חזרתי לתל אביב לאחר שהייה במצפה רמון, שם עבדתי על הפרויקט "אחרי היעל הנובי". מכיוון שעסקתי רבות בעיר מנקודת המבט העילית של גג ברחוב אלנבי, שאפתי הפעם לסגל פרספקטיבה חדשה להתבוננות על העיר. החלטתי ללמוד את נוף העיר מחדש, הפעם מגובה הרחוב. התמקדתי במסלול שבין ביתי לסטודיו של ארטפורט, שנמצא אז באבו כביר. רציתי ללמוד ולצלם את הנוף הניבט בדרך כאילו הייתי תיירת. למטרה זו נעזרתי בפוֹטוֹמוֹנְטָז׳ים של העיר המופיעים בגלויות ישנות, שנוצרו לתיירים אמיתיים. בייחוד התמקדתי בגלויות שתיעדו את ביקורו של הקייזר וילהלם השני בפלשתינה בסוף המאה ה-19. התחקיתי אחר סוג המקומות והמבנים המופיעים בגלויות הללו ואחר המימד הפנטסטי שלהן. נקודת המוצא שלי הייתה שנוף עיר בכלל, וצילום של נוף עיר בפרט, לעולם אינו ניטרלי. נוף של עיר הוא נוף פוליטי. הוא פוליטי גם כאשר הוא משתקף דרך עיניים של עובר אורח, וגם אם הוא מעוצב בקומפוזיציה פנטסטית. האלמנטים המצולמים השונים משקפים מנגנוני כוח, מעלים עבר מודחק, ומשרטטים הווה ועתיד. "גלויה מתל אביב" מציגה הוויה יומיומית, איטית, החוזרת על עצמה. האור הנופל על המתרתצים בסביל אבו נבוט העות'מאני משתנה לאיטו והוידיאו מסתיים כשהשמש זורחת/שוקעת מאחורי הכנסיה ביפו העתיקה. יש שלא ישימו לב לשינוי עד שהוידיאו יקפוץ להתחלה ויתנגן מחדש.

את העבודה "גלויה מתל אביב" יצרתי במסגרת שהות אמן בארטפורט ב-2015 ובתמיכת פרס האמן הצעיר של Outset.