גיליון מארב זה הוא המשך ישיר של התערוכה שובו של… שהוצגה במרכז לאמנות דיגיטלית בחודשים דצמבר 2018 וינואר 2019, ועסקה באנימציה כאפשרות פעולה בעולם האמנות העכשווי. כבעבר, הגיליון מאפשר דיון נוסף בנושאי התערוכה ומהווה הרחבה שלהם למחוזות נוספים אשר לאו דווקא מטופלים בה.

מקבץ זה כולל טקסטים של ארבעה כותבות וכותבים וסדרה של  דימויים שיצר האמן שרון פדידה (כולל דימוי השער). רז גרינברג כותב על האחים פליישר שהקימו אולפן אנימציה בתחילת המאה ומעט נשכחו בצילו של וולט דיסני. בהמשך ראיון שערכתי עם מקס אפשטיין, מקים סטודיו ילדי הפרא ועם ניתאי ואהרון תלמידים בסטודיו שעוסק באנימציה ככלי חינוכי. דינה יקרסון כותבת אינטרפרטציה אישית לסרטי אנימציה אליהם נחשפה בילדותה ברוסיה, ואותם בחנה שוב בגיל מבוגר; על התכנים העמוקים שעולים מסרטי ההנפשה הסובייטים וכיצד הם עיצבו את תודעתה. נמרוד רשף כותב על גיבורי קומיקס ועל התפקיד שמילאו ככלי תעמולה בשירות מדינות שונות.

מקור השם ״החייאה״ הוא בתרגום העברי של המילה הלטינית ״animato״ שהיוותה את הבסיס למילה אנימציה. האפשרות לתת מראית עין של חיים לחומר הדומם ניצבת בלב ליבה של העשייה האמנותית כבר מראשיתה. כפי שאומר מקס אפשטיין בראיון שמופיע בגיליון: ״אנימציה היא כלי שמאוד אופייני לזמננו, ומשקף את הקצב של זרימת האינפורמציה, את כמות הדימויים מכל מקום, מהרשת ועד בתי הספר. תוך כדי עשייה גילינו שזאת השפה של המאה ה־21, וכדאי מאוד שהילדים ידברו את השפה הזאת״.

בנוסף מתפרסם עם מוסף זה ראיון של עופרי לפיד ואנה ברומלי עם הדס קידר במסגרת פרויקט "German and Israeli Perspectives to Public Presence".

מאיר טאטי