תרגום: יפתח בריל
איזו משמעות יש עוד לגוף החי בימים שהביולוגיה הופכת לטכנולוגיה, ובשר חי נעשה חומר גלם משומש לבנייה של אורגניזמים, מכשירים ומוצרי צריכה? אילו צורות של ביקורת אמנותית יוכלו לצמוח מתוך מציאות כזו?
בשנת 2000 גידלנו בשר במעבדה כחלק מניסוי אמנותי. קראנו לו "סטייק חצי־חי". את הסטייק הראשון גידלנו מתאים עובריים של כבשה (של שרירי השלד) שנקצרו במחקר מדעי שעסק בשיטות להנדסת רקמות. בעל החיים שגידלנו ממנו את הסטייק עדיין לא נולד,[1] ובכל זאת, מאחר שעבדנו במעבדה פעילה למחקר ביו־רפואי לא יכולנו לאכול מה שגידלנו, או ליתר דיוק – ייצרנו.
בשנת 2003, במסגרת מיצב/מיצג בשם "מטבח מחוץ לגוף" (Disembodied Cuisine), גידלנו ואכלנו חתיכת בשר שנוצרה in-vitro (כלומר בסביבה שמחוץ להקשרה הביולוגי המקורי).[2] למיטב ידיעתנו הפכנו בכך, אנחנו וחמשת המתנדבים והמתנדבות מהקהל, לאנשים הראשונים בהיסטוריה שאכלו בשר מגידול מלאכותי. בפרויקט לא התכוונו לחפש דרכים חדשות לספק לעולם מזון וגם לא ביקשנו לפתח מוצר צריכה חדש. ערכנו אותנו כחלק ממחקר מתמשך על השלכות המושג "חיים" ועל התמורות שחלו במשמעותו לאור התפתחויות טכנולוגיות טריות במדעי החיים. ביקשנו להתמקד ביחסים החדשים שבהכרח נעשים אפשריים עם התמורות האלה, והעלינו את הטענה שהדרך האינטימית ביותר להתקשר ליצור חי אחר היא לעכל אותו ולהטמיע את גופו בגופנו. בהטמעה כזו אפשר לראות, כפי שמזכירה לנו דונה הראוויי בספרה Staying with the Trouble, את ה"קומפוסט" בהוראתו המקורית בלטינית – compositum, דבר־מה שנוצר כתוצאה מהרכבה. "האוכל עושה את האדם", פשוטו כמשמעו. אם כן, איזה אדם אנחנו כשאנו אוכלים בשר שמעולם לא היה לו גוף? מהו אותו סוג חדש של קומפוסט?[3]
לנדקר מציעה להתבונן במזון ובחילוף חומרים דרך המושג של חליפין הדדיים דינמיים, כמקום כקשר טהור של הטמעה/עיכול:
הגילוי כי הסביבה מעצבת את חיי האורגניזם באופנים מורכבים לא מפתיע, אבל מפתיעה העובדה שלרכיבי צמחים יש חלק בוויסות של תפקודי הגוף, דהיינו, בקביעה אם תהליך מסוים ייצא אל הפועל. שהרי התרגלנו לחשוב על אוכל כמקור לחומר שגופים עשויים ממנו, מקור לאספקה של גורמים משלימים, רכיבי מזון חיוניים ואנרגיה שהגופים זקוקים לה – אבל לרוב לא כגורם המפקד על המִבצע המורכב של היות־גוף.[4]
לשון אחר: מערכות חיות זוללות מערכות חיות אחרות אשר לא רק נעשות חלק מהן, אלא גם מווסתות את פעולתן באופנים שונים. הידע המחקרי הנצבר והולך בדבר ההשפעה של הרכב התזונה על תהליכים אפיגנטיים ובדבר ההשפעות המורכבות של המיקרוביום שבמעי על תפיסת העצמי מוכיח שאנחנו יצורים "קומפוסטיים". ייצור בשר במעבדה עלול לשבש את היחסים הקומפוסטיים האלה. יהיו שיטענו שפעולה כזו מוסרת את הגוף ותפקודיו הבסיסיים במיקור־חוץ למעין טכנולוגיה פונדקאית, תמיסה מבעבעת שאינה מגיעה למעמד של גוף: נוטלים את התאים מבעל חיים תורם או מעובר שטרם הגיח מרחם אמו, ומעבירים אותם לסביבה טכנולוגית המסוגלת לספק את צורכיהם הבסיסיים. הצרכים הללו כוללים חומרי מזון, חום, רמת חומציות הולמת, הגנה מתחרוּת וממחוללי מחלות, וכן את האותות הנחוצים[5] כדי לגרום לתאים לגדול ולהתרבות. לתוך הסביבה הנוזלית העשירה בחומרי הזנה מוסיפים 10% נסיוב מעוברי עגלים, המספק מרכיבים שעדיין אין דרך לייצר באופן סינתטי. הטמפרטורה חייבת להיות קבועה ומבוקרת, הנוזל חייב להיות סטרילי לחלוטין (לעתים קרובות נעזרים בחומרים אנטיביוטיים), ויש להוסיף לו מזרזי גדילה והורמונים.
יצירות האמנות שהזכרנו שימשו מבחינות רבות תרופת־נגד ביקורתית לגישה הביו־טכנולוגית האוטופיסטית לייצור מזון באמצעות גידול מהונדס של תאי בעלי חיים מחוץ לגופם. סיפורים מושכי לב על יצירת בשר במעבדה בטכניקות מלאכותיות נכנסים לאחרונה לדמיון הקולקטיבי וזוכים לסיקור בכלי תקשורת מרכזיים; יזמים מקימים חברות מסחריות בטענה שהתהליכים האלה יהיו בעתיד אמצעים בני־קיימא לייצר ולצרוך בשר. על הטענות האלה ענינו בשורה של מאמרים אחרים.[6]
שורה ארוכה של בעיות עדיין טעונות פתרון לפני שבשר מתורבת יוכל להפוך (אם בכלל) לתחליף מעשי לבשר המסורתי:
- טרם נמצא תחליף יעיל לשימוש בנסיוב עוברֵי עגלים בכל הקשור לתאי לוויין (תאי האב של השרירים) עם תפוקה גבוה ומטבוליזם מהיר. ייתכן אפוא שכל ניסיון להרחיב את היקף הייצור יישען בחלקו על חומרי מזון ממקור חי.
- פיתוח של חומרי מזון זולים לשם ייצור בקנה מידה רחב.
- קרוב לוודאי שייצור מסחרי רחב־היקף של בשר מתורבת יהיה תלוי מאוד גם בעתיד בשימוש באנטיביוטיקה.
- החלפת הגוף הביולוגי במעבדות ובבתי חרושת עדיין כרוכה במחיר סביבתי ישיר ועקיף.
- גודל/עובי: היכולת הטכנולוגית לקבל מבנים עבים עדיין מוגבלת, בהיעדר צנרת פנימית שתוכל להזין את התאים בחלקים העמוקים יותר של פיסות רקמה עבות.
- מרקם: כדי להפיק מרקם דמוי־בשר על תאי השריר להגיע לבגרות ולהסתדר, בין השאר, באותו כיוון – ולשם כך יש לספק להם תרגול או גירוי סדיר. זו דוגמה נוספת לאתגרים הכרוכים בהרחבת היקף הייצור.
- דעת הקהל עדיין מתקשה מאוד לקבל אכילת בשר שנוצר במעבדה, ונחוצה תמורה מרחיקת לכת בעמדות הציבור בסוגיה.
הרעיון להשתמש בהנדסת רקמות כדי לייצר בשר מחוץ לגוף, ובלשוננו "בשר חצי־חי", התגבש במקביל בידי מדענים ואמנים. אנחנו, אמנם, ביימנו וביצענו את האכילה הפומבית הראשונה כבר ב־2003, במסגרת מיצב אמנותי; אבל הבליץ התקשורתי החל רק עשר שנים אחר כך, ב־2013, כאשר המדען מארק פוסט (Post) – במימונה ובסיועה השיווקי של גוגל – גידל "המבורגר" מתורבת.[7] אף על פי כן, נותרו עדיין מכשולים גדולים בדרך לייצור בשר מתורבת בקנה מידה רחב, ובשלב זה נראה שהפרסום מאפיל על הפעילות בשטח.
אתגר הבשר המתורבת שובה את לבנו באמצעות נארטיבים על אספקת כל צורכי הקיום בכלים טכנולוגיים באופן מושכל ומחושב, ועל האפשרות לחיות בלי לאכול יצורים חיים אחרים. היצירות שלנו הן בגדר בקשה צנועה לשינוי הנארטיב הזה: הן אוכלות חומר ביולוגי, מעוררות בו חילוף חומרים, והופכות אותו מילולית ומטאפורית ל"קומפוסט", כדי לטעון שאמנות יכולה לשמש כווקטור לחקירה של השסעים האונטולוגיים ההולכים ומעמיקים ככל שהביולוגיה נהפכת לצורה של הנדסה והחיים נהפכים לחומר גלם.
[1] להרחבה ראו: Catts Oron & Zurr Ionat, "Disembodied Livestock: The Promise of a Semi-Living Utopia", Parallax 2013 vol. 19, no. 1, 101–113, http://dx.doi.org/10.1080/13534645.2013.752062
[2] L’Art Biotech: Patricia Solini, Jens Hauser, Vilém Flusser (ISBN: 9782914381529)
[3] "עלינו לייצר קרובות.ים (make kin) על קרקע משותפת (symchtonically), על פואטיקה משותפת (sympoetically). נהיה מי שנהיה ומה שנהיה, עלינו לעשות־עם – להיעשות־עם, להרכיב־עם – מחוברי־הקרקע".Haraway, J Donna, Staying with the Trouble: Making Kin in the Chthulucene, Duke University Press 2016 p.102
[הקטע הזה לקוח ממאמר היפראקטיבי של הארווי שאין שום דרך לתרגם באופן נהיר קטעים קצרים מתוכו, כי כולו רצוף משחקי מילים אובססיביים שאי־אפשר להבין מחוץ להקשר, אם בכלל]
[4] Landecker, Hannah, "Metabolism, Reproduction, and the Aftermath of Categories", in 2016 S&F ONLINE. Published by BARNARD CENTER FOR RESEARCH ON WOMEN ISSUE 11.3, SUMMER 2013
[5] https://www.businessinsider.com.au/googles-sergey-brin-funded-lab-grown-burger-2013-8?r=US&IR=T; או https://www.theguardian.com/science/video/2013/aug/05/google-burger-sergey-brin-lab-grown-hamburger
[6] לדוגמה: Oron Catts & Ionat Zurr, "Keep it warm! Incubators as simulators", LA+ Interdisciplinary Journal of Landscape Architecture, a publication of the University of Pennsylvania, School of Design (2016); Countering the Engineering Mindset – The Conflict of Art and Synthetic Biology in Synthetic Aesthetics Calvert J., Ginsberg D., Eds. MIT Press 2014; "Growing for Different Ends", The International Journal of Biochemistry & Cell Biology 2014 Nov; 56:20-9. doi: 10.1016/j.biocel.2014.09.025. Epub 2014 Oct 5; "The vitality of matter and the instrumentalisation of life", Architectural Design (AD) 221 Innovation Imperative: Architectures of Vitality, January/February 2013; "Disembodied livestock: The promise of a Semi-Living Utopia", in Parallex issue 66.
[7] https://www.nytimes.com/2013/08/06/science/a-lab-grown-burger-gets-a-taste-test.html