ב"זרעים של מסטיק", ספר השירים של לאה נאור מ1966 שהפך במהרה לתקליט פופולרי, הגיבורה מיכל הג׳ינג׳ית מספרת על ניסוי חתרני של קבוצת ילדים שובבה: לשתול חתיכות מסטיקים באדמה בציפייה שיצמח מתוכה עץ המניב מסטיקים. אם יצליח הניסוי, יצאו הילדים לגינה בכל יום לקטוף להם מסטיק אדום. מיכל וחברתה נטע בחרו במסטיק הטעים ביותר שהיה להן, חתכו אותו לשמונה ״זרעים״, טמנו, השקו, והתכוננו לחכות עד לקיץ הבא. היה זה ניסוי בגידול מזון בסביבה אוטופית – היא "ארץ רק של ילדים".

הניסוי של נטע ומיכל אינו הדוגמא היחידה לקשר בין אידיליה לאוכל: חזונות אוטופיים היסטוריים רבים כוללים מרכיבים של מזון. כך "ארץ זבת חלב ודבש" המקראית, כך "שְׁלַרָפַנְלַנְד" הגרמנית המדיאבלית בה זב גם היין, וכך גם מקבילתה הצרפתית – "קוקאין", ארץ פנטסטית ששמה קשור בעוגה קטנה ומתוקה. איננו יודעים מה עלה בגורל הניסוי של מיכל ונטע בארץ הילדים, שכן במרוצת הסיפור פנתה החבורה לעסוק בדברים אחרים, כמו תצפיות על זוג חרדונים, או דיון בסוגיה המדעית של "מי אכל את הירח". אך עצם הרעיון של זריעת עץ מסטיקים מספיק כדי להדגים את חשיבותו, שהרי תועלתו הפוטנציאלית ברורה לכל שומע: במציאות תיאורטית בה מסטיקים גדלים על עץ, יהיו הילדים משוחררים מכבלי ההורים, הממון, חנויות המרכול, ואף הקוד האתי של החינוך לתזונה בריאה; הם יוכלו לאכול מסטיקים, ואולי אף שוקולד וסוכריות, כרצונם!

על הניסיונות לגדל בשר במעבדה והפוטנציאל הגלום בפבריקציה של בשר אפשר לחשוב באופן דומה: כניסוי למימוש השאיפה של ייצור שפע של מזון בסביבה אוטופית. כמו במקרה של הג׳ינג׳ית וחבריה, גם לניסיונות האלה יש מימדים של שחרור והבטחה לגאולה מהבעיות האתיות שכרוכות בצריכת מזון. בעוד שעץ המסטיקים לא צמח מעולם, חזון הבשר המלאכותי התממש זה מכבר בצורת קציצת המבורגר שיוצרה במעבדה במאסטריכט והוצגה לראווה בשנת 2013. היתה זאת ההוכחה האולטימטיבית לכך שניתן להתמודד עם העלייה הדרמטית בצריכת בשר חיות בעולם. הופעתו הציבורית של ההמבורגר ההולנדי סימנה את האפשרות לייצר בשר במעבדה בכמות בלתי מוגבלת בתנאים מבוקרים, ובלי לגדל חיות לשחיטה. חזון הבשר המתורבת משחרר, אם כן, את החיה מבית המטבחיים, ואת האוכלוסייה האנושית מהמתח שבין התשוקה לבשר לבין השאיפה להימנע מאכזריות. אפשר להמשיך לזלול המבורגרים ולהרגיש בלי. אבל עוד חזון למועד: מאז אותו המבורגר יחיד התמתנה ההתרגשות מהרעיון, שככו הדיונים הסוערים, וצצו משוכות רבות בדרך לשפע של בשר אתי.

במוקד הניסיונות להפוך את הבשר הסינתטי למוצר בר-קיימא עומדת המעבדה, המתפקדת בדמיון הפופולרי כמרחב שבו הכל אפשרי, ושאינו תלוי במגבלות החומר והחי. כמו בפרויקטים רבים מספור, גם הפרויקט הזה מבוסס על ההנחה כי למדע יש יכולת לגבור על מגבלות הגשמיות, וכי במעבדה אפשר ליצור הכל מכלום. המעבדה מתפקדת עבור היזמים תאבי ההצלחה, כמו גם עבור החברה כולה חובבת המדע ובעלת התיאבון, כארץ פלאות – כמרחב אוטופי. במסגרת פרויקט גידול תאי הבשר במעבדה, נקשר המרחב האידילי הזה, כמו בחזונות מפורסמים אחרים, בפנטזיה של ייצור שפע של מזון. אם כבר התגבש רעיון הבשר המלאכותי, הרי שרק נותר לעשות ׳הוקוס פוקוס׳ עם חלוקים לבנים, וההמבורגר – הנהו כאן. בעיות העולם נפתרו. וכעת אפשר לעבור הלאה: היכן ניתן למצוא את המעבדה לשלום עולמי?!

הנטייה הזאת, לדמיין את המעבדה כמקום בו אפשר לברוא חומר, יצירה שהיא חפה ממקורות ביולוגיים וחיים, עומדת במרכז שאיפותיו של המדע המודרני; האפשרות לייצר חומרים אורגניים בתנאי מעבדה היא קריטית להוכחת הזהות שבין המצוי בטבע והיכולות האנושיות, כדי להראות שאין כוח חיים המניע כל חי – גישה נפוצה על פי תיאוריות ויטאליסטיות, וכדי להדגים שאין חומר שלא ניתן לשכפלו. וּמוֹתַר האל מן האדם אָיִן. ההוכחה הראשונה לגדולתה של האנושות לא נקשרה בתאבונו של האדם, אלא בנוזלי גופו המצחינים דווקא. כמאתיים שנה לפני אותו המבורגר מתורבת, הוצגה לראוה פבריקציה של שִׁתְנָן, חומר המיוצר בגוף החי ומופרש בשתן, אירוע שנחקק בזיכרון ההיסטורי כאבן דרך ביציאתה של האנושות מן החושך הויטאליסטי, לעבר האור של המדע והקידמה. מאז אותה מהפיכה, אנו נוטים להאמין כי כל דבר בטבע ניתן לייצור, חיקוי, ושכפול במעבדה. המיתוס הסינתטי, כפי שאפשר לכנותו, ממשיך להוביל את העשייה המדעית, כמו את הדמיון הציבורי לגבי מה שמתרחש בין כתליה המקודשים של המעבדה.

למיתוס הסינתטי מתווספת פנטזיית ניקיונם של המדע והמעבדה. אנו נוטים להאמין כי שאיפות המדע טהורות, שהעשייה המדעית פטורה מטומאת העולם הגשמי וממכשלות המוסר, וכי גבולותיה של המעבדה מרחיקים ממנה לכלוך ופסולת. המעבדה נתפסת כמקום זך, ואף לבן, וכי כל דבר מצוי בה במקומו. בניקיונה המדומיין המעבדה הינה חופשייה מזוהמת החיים עצמם. חזון הבשר המפוברק מאמץ את המיתוס הסינתטי ואת פנטזיית ניקיון המדע והמעבדה במלואם; לא בכדי אחד משמותיו של התוצר הנכסף הוא "בשר נקי".

קריסתו של המיתוס הסינתטי חוזרת ונשנית, שכן חומר לא נברא מאין, וכי המעבדה אינה תלושת מקום או זמן, אלא היא תוצר מובהק שלהם. גם הבשר המפוברק – קוץ בו: אחד האתגרים המרכזיים של החברות שקמו במטרה למסחר את גידול הבשר במעבדה הוא התלות שלהן בחומרים אורגניים. גידול התאים נשען על ״האכלתם״ היומיומית בסרום, שהינו מיצוי של דם עגלים אמיתיים מאוד. הבעיות שנערמות חדשות לבקרים בניסיונות מימוש פרויקט הבשר הסינתטי אינן מקריות; הן קשורות קשר הדוק למכשלת החזון ולתקוות שנתלו במעבדה כמקום ממנו תבוא גאולתנו הסטרילית. אך לא ממנה תבוא גאולתנו, וגם לא ניקיון כפינו. גם אם נפתור את הצורך בדם עגלים, הרי שתמיד נהיה תלויים במגבלות הגוף והחומר. עץ המסטיקים השופע יגרום כאבי שיניים; בשר נקי לא יצליח להשביע את תאוותינו המלוכלכות.