‫תגובות לפוסט: "כיצד הפך העיסוק בשואה לפרובוקטיבי? – דוד שפרבר"‬

‫מאת: בובי שלום‬

‫בובי שלום‬ — Mon, 04 May 2009 05:28:40 +0000

אין ספק שרוב "אמני השואה" הם פרובוקטורים או מניפולטיבים ברמות בלתי נסבלות ועל חשבון כל דבר אחר ויצירתם לרוב פלקטית
כמובן שישנם יוצאים מהכלל כמו גרשוני למשל שבעבורם השואה היא חלק ממכלול ועבודותיהן אינה זועקת פרובוקציה אלא סוג של רגישות ולא עלינו אמת וכנות וקשה להגדירם ולא צריך
בכל מקרה השואה היהודית על כל סמליה היא נקודת התייחסות בעייתית וצרה ורוב האמנים נופלים לפח שלה ויוצאים כמו קלקרים

‫מאת: שרלוטה‬

‫שרלוטה‬ — Sun, 26 Apr 2009 21:02:31 +0000

הו הקנטרנות הבזוייה.
הידד לשטחיות! תחי אמנות הבידור הקל! כל הכבוד למאריב!

למה לעשות אמנות ברצינות אם אפשר לעשות קריירה מפרובוקציות זולות עם כותרות יפות בעתונות ומאמרים מסוג זה. למה להתייחס לשואה ברצינות אם אפשר להשתעשע בפרובוקציות זולות עם כותרות מרעישות בעתונות, וכו'.
אמני ישראל! למה להתאמץ אם אפשר ללכת בדרך הקלה? היטלר עושה לכם קריירה! ואם לא קריירה אז לפחות כותרות עסיסיות, מאמר 'מלומד' וכו'.
הזדרזו! יש עוד שנה עד יום השואה הבא.

‫מאת: אמיר אליוט‬

‫אמיר אליוט‬ — Fri, 24 Apr 2009 16:05:52 +0000

קנטרנית – זה שאת מכירה עוד מחקר בנושא לא אומר כלום ביחס למאמר.
יש המון מחקרים בנושא אזולאי הורןןיץ חוקרת אותו, וגם מיזליש מהאוני' העברית
לדעתי דווקא כסקירה של הנושא שלא מתיימרת ליצג את הגישות השנות במחקר זה מאמר טוב וגם הבחירות בדוגמאות לא ראות. אני היתי מעדיף עוד דוגמאות.
הטענה הידועה שהשיח הציבורי בעניין רק פורץ כאשר מוזיאון לאומי מציג אמנות כזאת לא מחזיקה מים.
יש המון סקנדלים סביב תערוכת שמוצגות בגלריות פרטיות ר' ערך זויה צ'רקסקי

‫מאת: שרלוטה‬

‫שרלוטה‬ — Thu, 23 Apr 2009 21:40:39 +0000

ממליצה למחבר המאמר לעיין במאמרה של תמי כץ-פרימן "אל תגעו לי בשואה" (באנגלית – יש לינק באתר שלה) בו היא מסבירה בין השאר את ההבדל בתגובה הסוערת לתערוכות מסוימות שנוגעות בנושא השואה לתגובות אדישות לתעורוכת המטפלות בנושא בצורה לא פחות פרובוקטיבית. (רמז: התשובה היא במוסד המארח).
אכן, קצת מחקר לא היה מזיק, ויש כמובן עוד מאמרים ומחקרים בנושא, ועוד אמנים חוץ מאבנר בר חמא, הגיבור הנצחי של הכותב.

‫מאת: אבנר בר חמא‬

‫אבנר בר חמא‬ — Wed, 22 Apr 2009 21:06:46 +0000

בכתבה שהתייחסה לאחת מעבודותיי,נוספה הערה שלא מן העיניין ואין לי ספק שהיא לא הופיעה בכתבה המקורית של דוד שפרבר שאני מכיר את כתיבתו היטב-וכך נכתב "האמן מעיד על עבודתו: "אני מציג את הצד שלי – שלנו". טענתו הגזענית משהו של בר-חמא, היא שחיבור התמונות "מחדד את ההבדלים בינינו לבינם, יהדות מול אסלאם".
האם לעורך שוודאי הוסיף את ההערה העוקצנית על דעתו קשה לקבל שיש אמנים שלא מתביישים להציג בגאווה את הצד הישראלי? וזאת במיוחד מול רצח מתועב של חייל ישראלי בלינץ ברמאלה?
אם אני מציג את הצד שלי-שלנו-זו "טענה גזענית משהו" ?-אולי יואיל העורך להסביר לקוראים מה הקשר?או להתנצל לסירוגין?

ההערה שמדובר בגזענות אכן נוספה על ידי, אך הדבר נעשה על דעתו של כותב המאמר על רקע דברי האמן כי הוא "מחדד את ההבדלים בינינו לבינם, יהדות מול אסלאם. מחד הזיכרון שעליו אנחנו מחנכים הוא "לא עוד!", ומאידך החינוך של הילדה הפלסטינית הוא לעוד הרג ועוד רצח".
בדיעבד יתכן שלא היה צורך להוסיף את ההערה, שכן הדברים מדברים בעד עצמם.
יונתן אמיר

‫מאת: ד‬

‫ד‬ — Wed, 22 Apr 2009 11:00:04 +0000

מאמר מצוין.
אבל אולי גם העבודות של גרשוני משנות ה-80 שוות אזכור ?

‫מאת: Z‬

‫Z‬ — Wed, 22 Apr 2009 09:26:43 +0000

Y הפך את מארב לאתר הבית שלו, הוא מהווה דוגמה ומופת לכל ישראלי תרבותי (חוץ מהערותיו הלא רלוונטיות)
שום פלפל ושמן זית

‫מאת: y‬

‫y‬ — Tue, 21 Apr 2009 19:38:39 +0000

עוד מאמר שמטרתו הוא ניים דרופינג.
סקירה של מי התעסק בשואה , מי היה הראשון ומי יצא יותר פרובוקטיבי.
אם כבר ניים דרופינג ,היה אפשר להזכיר את תערוכתו של אורי צייג בברלין "העגילים של אווה בראון" מתחילת שנות התשעים. קצת מחקר ודיוק לא יזיקו."חיה ומות כאווה בראון" של רועי רוזן היא תערוכה מ1997 ולא מ1991 כפי שציינת

אז מי היה ראשון מי

תודה על התיקון.
המערכת.

‫מאת: אבי‬

‫אבי‬ — Tue, 21 Apr 2009 14:08:25 +0000

רהוט ומרחיב אופקים