המשמעות ההיסטורית של המילה ״שטעטל״ היא עיירה קטנה עם אוכלוסייה יהודית גדולה השוכנת ב״תחום המושב״ – שטחי מחייה שיוחדו לייהודי האימפריה הרוסית שלפני המהפכה והתפרסו על פני המחוזות המערביים של האימפריה.

הכול התחיל בשטעטל. המחשבה הפוטוריסטית הרדיקאלית של המאה ה-20 ומדע-החלל הסובייטי צמחו מתחום המושב.

קוסמוס יידי הוא קוסמוס של השטעטל, קוסמוס של העיירה, קוסמוס ״מסטייצ׳קובי״. הצירוף ״מסטייצ׳קובי״, שפירושו ברוסית ״מהשטעטל״ ושעורר מבוכה בדורות של יהודים שנטמעו בחברה הרוסית, הסובייטית והפוסט סובייטית, נבחר לסמן כאן בגלוי ובגאווה את הקשר הטבע, המקומי והשורשי של יהדות אשכנז אל אדמות רוסיה, אוקראינה, בלארוס, מולדובה וכו׳.

בתרבות הרוסית של סוף המאה ה-19, המילה ״מסטייצ׳קובי״ ייצגה כל מה שהוא לא-מודרני, פטריארכלי ופרובינציאלי עד כדי גיחוך. רוסי מתנשא יכול היה להשתמש בתואר ״מסטייצ׳קובי״ כדי לתאר מהגרים יהודים מתחום המושב שעברו לגור בסנט פטרסבורג או במוסקבה, דיברו רוסית, אך לא הצליחו להיטמע במקום מכיוון שהמבטא, הגינונים וסגנון הלבוש שלהם הסגירו את מוצאם.

לא רק ילידי סנט פטרסבורג ומוסקבה כינו את היהודים שעברו לערים הגדולות בכינוי ״מסטייצ׳קובי״, עשו זאת גם היהודים שהקדימו אותם ושזה מכבר נטמעו בתרבות הרוסית – לפחות יחסית לאחיהם ה״ירוקים״. מצד אחד, עצם התיוג ״מסטייצ׳קובי״ בקונטקסט הרוסי נבע מאנטישמיות ממסדית או חברתית וכפה היטמעות בתרבות הרוסית. מצד שני, הבריחה מה״שטעטל הפנימי״ היתה גם ביטוי לשנאה עצמית עמוקה של היהודים עצמם ולאופן העיוור שבו אימצו את התרבות האימפריאליסטית הדומיננטית.

למרבה האירוניה, היו אלא דווקא חיי השטעטל היהודיים והפטריארכליים בתחום המושב שהצמיחו את המחשבה הפוטוריסטית רדיקלית ואת מדע-החלל של המאה ה-20, כפי שהתגלמו בדמותו של בן הרב הליטאי, הקוסמיסט והפאן-אנרכיסט וולף גורדין (1889-לא ידוע) או בדמותו של מדען-החלל הסובייטי ארי שטרנפלד (1905-1980), שכתב בזיכרונותיו שהגה את הרעיון לטוס לחלל בעת שקרא את תפילת ״קידוש לבנה״, כנער צעיר בשטעטל הפולני.

בשנת 1919, במוסקבה, יצר וולף גורדין שפה לתקשורת אוניברסלית וקרא לה AO. לדבריו, AO נועדה להחליף שפות מקומיות, לאומיות ובינלאומיות כלינגואה פרנקה בין-כוכבית, לכשהחברה האנושית תשתנה מהיסוד וכשהמסע בחלל יהפוך למציאות. גורדין הציג את שפת AO בתערוכה הבינלאומית הראשונה למכונות ולמנגנונים בין-כוכביים במוסקבה, בשנת 1927.

בשנת 1934, היה זה ארי שטרנפלד, חלוץ האסטרונאוטיקה המודרנית, שטבע את המונחים המדעיים ״קוסמונאוטיקה״ ו״קוסמודרום״ (נמל חלל) בספרו פורץ הדרך ״מבוא לחלל״. עיקר עבודתו של שטרנפלד הוקדש לחישוב המסלולים החסכוניים ביותר בטיסות-חלל. מסלולים אלה, שמאפשרים חיסכון משמעותי בדלק נקראים עד היום מסלולי שטרנפלד. אף על פי כן, בשנת 1937 הושעה שטרנפלד מעבודתו בתכנית החלל הסובייטית (בהיותו יהודי וזר), אך נאסר עליו לעזוב את בריה״מ. עד סוף ימיו, המשיך שטרנפלד לעבוד מהבית בחישוב ובבניית מודלים מחומרים שהיו בהישג ידו, כמו בעל מלאכה מהשטעטל, והתפרנס במשורה מהוראה ומכתיבת מאמרים.

ההכרה (החלקית) בשטרנפלד החלה בתקופתו של חרושצ׳וב בשנות ה-60, לאחר תקופה של תעמולה אנטישמית אכזרית נגד ״קוסמופוליטים חסרי שורשים״ (או יהודים בלשון נקייה) תחת שלטונו של סטלין, בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50.

שנות ה-60 היו תור הזהב של תכנית החלל הסובייטית, ובמקביל החלה גם תנועת ההגירה של יהודי בריה״מ. אישורי ההגירה שניתנו ליהודי בריה״מ בשלהי שנות ה-60 היו תוצאה של מאבק שניהלו פעילים יהודים – אמריקנים וסובייטים. המאבק, שסיסמתו ״שלח את עמי״, נמשך עד לנפילת בריה״מ וכלל הפגנות, משמרות מחאה ושדולות הסברה בוושינגטון, במוסקבה ובפורומים בינלאומיים. המאבק התמקד במיוחד במצוקתם של ה״רפיוזניקים״ – לרוב, יהודים מבריה״מ שהיו מסורבי הגירה.

אפילו לתוכנית החלל הסובייטית יש סיפור משלה על ״קוסמונאוט רפיוזניק״. האנטישמיות הממסדית בבריה״מ הובילה לביטול כמה שיגורים מתוכננים של הקוסמונאוט בוריס וולינוב (1935-עד היום), שהיה עמית של יורי גגרין – האדם הראשון בחלל, בגלל שורשיו היהודיים. וולינוב, שנולד לאם יהודיה ולאב רוסי בעשור השני של הניסוי הסובייטי, לא היה יהודי מהשטעטל, אלא ״אדם סובייטי חדש״ שהיה בעת ובעונה אחת יהודי (על פי ההלכה) ולא יהודי, אם להסתמך על תעודת הזהות הסובייטית שלו. אך שורשיו המושתקים של וולינוב בכל זאת עוררו בעיות. מכתבים אנונימיים ששלחו ״אזרחים מודאגים״ לרשויות הסובייטיות המליצו ש״לא לשלוח יהודי לחלל״. רק בשנת 1969, ושוב בשנת 1976 אושר לוולינוב לטוס לחלל סוף סוף. למרבה האירוניה, ״יציאת מצריים״ של יהודי בריה״מ כבר היתה בשיאה.

הסיפור של הקוסמוס היידי נפתח ב״קידוש לבנה״ ומסתיים בבייקונור (אתר השיגור הסובייטי) או בנמל התעופה שרמטייבו, שממנו טסו רוב יהודי בריה״מ שהיגרו לישראל או לארה״ב.

כנער, שאף ארי שטרנפלד להגיע מהעיירה הפולנית הקטנה שלו לירח. בשנת 1980 הוא נפטר במוסקבה ובה הוא נקבר. בתו הצעירה ומשפחתה היגרו לניו יורק דרך ישראל ובתו הבכורה נשארה במוסקבה.

גורלו של הקוסמיסט האנרכיסט וולף גורדין אינו ידוע – אזכורו האחרון מופיע במגזין צרפתי משנות ה-30.

בוריס וולינוב טס פעמיים לחלל כקוסמונאוט מטעם בריה״מ וחזר בשלום. הוא עדיין חי בכפר הקוסמונאוטים שבפאתי מוסקבה. הוא מרבה לטייל בעולם, לרבות בישראל. כיום הוא חש מספיק בנוח להתייחס לשורשיו היהודיים, שהסבו לו אי-נוחות רבה בתקופה הסובייטית. אך למרות מעמדו כקוסמונאוט הסובייטי המושלם וכאדם הסובייטי המושלם, נותר וולינוב יהודי סובייטי לא מושלם – כזה שרק עכשיו מוכן סוף סוף להניח את השטעטל מאחוריו או לשוב אליו.

תרגום: נועה שובל