סליחה טעות בעריכה. התגובה צריכה להיות כך.
מתנצלת על הטעות. גם במאמר של דנה גילרמן השם מופיע אלון במקום עלון. אולי מכך הטעות.
לגופו של עניין – קציעה עלון עונה לטענות במדורה של דנה גילרמן בכלכליסט
"כלכליסט – פנאי – משיחת יתר: לגופו של עניין
ציורי עירום נשי תמיד נמכרו מצוין. קציעה אלון, אוצרת התערוכה "עירומות", מציגה רק יצירות של אמנים גברים. לדברי מבקריה מדובר באקט אלים ופורנוגרפי"

אגב אולי כדאי לשדרג את התוכנה כדי שאפשר יהיה לערוך תגובה שנכתבה בטעות?
>תודה חוה, התגובה הקודמת נמחקה.

?

קציעה עלון !

תכתבו מה שתכתבו, שם אתם לא יודעים להעתיק ללא טעות? קציעה עלון, בע' קצת ריספקט

יצא לי לקרוא ואף לשמוע אפרו-אמריקאי מכנה את חברו האפרו -אמריקאי אף הוא בשם "ניגר", והבנתי שזו ביקורת שמותר לאפרו אמריקאי בלבד להטיחה, אישה שתצייר גבר זה בסדר אפילו להשפילו זה בסדר, גבר לא יכול לצייר עירום נשים, כי הוא חשוד בכל-כך הרבה דברים החל מגישה פטריאכלית וכלה בשובניזם וכו.

בעצם אני רוצה לומר שיוצא החשק מכל ההתנהלות הזו הפמיניזם באמת כפי שאמר ליבוביץ ז"ל היא תנועת השחרור החשובה של המודרנה, אבל נראה שזה שייך לעבר למעט שלא מתדרדרות לצדקנות ואף לנסיון לצנזר אמנות ולמנוע חופש יצירה וביטוי, כל אלו שיש להן אג'נדה פמיניסטית למשל חווה שציוריה הם ממש אבל ממש לא משדרים יחס לאישה שונה מאשר היה מצייר גבר פטריאכלי מצוי למשל, איני מבין היכן היחס המכובד שלה לאישה שונה נניח מלוסיאן פרויד, אגב הבדלי הכישרון הברורים שלא לטובתה. הביקורת הזו של משיחות המכחול הגברי לעומת הנשי הן אנכרוניסטיות ומדיפות ריח רע של רדיפה.

בעצם כפי שכתבו לפני, הטקסטים עומדים בזכות עצמם ואין להם כל קשר לציורים אז בעצם על מה המהומה, אפשר אולי למצוא סיבות טובות יותר לצאת נגד דיכוי אמיתי ולא לחפש אותו דווקא ביצוג פלסטי של נשים, הרי הדיכוי יכול להגיח פתאום דווקא ממחוזות שכולן כוונה טובה, כבר אמרו שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.

וקצת הומור גם לא יזיק, טקסטים פמניסטים רדקלים נקראים כטקסטים חמורי סבר ללא טיפת חמלה ליצור האישה , הגבר- שהוא ככול המין האנושי גם בנה של אישה- כן כן האיש הוא בנה של אישה רחמנא ליצלן, לחלץ חיוך מפמניסטית לעיתים קשה יותר מלבקש מכומר קתולי שיניח לזוג להתגרש , כמה מאבקים היו דרושים כדי שתיווצר כנסיה פמניסטית חמורת סבר ולא סלחנית שעומדת על קוצו של יוד, רואה שדים בכל צל חולף ומנסה בכוח זכרתני מובהק להכות כל זכר מזדמן עד זוב דם, או כל אישה "פוסט פמיניסטית" כאילו היא ממש בוגדת במה בעצם?

בצל הרדקליזם הפמניסטי חמור הסבר והשובניסטי הזה לא יצמחו פרחים ולא תפרחנה אמניות, או אולי הנסיון הוא להעביר גם נשים אמניות במכבש צפוף של אידאולוגיה שכבר לא בטוחה בעצמה ומשתכללת כל הזמן לעבר רדקליזם גס, וולגרי וחסר פניות, אפילו יופי נשמע משהו מאיים , זה כבר לא גברים, אלו נשים ש"מסכנות" את "ההישיגים" נשים רודפות נשים , ממש שיאי אבסורד בצל הרדקליזם היבשושי שלא רואה בעצם הבדלים והוא כפיל הנכנס לחנות חריסינה מנפץ ומנפץ, לאיזו תכלית אין לדעת כבר.
הניפוץ הוא המלאכה הוא כבר בפני עצמו, עד כמה ניתן לחיות בתוך כתלי החדר הזה שמזמן איבד את טעמו.

הכותבת מנסה לשכנע אותנו כי עצם כינונה של התערוכה שאצרה קציעה עלון, שנועדה להזמין דיון בפרובלמטיקה של הצגת העירום הנשי בציורי גברים, מקיימת את שלושת התנאים ההכרחיים לביסוס הנרטיב הפורנוגרפי שדבורקין מונה,
1. היררכיה, קבוצה עליונה (גברים) קבוצה תחתונה (נשים)
2. הפיכה לאוביקט
3. נחיתות וצייתנות (של הדוגמניות)
ולאחר "מילוי התנאים הבסיסיים, מתאפשר קיומו של התנאי הרביעי והוא השימוש באלימות, הנתפסת כזכותה הבלעדית של הקבוצה השלטת".
מכאן קצרה הדרך להאשמתה של האוצרת עצמה באלימות, אבסורד גלוי לעין כל מי שראה את התערוכה וקרא את המאמר הנילווה. אם יש אלימות – הרי היא מצויה במאמרה של הגב' טנהואזר.

הכצעקתה?
מזמן לא קראתי מאמר בקורת על תערוכת אומנות מבלי שתהיה בו כל התיחסות לאומנות המוצגת.
הייתי בתערוכה, קראתי את מאמרה הנילווה של קציעה עלון, הכתוב נפלא לטעמי, והמעלה באופן ברור את הפרובלמטיקה של ייצוג העירום הנשי. יצאתי מן התערוכה עם חוויה אסתטית ואינטלקטואלית.
לכל אוצר, כמו לכל אדם, מדריך בלתי נמנע הקרוי טעם אישי, אלא שאוצר מחוייב לגבות את טעמו גם ברציונל קוהרנטי וכך אומנם עשתה האוצרת.
צר לי, אך התלהמות אינה מיטיבה עם טיעונים רציונליים.

לא ראיתי את התערוכה , רק את הקטלוג וקראתי את דברי קציעה באדיבותה של אורה ראובן ואני אומרת
"העירומות עדיין עירומות" . חשופות,מנוכסות,מצויירות,מותוות,מוקטנות,מובטות. ואזות. לדעתי נעמי התפרצה לדלת פתוחה.

נעמי היקרה

מאמר מושכל מהנה ובהחלט לעניין, אני מסכימה עם קודמי שאכן יש תמיד מקום לביקורת ולתגובה על מהלכים אוצרותיים כגון אלה, שכן כל עוד האמנות אינה נאגדת תחת נושא ותמה מובהקת כל כך, ומוצגת בבית-האמנים הציבורי, לא נכפית עליה מגמתיות. ואכן הביקורת שלך היא לא לגבי טיב האמנות אלא המגמה האוצרותית. על אף הנסיון בטקסט להציג אותה כדרך לעורר שאלות, כשלמעשה מדובר בנסיון מיתחכם לעורר סוג של פרובוקציה או הרמת גבה… אך בהחלט גם שיח.
השאלות ששאלת הם מדוייקות. הם למעשה בדיוק השאלות שכנראה ניסו לעורר יוזמות התערוכה ואולי אף מעמיקות יותר. אך אני מוסיפה עוד כמה שאלות שהתעוררו אצלי באופן-אישי.
האם יש בעובדה שהתערוכה נאצרה ע"י ראש חוג למיגדר, נסיון לשבור את הסטיגמה על מיגדר המתקשר בשיח ישירות לפמינזם? האם פמינזם נעשה מילה גסה? שמא נעשה פה ניסיון קצת לנער את שמיכת הפמיניזם הדהויה ולעורר את השיח מכיוון מיתגרה?
מה שבטוח הוא שגם מהצד השני העניין פרובלמטי. גם אני, שהצגתי בגלריה אנטיאה הפמיניסטית המובהקת זעתי באי-נוחות כששאלו אותי "מה, רק נשים מציגות שם?"
אולי עניין השיוויון קיבל יותר מידי גוונים של זהות בשיח הפמיניסטי הישראלי הנוכחי, ואני בעד לנער אותו. הייתי בוחרת בדרך שונה מזו של קציעה אלון ואני בניגוד לאחרים לא חושבת שחלק ב'-"עירומים" היה פותר את העניין או עושה את "עירומות" לתערוכה יותר מעניינת…
הרעיון שעלה במוחי הגיע בפלאשבק מעבודת וידאו שראיתי לפני כמה שנים. הוידאו מתעד גברים מאוד, איך נאמר…גבריים, חסונים, כאלה שמאובזרים בנשק ובשרירים ובכל מיני מכשירים ואזיקים אבל בסכ"ה יושבים ומאבטחים איזו מסעדה\בית-קפה\בר. המצלמה כל פעם מתמקדת במאבטח אחר והוא מישיר מבט בה (בנו). ואז המאבטח הגברי נעמד מול המצלמה ולאט לאט מתפשט, מוריד עוד שכבה ועוד שכבה ועם כל שכבה שיורדת המבט מתחיל לקבל זיקים של רכות, פחד, הססנות עד שהגבר נותר עירום, שקוף, אדם. לסיום מתלבש בחזרה וחוזר להיות החפץ שהיה קודם. אם הייתי קציעה אלון, הייתי שמה שומר כזה ליד כל ציור?

לנעמי שלום
לדעתי המאמר שלך מעניין ובעיקר, הוא במקום. לא כצנזורה, אלא כתגובה לתערוכה.
צריך להגיב, מותר להגיב, מותר לבקר, צריך לבקר, וניתן ללמוד מן הביקורת. אסור לצנזר, אך מותר לבקר גם אמנים. אבל כאן אין את מבקרת את האמנים, אלא את תפיסת האוצרות. גם זה לגיטימי.
עודד זיידל משתדל להביא דברים לאבסורד, מובן שלא אמרת ולא התכוונת אליהם, ולכן הוא לא רלוונטי כאן. הוא התבלבל בין צנזורה וביקורת. צנזורה באה לפני התערוכה, ואכן אין לה מקום במקומותינו. ביקורת באה אחרי שהתערוכה כבר מוצגת.
מאמר יפה!

אבנר רוטנברג

נעמי היקרה

אני מצטרף לדברי רעייתי ומבקש להוסיף:
אפשר לבקר את נקודת המבט המיוצגת בתערוכת "עירומות" אבל לגיטימי להציג אותה בדיוק כפי שלגיטימי להציג
את נקודת המבט של האמניות במאמר שלך.

מבט גברי אל עירום נשי המשולב לעיתים במיניות בוטה ואף אלימה מופיע ביצירות אמנות מציורי המערות ועד ימינו.

אגב, זה שביצירה מופיעה מיניות בוטה ויחס משפיל כלפי נשים אינו אומר שהיוצר מצדד בהתנהגות כזו בחיים האמיתיים
בהרבה מקרים בדיוק להפך.

אם נסכים לדברייך נצטרך כנראה לצנזר יוצרים גברים בתחומים שונים של האמנות שמיניות בוטה ויחסים שיכולים
להיתפס כמשפילים בין המינים הם לחם חוקם ומוטיב מרכזי בעבודתם.

רשימה חלקית ביותר:
בעולם: טרנטינו, פליני, אגון שילה, ג'ורג' גרוס, ג'ף קונס, פיקאסו
ואצלנו: אהרן שבתאי, יצחק לאור, דוד אבידן, חנוך לוין, אורי זהר, יאיר גרבוז, יגאל תומרקין
ועוד רבים וטובים אחרים.

בידידות

עודד