ההפך מבבל 

שפת הכוח ורוחות אלגוריתמים 

 

1. בבל

• מכיוון  שהשליח היה כבד-לשון ולא יכול היה לחזור (על ההודעה), השליט של  קולאבה טפח חימר בצורת לוח וחרט עליו מילים. עד אז לא חרטו מילים על חימר.
  אנמרכר ואדון ארתה, פואמה שומרית,  2,000 לפנה"ס.

 

בסיפור מגדל בבל לשפה יש שני תפקידים, בתחילה ככוח מאחד המאפשר כוח אלוהי  ובסוף כעונש האולטימטיבי. המגדל אינו ככזה שנבנה על ידי עם שדיבר שפה אחת אלא הוא מבנה הבנוי מהשפה עצמה.  הלבנים שהתמרו לכל גובהו היו עשויות מהשפה הסינגולרית. המגדל יכל לנסק לרקיעים מפני ששפתו הייתה מובנת למלך ולאיכר. מצב זה יצר לא רק משבר תאולוגי אלא גם משבר לשוני. הרי כוח אולטימטיבי וריכוזי לא יכול להיות דו ראשי ולכן יש מקום רק לשפת סמכות אחת. כדי לעצור את שאיפותיו של האדם אלוהים יצר כאוס. הוא לא מעלים את הבניין לגמרי או מוחה את בני האדם מעל פני האדמה, אלא מפרק את הבניין לחתיכות – מפריד את הלבנים לשפות רבות. מתוך הכאוס נוצר סדר חדש שבו השפה שקודם לכן אפשרה חיבור, הפכה לגורם מפריד ומחלק, למחסום האולטימטיבי בין אנשים, בתורו מחסום זה הוליד היררכיות. סדר לשוני, אם כן, נעשה סדר פוליטי.

הרי מהאימפריה של בבל דרך ימי הביניים ועד התקופה הקולניאליסטית השפה שימשה כלי בידי השלטון ליצור היררכיה. אבל איך המערכות הלשוניות האלו עבדו? ומי עיצבו אותן ככלי שליטה? 

פיתוח השפה כמערכת סדירה וכתובה הגיע מתוך הצורך לקבע את מבנה השליטה, להבהיר את השיח הביורוקרטי. באופן אירוני, הדוגמאות הראשונות לפיתוח שפה כמערכת כתובה וסדירה, כלומר ראשיתה של מה שאנו מכנים כיום בלשנות – נמצאות בבבל, בירת האימפריה האכדית. חברי מעמד העילית, יצרו סדרות של שמות עצם על גבי לוחות חומר בעזרת יתדות כדי לעגן את משמעותם . המונחים לא נכתבו באכדית, שפת המקום, אלא שומרית, שפה מתה שנשתמרה למטרות ליטורגיות ובירוקרטיות בלבד. השומרית היא שפה מבודדת, כלומר אין לה שורשים גנאלוגיים ידועים או קשרים עם שפות אחרות. הנפרדות שלה מאנשי המקום היא זו שהעניקה לה את כוחה הבירוקרטי.

באמצעות שפה זו יצר המעמד השולט קוד חוקי ודתי. דוגמא מפורסמת מסביבות 1774 לפני-הספירה היא חוקי חמורבי, מערכת החוקים המסדירה את החברה המסופוטמית. החוקים נחרטו על גבי לוח בזלת הנקרא סטלה והיו לקוד חברתי. קוד זה היה קבוע. לא רק שהיה חתום על סלע, ​​אלא מעוגן בדיבור משפטי המנותק משפת היומיום, עמיד לתנודות השיח. על מנת לשמור על מעמדם האלוהי, השליטים קיבעו את הקוד באבן ובכך הגנו עליו משינויי השפה והזמן. הקוד נתן למעמדות השליטים בעלות על האמת. הסדר ההיררכי נקבע על הלוחות אשר היו נראים לעין אך בלתי ניתנים לקריאה למעמדות נמוכים.

אוריינות לשונית וקרבה לכוח היו שלובים זה בזה, הכוח הלשוני לא היה נפרד מכוח פוליטי. מי שרצה להיכנס אל נבכי השלטון, המקדש והארמון, היה חייב להחזיק במפתחות הלשוניים של שעריהם. הכוח לא הוענק רק מהאלוהי שלמעלה, אלא גם מהשורשים האטימולוגיים של השפה. הם בלבד יכלו לשנות את השפה ואיתה את החוק והקודים החברתיים. ככל שהאוכלוסיה הייתה רחוקה ממרכז השלטון הלשוני, הייתה לה השפעה פחותה על השפה הרשמית. אוכלוסיה זו הייתה אנאלפביתית,, וולגרית; וולגרי בלטינית שפירושו שכיח או נמוך.

המשורר והכומר דיברו וכתבו בלינגואה פרנקה, שפה כתובה וסטטית. האדם הוולגרי דיבר בשפת המקום, השפה הורנקולרית, שפה המשתנה ללא הרף, המכילה ניבים, סלנג, דיאלקטים ומילים משפות שונות. שפות ורנקולריות התפתחו והשתנו ללא הרף מכיוון שהן לא היו מעוגנות בשום קוד חוקי או דתי. המונח ורנאקולר מקורו בורנאקולוס בלטינית, ופירושו ילידי, אשר בתורו נגזר מווארנה, עבד בית באימפריה הרומית. שפה ורנקולרית היא שפת הנתינים המבויתים, מי שהחוק לא ראה אותם כלל.

 

 

הלינגואה פרנקה שואבת את מעמדה מהניתוק מהורנקולרית. זה מקור כוחה. עם זאת אותו ניתוק עצמו הוא בו זמנית גם מקור חולשתה – היא סטטית ואילו הוורנקולרי היא דינמית ומתאימה את עצמה לשינוי הזמנים.

הראשון לזהות את מהות הכוח של השפה הורנקולרית היה דנטה אליגיירי, מחבר הקומדיה האלוהית – המגנום האופוס של השפה הורנקולרית. דנטה גורש מפירנצה ותחום השפעתה אל גלות הכפר האיטלקי שם הוא גר עם איכרים ואמנים – נתינים מבויתים חסרי כח. במאמרו De vulgari eloquentia, דנטה כותב כי בניגוד ללטינית הסטטית, השפה הורנקולרית מכילה אלמנט חיוני, אותם חסרי-אונים לכאורה, הנמצאים מחוץ למעמד הביורוקרטי, מחוץ ללינגואה פרנקה, יכלו לתאר את חששותיהם ודרישותיהם כפי שהם הגדירו אותם, תוך שימוש במילים ובדקדוק מיוחד משלהם. מכיוון שהנתינים האלו היו בלתי נראים למרכז הכוח, הם יצרו מבני שפה חדשים שהיוו חלופה לכוח ריכוזי זה. יצירת שפה בעלת סדרים לשונים חדשים ששיקפו את הערכים, האתיקה והפוליטיקה שלהם הפכה למוקד כוח נגדי למערכי השליטה הקיימים. 

בתהליך שארך מאות שנים השפה הורנקולרית החליפה את הלטינית כשפת הבירוקרטיה, מה שהוביל להיחלשות השלטון ההגמוני של הכנסייה. בנדיקט אנדרסון בספרו הקאנוני, קהילות מדומיינת, זיהה את אחד המרכיבים העיקריים שהובילו להשפעה הדועכת של הכנסייה ב "דחף הורנקולרי המהפכני של הקפיטליזם." כתיבה והדפסה בשפה הורנקולרית יצרו כוח-נגדי לכנסייה מכיוון שבין אם גרמנית או צרפתית, שפה ורנקולרית היא מכילה; כל אחד רשאי היה להדפיס, כל מי שידע לקרוא יכול היה לרכוש ספרים, ואפילו אם אדם לא ידע קרוא או כתוב, הוא הבין את השפה, ובאמת,״רב המכר״ הראשון היה תרגום הברית החדשה והישנה הביבליה של מרטין לותר לגרמנית. 

זה גרם ללינגואה פרנקה להפוך למקומית יותר; אם לטינית הייתה שייכת לכנסייה וחלה על עיר האלוהים, כלומר העולם כולו והאנשים כולם –  גרמנית או צרפתית שייכות למקומות מסויימים ולאנשים מסוימים. שפות ורנקולריות הפכו בבוא הזמן לשפות ללאומיות; החומר המודפס נכתב צרפתית או גרמנית או ספרדית כדי לשרת את האוכלוסייה המקומית בה. לפיכך, הפער גדל לא רק בין לטינית לשפה הלאומית, אלא גם בין הכנסייה לאומה. מנקודת המבט הזאת אין פלא אפוא שתהליך הדמוקרטיזציה החל כאשר איטלקית, צרפתית או ספרדית הפכו ללינגואה פרנקה הלאומית. השפות הורנקולריות  חתרו תחת החלוקה המעמדית הישנה, מלך ומשרת דיברו באותה לשון. זהו לא מקרה שבשוך המהפכה הצרפתית, הנרי  ״אבה״ גרגואר, הכומר הקתולי המהפכני כתב במאמרו "Rapport sur la nécessité et les moyens d'anéantir les patois et d'universaliser l'usage de la langue française" (דוח על הצורך והאמצעים להכחדת הדיאלקטים וישום אוניברסלי של השפה  הצרפתית) שבו הוא קורא לחסל את הניבים המקומיים ולהתאחד ״תחת שפה צרפתית לאומית.״ 

תהליך זה היה יכול להתרחש מכיוון שההבדלים בין השפות ורנקולריות ללינגואה פרנקה היו נהירות –  explicit explicitus בלטינית, שפירושו לראות ללא הפרעה.הלינגואה פרנקה היא ציבורית ונראית לעין. כאשר ניתן לראות כוח ללא הפרעה, יחסי הכוחות ברורים וניתן להתנגד לכוח ולעצב אותו מחדש.

החל מהרגע שבו השפה המקומית והבירוקרטית התאחדו החל טשטוש בין אלו שנמצאים בעמדת הכוח לאלו שחווים אותו. עם זאת המנגנון הבירוקרטי אימץ דרכי ביטוי מסובכות שסייעו לו לשמר את הבידול בין השולטים והנשלטים. אך מה קורה כאשר שפת הכוח מנסה להידמות במכוון לשפת המקומית הפרטית, תוך שהיא מעוותת את השפה האינטימית לצרכיה? בעידן הדיגיטלי שבו אנו נמצאים, החוק אינו אלוהי אלא אזרחי, ושיח נעשה במרחב הציבורי המקוון, במצב זה השפה שלנו נתונה למבטם והשפעותיהם של אלגוריתמים מתוחכמים המתווכים בינינו תוך שהם הופכים את יחסי הכוחות לבלתי נראים. 

 

2. בְּלה-בְּלה-בְּלה 

• ״הוא לא יודע מה גזר הדין שנגזר עליו?
  מה הטעם להודיע לו, הרי הוא חוזה אותו מבשרו.״
  פרנץ קפקא, במושבת העונשין 

 

הסיפורים של קפקא מתארים חברה בירוקרטית פרה-אלגוריתמית בצורה מדויקת; מכונה בירוקרטית חסרת-פנים הפועלת ללא התייחסות לאינדיבידואל. היחיד מנסה לפרש את ההתנהגות השרירותית של המערכת. פירוש שגוי לאלו שמנסים לנווט בתוך המבוך הבירוקרטי גורר גזר דין מיידי. למרות שהמערכת היא חסרת פנים, המכה בהחלט מורגשת על הבשר החי. על אף שמערכת ההפעלה שלה לא נהירה, תוצאותיה של המכונה הבירוקרטית נראו במרחב הציבורי. המערכת ותוצאותיה פעלו על הגוף האישי והחברתי.

אינדיבידואלים יכלו להתנגד למערכת ברמה החברתית כשהם נעשו ההמון, המוגדר על ידי ״מילון המאה״  כקהל  ה״דוחק את מושג הקרבה למקום של פיזיות מטרידה.״ הדרך לעמוד בפני מערכת חסרת פנים הייתה לצאת ולהראות את הפנים והגוף  – לדחוף כנגדה. גם אם ההבדל השפתי התפוגג, ההמונים יכלו להתנגד למערכי הכוח, שעכשיו נשלטו על ידי המדינה, מפני שמערכות אלו היו ריכוזיות ונמצאו גלויות במרחב הציבורי. המבנה שלהם היה אנכי.

היום לעומת זאת, אנחנו חיים בעולם מבוזר. אין מבנה שליטה אחד אלא תאגידים בין לאומיים, מוסדות ממשלתיים, ומוסדות על-לאומיים כמו הבנק העולמי או ארגון הסחר העולמי, שפועלים יחד ואחד כנגד השני בו זמנית. אנחנו חיים בעולם שבו טכנולוגיה דיגיטלית היא אמצעי התקשורת העיקרי. אנחנו פחות ופחות מעורבים בתקשורת ספונטנית, מיידית וישירה, והשפה הופכת מתווכת יותר ויותר על ידי גורמים חיצוניים.

בטכנולוגיות מידע מוקדמות כמו עיתונים, טלוויזיה ורדיו, תיווך השפה היה מהלך חד צדדי, מהיצרן אל הצרכן. ברמה הבינאישית, הדואר היה הכלי להעברת שפה. ההגדרה של התכתבות, מעבר לשליחת מכתבים אחד לשני, היא גם קרבה או דמיון. תמיד התכתבנו עם מישהו שהיה ידוע לנו במידת מה לפחות.. יתר על כן, לא השפה תווכה על ידי גורמים חיצוניים מפני שהיה חייץ ברור בין הפרטי לציבורי – המעטפה והחותם. המכתב עצמו היה פרטי בעוד שהמעטפה הייתה שייכת למרחב הבירוקרטי. לא במקרה בארצות הברית פתיחת דואר של מישהו אחר היא עבירה פדרלית.

כל זה השתנה בשנות ה80 כשספקי אינטרנט החלו לקשר בין אנשים בכל העולם והאימייל נכנס לשיח הציבורי. החל מאמצע שנות ה90 השימוש באינטרנט גדל בסדרי גודל עצומים. מ 55 מיליון משתמשים ב 1997 ל-400 מיליון ב1999 ועד 3.9 מיליארד משתמשים כיום. 

כיום, האימייל כמו מרבית אמצעי התקשורת הדיגיטליים האחרים עושים משהו אחר באופן משמעותי מהמכתב. הוא משתמש באלגוריתמים ייעודיים לשפה הבנויים על ידי מתכנתים ובלשנים המתמחים בבלשנות חישובית. אלגוריתמים אלו הם מערכות כללים הכתובים בקוד המבוססים על תרחישים לשוניים אפשריים, כלומר ניסיון לחזות כל אפשרויות ההתפתחות של שיחה מסוימת. התוכנות האלו גם יוצרות את המסגרת לשיחה מסוימת כגון שליחת אימייל או חיפוש בגוגל אבל גם חוזות כל תרחיש של משפט מסוים. כדי שאלגוריתמים אלו יעשו את עבודתם נאמנה צריכה להיות להם היכולת ״להבין״ את השיחות שלנו. לפיכך  האלגוריתם ״קורע את המעטפה״ כדי לנתח את המילים והשפה שבה אנו משתמשים. 

אך בשביל שהתקשורת בין משתמש למערכת מחשב תהיה אינטואיטיבית ו״טבעית״  לא די בכך שהאלגוריתם יבין אותנו – אנו צריכים להבין אותו. לכן תפקידם של מתכנתים ובלשנים העובדים בחברות טכנולוגיה הוא טשטוש הגבול בין השפה השימושית של המשתמש, הורנקולר הדיגיטלי שלנו, לבין השפה הביורוקרטית השולטת בה. טשטוש הגבולות הלשוניים עובד רק אם התוכנה מצליחה להבין איך אנחנו מתקשרים בצורה טבעית ולהגיש לנו שפה שתראה לנו אותנטית. התחום בבלשנות שמתעסק עם הבנה וייצור של שפה ״טבעית״ הוא NLP, natural Language Processing, (עיבוד שפה טבעית). זהו תת-תחום של בלשנות חישובית הממזג בתוכו רעיונות וכלי מחקר מתחומי מדעי המחשב, הנדסת מידע, ואינטליגנציה מלאכותית. מתכנתים ובלשנים משתמשים בשיטות עיבוד שפה טבעית בכדי לנתח איך אנחנו משתמשים בשפה בכל מצב נתון. השאיפה שלהם היא לנתח באילו מבני שפה אנחנו משתמשים, כיצד אנו ״מדברים״ במרחב הדיגיטלי ואיפה אנחנו ״מדברים לא נכון״. על ידי שליטה בכל הנתונים הללו הם יכולים ״ללמד״ את המחשב להבין דיבור אנושי וטבעי. 'שגיאה' דקדוקית אם כן, היא לא ״באג״ במערכת אלא מאפיין של ההתוכנה.

האלגוריתם מציג לנו עולם ברור ונהיר תוך כדי שהוא מסתיר עולמות אחרים. התוצאה לא מסתמכת רק על המילים שהזנו למחשב אלא משתנה, למשל  בהתאם למיקום הגיאוגרפי שלנו או כל פרט מידע אחר בהיסטוריה הדיגיטלית שלנו ושל מי שתקשרנו איתם בעבר. העולם הדיגיטלי שמופיע אל מולנו הוא מראה ייחודית לנו, מראה חד כיוונית. בזמן שאנחנו מנווטים דרך העולם הזה תוכנות, שהולכות ונהיות אוטומטיות יותר ויותר מנטרות את התנהגותנו. הן קוראות את מה שאנחנו כותבים או מאזינות לשיחות שלנו כדי להבטיח ״איכות בשירות״.  עולם המראה שהן בונות לנו על ידי מעקב אחר כל דבר אפשרי, גם מה שאנו אפילו לא מייחסים לו חשיבות, הבלי הפה (והמקלדת) שלנו. 

מרגע שמטרתה של טכנולוגיה זו נעשה פענוח ושליטה על דרכי התקשורת האנושיות, בלשנות נהפכה לכלי לניכוס התקשורת אנושית למטרות זרות. אלגוריתמים מתחילים לדבר איתנו בשפה שלנו. כשפה מתוכנתת הטבועה בורנקילר הדיגיטלי שלנו, היא חייבת להפוך לבלתי נראית כדי שהעולם הדיגיטלי ירגיש טבעי ומובן. רוח הרפאים אינה מפעילה את המכונה אלא היא המכונה עצמה. 

מצב זה דומה לתהליך שמישל פוקו זיהה בספרו כוח/ידע. פוקו טען שמערכות כוח מבצרות את השפעתן על ידי שימוש במידע ושכפולו בכדי לחזק את האידיאולוגיה השלטת. פוקו מעביר את הדגש משפה לשיח. שיח הוא יצור אובייקט המידע דרך השפה. אובייקטים של מידע אלה משמשים כאובייקטים של אמת – הם הלבנים הבלתי נראות שממנה אידיאולוגיה מסוימת נבנית. 

עולם הדיגיטלי השליטה על מושג האמת לא מתבצע על ידי הכתבה של חוקים ומילים, אלא באמצעות אותה כניסה לשפה ושיוניה מבפנים. בנוסף, השפה הדיגיטלית מעוותת את תפיסת המרחב והזמן. אלגוריתמים של עיבוד שפה טבעית מחליפים את מושג הקרבה, בין אם זה אדם או מקום, בלוקאליות לשונית. בלשנות במרחב התאגידי, בעיקר בכל מה שקשור למנועי חיפוש, תקשורת דיגיטלית ומסחר, תפקידה לגרום לשפה להיות תמיד לוקאלית, ללא קשר למיקום המשתמש. היא משתמשת בכתובת IP ובהיסטוריית החיפוש של משתמשים כדי למקם אותם. מיקום זה הוא לא רק גיאוגרפי אלא גם לשוני. לוקאליות לשונית במקרה זה הוא שפה ורנקולרית, השפה הטבעית במרחב הדיגיטלי שלנו. כל שפה; גרמנית, אורדו או סומית היא שפת המקור. לפיכך, אלגוריתמים בירוקרטיים ותאגידיים מתחפשים לורנקולר דיגיטלי. מתכנתים יכולים ליצור קוד אונטולוגי מושלם; העולם כפי שהוא צריך  להיות מבחינה אידיאולוגית, העולם הנראה לנו מוכר וטבעי. בלשנים עושים זאת על ידי מעקב אחר האינטראקציות האינטימיות ביותר שלנו, ניתוחם, ואז החזרתם אלינו כאמיתות על עולמנו. התנועות שלנו דרך המרחב הדיגיטלי מרגישות טבעיות עבורנו, אך למעשה, הן מיוצרות על ידי כוח לא ידוע. 

השפה שלנו נטמעת בתוך רשתות אדירות של מידע, והיא חוזרת אלינו בדרכים אחרות ולא צפויות; בפרסומת בעמוד הפייסבוק  שלנו, בתגובות אוטומטיות המוצעות לנו בג׳ימייל או בשיחה עם בוט המכירות שאיננו יודעים עוד שהוא כזה. לפיכך, תכונתו של הכוח הלשוני הדיגיטלי היא וולגריזציה ממוסדת של השפה. תהליך זה מחסיר את אלמנט המרחק החיוני של הורנקולר כפי שזיהה אותו דנטה. השפה הבירוקרטית, הלינגואה פרנקה , מוטמעת ומתערבבת בשיח היומיומי שלנו. אנחנו לא יכולים להתנגד לתהליך הזה מפני שההבדלים בין צורות השפה לא קיימים, לעומת זאת, הכוח עדיין פועל.

זהו היפוך של סיפור מגדל בבל. עולם של כוח מבוזר שפועל ללא אידיאולוגיה סדורה.  כוח זה הוא מכונת-שפה הניזונה על ידי המידע שאנו מספקים לה ללא יודעין. ומפני שאנחנו גם אלו שמכניסים את המידע אך גם אלו שמקבלים אותו בצורתו המעובדת, אנו לא יכולים להשתחרר מהמכונה; כל מילה, הברה, פוסט, לייק, רק מחזקים ומחיים אותה. מנגד, מכיוון שהכל מכוון אישית אלינו, אנו חיים בעולם מראות שיוצר עבורנו. למרות שיש לנו אפשרות לתקשר עם יותר אנשים מאי פעם, ההמון נמחק, השפה המשותפת, הקהילתית, משמשת כדי לבודד אותנו. כל משתמש הוא אטום, הוא איבר ללא גוף מקשר. השפה הדיגיטלית אמנם משתנה כל הזמן, אך התנועה הזאת מסתירה את העובדה שאנחנו נותרים סטטים ומבויתים. 

ההפך מהמיתוס של בבל הוא לא כוח ריכוזי וחד לשוני המכריח אותנו לבנות מבנה שליטה אופרסיבי אלא עולם מבוזר ורב לשוני הבונה לבנה אחר לבנה מבנה כוח מקודד, מבוכי ובלתי נראה שמרחיק ומפריד בזמן שהוא נותן תחושה של קרבה. והסיבה שכוח זו ממשיך לגדול ולהתעצם היא שאנו לא שמים לב שאנחנו אלה הם שבונים אותו.