מי הוא האדם שמחליט ללכת ללמוד תואר שני באמנות אחרי שלמד 4 שנים בתואר ראשון
? ? ?
זה ש -
נכשל להיות אמן בארבע שנים וכעת ברצונו לשבת על ברכיו של נחום עוד שנתיים כדי שזה יעביר בו את חוכמתו של מורו ורבו הגדול רפי לביא אשר המציא דרך קיצור מרתקת של איך להיות אמן.

לפי דעתי אדם שרוצה להיות אמן מקורי , חד פעמי , נועז, מופלא, מפליא ובעבודתו משנה משהו בקיומם של השאר עליו ללכת 15 שנים או 30 או 50 או 60 שנים ולהתרחק מהמורים שלו ומהאקדמיה. להפנות את הגב ולא להעיף מבט אחד לאחור. עליו לירוק לבאר ממנו שתה לפחות פעם אחת ביום.
עליו לסכן את חייו בבדידות תהומית , מחוץ למעגלי השמחה של קנטינה- פיקניק ומקומות אוננות כפיתיים נוספים שאיני מכיר.
עליו לשאוב ולחכות מן המודרניזם את הערכים הרומנטיים אשר נתנו מקום ל מרד ולשינוי לקרות ולא לחכות או לאמץ אופני מלאכה פייזים – מודרניסטיים.
אבקש את סליחתכם בוגרי תואר שני לאמנות אבל אף אחד ממכם לא נמצא במקום הזה כולכם מפחדים – כולכם מעצביםכמעט לכולכם אין בכלל מה להגיד כמו בולנדינית כוסית שמגרה כשהיא עוברת ברחוב ואז כשהיא פותחת את הפה אז כל הסקס אפיל שלה צונח לרצפה.
ניתן לסכם את כל עבודתכם במשוואה פשוטה : אסטטיקה + אסטטיקה = אסטטיקה

אני לא הייתי בתערוכה. לא יכולתי, היא היתה קצרה מדי ואני לא בנמצא. במקרה אני מכיר את אחד הבוגרים הטריים, אז הצצתי בקטלוג הדיגיטלי וקראתי את הכתבות שפורסמו כאן. הקטלוג הדיגיטלי, כמו שכתוב כאן, הוא צעד יפה בכיוון הנכון — אבל עדיין חסרים עוד כמה למימוש מלא של הפוטנציאל. מעבר לזה לא הצלחתי ללמוד הרבה על התערוכה ועל העבודות ממה שנכתב כאן ב"מארב".

כל מה שחיים כתב בכלל לא התייחס לתערוכה גופא, אלא רק התעסק עם הטקסט של הקטלוג. הוא בכלל ביקר וראה אותה? גם כאן חצי ממה שרונן כתב התייחס לקטלוג. החצי שנגע לעבודות עצמן גם הוא לא העשיר אותי. נראה שדעות קדומות על המוסד ("ממש לא ציפיתי", "כבר מזמן הבנתי") הצליחו לחסום התבוננות משמעותית בהן. אם אני יכול לנסות לעשות סינתיזה של חלקיקי הביקורת אני מבין שרונן היה שמח יותר אם המפעל הריק היה נשאר ריק, והיו פשוט שמים בחוץ שלט "תערוכת בוגרים". אבל גם אז, בעצם, זה היה משעמם אותו.

תערוכה משעממת ומשמימה.

העבודה של אורי גרשוני לא רק יפה, היא גם אופה. חכמה, מאתגרת, חושנית, מצמררת, מצחיקה, עצובה, ושאר סופרלטיבים.

מי שלא ראה את זה הוא עיוור.

מעריצה

לקירשנבאום שלום
1. יש לי חסך באיי קיו
2. הייתי שם ותתפלא אפילו נהנתי לא מהאמנות אך מן האווירה

אין ספק שלשונך מושחזת כמו התאום הוולגרי מערוץ 10 אך מה לעשות שלשון מושחזת לא עושה אמנות טובה אך אפשר לעומת זאת ללקק איתה אז כנס למעגל השכונתי שנקרא בוגרי בצלאל ולקק
ברצוני עוד להוסיף שהאמנים האהובים עלי יצאו מבצלאל והצליחו איש ואישה בדרכו להימלט מהמעגל ומישבנם של הנוכחים בו ואף להיות אמנים ממש מוצלחים ככה שאל תראה את הביקורת כמשו סופני אלא ענייני
בברכה
נ.ב אין לך מיליון זלוטי וגם לא מאה שקל תרגע וצא לעבודה

בובי שלום
כמות הקלישאות ,המירמור והשימוש שלך בסיסמאות מוכיחים שני דברים:
1- יש לך חסך באיי קיו
2- אני שם מיליון זלוטי שלא היית שם בכלל

כרגיל אידלמן צודק, זו תערוכה של בוגרי בית ספר שחשקה נפשם במשכן מפואר יותר בכדי שיציגם לראווה גדולה ונפוחה יותר ויחזק את טיעונם , גם אנחנו אמנים של מקומות גדולים של העולם הרחב, מחוייבות חברתית, הצחקתם אותי, אסטטיקה סטייל ומקוריות צורנית
יאללה יופי טריקים ושטיקים ונפיחות של תואר שני
אבל חובה לומר שהיה קרנבל והיה מה לשתות ומרחב לגלגול
צבע טרי 3 אותו תעלול
יורדים לעם מסתגרים בגטו ללא גבול
חבורת עסקנים ציניים כולם
האמנות רק סחורה ולא כלום

מזל שיש רונן אידלמן שינער קצת את שביעות הרצון עצמית המתעתעת בסצינה המקומיתץץץ שיא התעתוע מצוי באיטליה… יפה אמר "יודעים טוב מידי ללכת" מבלי לקחת סיכונים זו הבעיה של בצלאל כבר כמה שנים לא? לקחת סיכון זה בדיוק מה שחסר שם כבר שנים. כבר עדיפות עבודות מגמגמות ומתנשפות מאשר עבודות מרצות וצפויות

אידלמן יקר, התחושה מהכתבה ומדקות שיחה איתך היא כי אתה לוקה בעצלנות ונפחנות. ביקורת על מוסד כמי שמתבונן מהצד היא יפה ובמקומה, אבל אם בכל זאת החלטת להכנס למקום מבקר האמנות שלא העיז להציג מימיו אלא רק אמנות המתעטפת בפוליטיות וצדקנות – אז אנא נסה יותר: חקור, שאל, התעניין, נסה להבין, פנה לעצמך יותר מעשר דקות של סיור עיתונאים דלוח, דבר עם האמנים – אל תפחד להחשף כחסר יצירתיות וחסר סקרנות ואולי משועמם בעצמך.

ביקורת של מומחה:
שבוע איטליה .הילה טוני( טוני?!) נבוק – ריקני ,מועדוני, רטרו-שמטרו לאולפנים של סיבה למסיבה עם רבקה(לה) מיכאלי.נראה כמו השער הבא של המגזין שהיא מוציאה. שילוב של גיל מרקו( מרקו??) שני ומיכל הלפמן רק בלי הטאצ'.

one liner. אלונה רודה. לא מספיק. גיחי גיחי, טייק אוף עייף על פול מקארתי.

המעניין המוזר. רועי חפץ. הנטעלי שלוסר של המחזור, מענין אם יתפתח . בניגוד אליה.

המקסימליסט. זה שלכולם נורא קל להתחבר בגלל הנדיבות,בגלל הריבוי, בגלל הטירןף כביכול.אני תוהה אם היה מצמצם את כמות החומרים בהצבה, או מוסיף פי 2 האם זה היה משנה? וכאן הבעיה…

רשימה נוספת תבוא.