המפטי דמפטי: "כשאני משתמש במילה, מובנה הוא בדיוק המובן שאני בוחר בשבילה – לא פחות ולא יותר".
אליס: "השאלה היא, אם אתה יכול לכפות על מילים מובנים כל כך רבים ושונים".
המפטי דמפטי: "השאלה היא, מי כאן האדון – זה הכול". (1)

המפטי דמפטי מסביר בשיחה זו לאליס הצעירה כיצד השפה נועדה לשרת את האדם, בהגדרתה את העולם על פי מערכת סמלים, במקרה הזה מילים. לשיטתו המציאות נגזרת מהמשמעות שמעניקים לדבר מה ולפיכך "האדון" הוא כל אדם אשר מתרגם את המציאות כראות עיניו. ידוע הדבר כי לכל אדם תפיסה ייחודית על החיים וכי הוא מבין אותם באופן סובייקטיבי, אולם הערתו של קרול לוקחת את רעיון זה צעד נוסף קדימה. השאלה "מי כאן האדון" משקפת את הרעיון כי ניתן לשחק במשמעותה של מילה וכפועל יוצא, במשמעותה של המציאות. במובן מסויים, קרול מתאר את שיטת הכתיבה שלו עצמו, שכן בתור סופר פנטזיה הוא מהתל בין הקונוונציונלי לבין הדמיוני ומכאן הוא מתפקד כאדון מולותיו ועולמו.

כרמלה וייס - ציור

בתערוכתה החדשה יוצרת כרמלה וייס עולם פנטסטי המשלב דימויים השאולים מהעולם המציאותי – בעלי חיים, צמחים, כלי דם ואיברים, הנשזרים כאחד במארג התמונה עם דימויים מומצאים, בלתי מזוהים. ישנה תנועה ביצירות בין העולם ה"מציאותי" לבין עולמה הפנימי של האמנית, אשר מתארת את יצירותיה בתור כעין חורים בקיר דרכם היא מתבוננת אל עולם אחר. כבוראת העולם הזה, ניתן לראות בוייס כמתווכת בינו לבין הצופה, דרך העלתה את יציר דמוינה לכדי מימוש חזותי.

נדמה כי יצירתו של עולם חדש מבטא את התמזגותם של שני מונחים, דומים ושונים גם יחד. המונח "fantasy" במובנו המקורי "להפוך לנראה" כלומר, לממש בצורה חזותית והמונח הפסיכולוגי "phantasy", המתייחס למצב של דלוזיה בו חזיונות בלתי מציאותיים נתפסים כממשיים. למרות שלא ניתן להאשים את אמן הפנטזיה בדלוזיה, אפשר להניח כי בכדי שיצירתו תהיה אפקטיבית ישנו צורך שיהיה האמן שבוי במידה מסויימת בתוך העולם שהוא יוצר. מכאן היצירה הפנטנסטית מבטאת כעין שליטה מודעת בדחפים האי- רציונלים, השלטת סדר בכאוס; מאידך ניתן לראות בה כהענקת משנה תוקף לדחף האי-רציונלי אשר נותנת דרור לפרא ומעמידה אותו כבר משמעות לא פחות מהרציונל.

ניתן לומר כי ביצירתו של עולם חדש קיימת השאיפה לפתור את החיכוך המתמיד בין הרציונלי לאי-רציונלי, או בין העולם הפנימי לחיצוני, בתור הפכים קיצוניים הנאבקים ללא הרף בחיי כל אדם. בראייה כזו, יצירתה של וייס נדמית לניסיון בפיוס הגורמים השונים הנאבקים בתוכה. יצירותיה מהוות מבחינה זו את ממלכתה הפרטית, אותה היא בראה והגשימה על פני הבד ומכאן מקומה כאמנית היא כמלכת ממלכתה, כאנשיה ואויביה, כצבאה המגן וכאלוהיה.

כרמלה וייס - ציור

(1) לואיס קרול, מבעד למראה ומה שאליס מצאה שם
תרגום: רנה ליטויון, הספריה החדשה, 1999, עמ' 109-110.

כרמלה וייס – בית האמנים תל אביב יולי 2009