוליטיים. הוא מקום מפגש מתוכנן ומקרי, מפגש של מאבק ותשוקה, אתר לקשירת יחסים והתרתם. המרחב הציבורי מתקיים ונחווה בדרכים שונות, ולעתים מנוגדות, עבור אנשים וקבוצות שונות. אמנות במרחב הציבורי יכולה להופיע כנוכחות זמנית או מתמשכת במרחבים ציבוריים וכגורם פעיל בעיצוב ושינוי של יחסים חברתיים, בין אם מדובר בחלל פיזי, רוחני או וירטואלי. אפשרות זו מעמידה שאלות בדבר הממד המרחבי והוויזואלי של ההתרחשות הציבורית, כמו גם בהגדרת הציבורי כשלעצמו.

העניין היסודי בפרויקט זה הוא במרחב הציבורי ובאמנות הייחודית לו. לאורך העשורים האחרונים פרויקטים של אמנות במרחב הציבורי, אמנות קהילתית ואמנות פעולה הפכו פרקטיקות מובילות במקומות רבים בעולם ועומדים בחזית הדיון על מקומה של האמנות בעולם משתנה. זוהי אמנות המתממשת במרחב הציבורי והמקיימת יחס מובחן ואף מתבדל מהאמנות המוצגת בגבולות המוזיאון והגלריה. במיוחד בתקופתנו כאשר אמנות עכשווית נעשית יותר ויותר אקסקלוסיבית ולא נגישה, לאמנות ציבורית יש את היכולת להגיע לקהלים נוספים ורחבים יותר, לאתגר את הסטטוס קוו, ולעודד שינוי חברתי ופוליטי.

האופן הייחודי בו התפתחה אמנות במרחב הציבורי בהיסטוריה המקומית, בעיקר החל משנות השבעים, נדרש לתשומת לב מיוחדת. המקרה המקומי אמנם תמיד קשור לפרקטיקות מקבילות שהתפתחו בעולם אך כפי שהציגה סדרה זו, היצירה המקומית מתאפיינת בהקשרים לוקליים חשובים.

הטרילוגיה מציגה תיעוד של פעולה ויצירה באמנות ציבורית, החל מפיסול ומונומנטים וכלה בפרפורמנס, פעולה והתערבות. שלושת הפרקים שהרכיבו את הפרויקט מציירים את קווי המתאר למגוון שאלות על האפשרות של אמנות במרחב הציבורי, על יחסה למקום ועל ההקשרים הפוליטיים בזמן אמת ובמבט ביקורתי למשמעותם ההיסטורית. כל פרק עוסק בתחום אחר של פעולה אמנותית: תחילה "אתרי שיגור" עוסק באמנות אדמה וחלל דרך ארכיון היצירה של הפסל עזרא אוריון, הפרק השני, "הוראות הפעלה", עוסק בפעילויות אפמראליות במרחב הציבורי בשנות ה-70 וה-80, והפרק האחרון, "נאו-אנדרטל" עוסק ביצירתן של אנדרטאות במרחב המקומי וביחס אליהן כיום.