תגובה אמנם מאוחרת כי רק עתה ראיתי את התגובות אחרי שובי מפריז.
ליונתן:
אני מעריך את תגבתך ושמח עליה כי אני חושב שבמיוחד דרך השיח ניתן להבין יותר את התופעה החדשה יחסית של חשיפת הציבור הדתי לאומי לאמנות.
יחד עם זאת, המשפט "טענתך בדבר האמנים הפלסטינים (שנימה גזענית לא מודעת לעצמה שוב משתרבבת אליה),הוא מיותר ואתה לא עושה זאת בפעם הראשונה. אתה יכול לא לקבל את דעתי שהיא מבוססת ונכונה אבל לכנותה כפי שכינית אותה אם כי בהסתייגות מה ("לא מודעת")-זה היה מיותר וזה לא תורם לשיח.
לנחמה:
אני מסכים להערתך האחרונה-נכון-אפשר היה להימנע מכך.
לדוד:
תשובתי על הגלריה האחרת (שעומדת להיפתח מחדש בסוף נובמבר ) באה לציין שגם אם אמנים מובילים מוצגים בה,לעתים הביקורת לא מגיעה מסיבות השמורות עימה.
לגבי הגלריה בליפשיץ שהמשך פעילותה מוטל בספק(שוב בגלל הקשיים שיש לחברה הדתית לקבל ולהבין את המהלך החשוב שהיוצרים בקירבה מוליך בשנים האחרונות)-היה מוקדם להסיק עליה מסקנות אחרי 4 תערוכות הרצה.
מה שכן חשוב לציין בקשר לטענה (לאו דווקא במאמר שלך אבל גם במאמריו של גדעון עפרת למשל)) שמבוגרות אמונה ותלפיות עוד לא רואים פריצה של יצירה-צריך אחת ולתמיד להזכיר עובדה שלא נלקחת בחשבון:
מכללות אמונה ותלפיות הן מכללות להוראת אמנות ולא בתי ספר לאמנות כדוגמת בצלאל או בית ברל וכד'…(מה שאומר שיותר משני שליש מהלימודים מוקדשים לקורסי החינוך וההוראה). למרות זאת ,יצויין שתערוכות הבוגרות טובות בכל קנה מידה .

dear friend David !!!,

it would be good to insist the images of the art works in this article contain their full titles and materials under the artists names …etc. CAPTIONS –like we do, when we do, what we do …
god [and direction] is [also] in these details,
and especially when firmly earthed by verbal roots and a hope for bridge building
….
respect

xx

S

אבנר,
תגובתך אינה מתייחסת כלל לנושא המאמר הזה.
המאמר הנוכחי עוסק בתהליכים שמתגבשים פנימה בחברה הדתית, סוקר תערוכות בוגרים (בוגרות) ודן בשאלת איכות האמנות, האצירה והכתיבה, מבית היוצר של מסגרות דתיות .
המאמר לא עוסק בשאלת האפשרות של התקבלותה של "האמנות עם הכיפה" במרחב האמנות הישראלי.
זה נושא חשוב אבל הוא לא נושא המאמר הזה! אמנם הזכרתי ששנים של תצוגות ב"גלריה האחרת" לא הביאו לפריצה של היצירה מבית היוצר של הדתיים, וגם בהערה שם ציינתי שעד היום אף אחת מהתצוגות במכללת ליפשיץ, לא זכתה להיכלל בשיח של הביקורת האמנותית (ובצדק לדעתי)- אבל זה בא רק כדי לגבות' לחזק' ולהוסיף על הטענה של ציפי לוריא ש"רואים פריחה נפלאה בשטח בלי שתתהווה מסגרת פורמלית ממסדית".

האמנות הקרויה 'מיגזרית' עדין נאבקת על זכותה להתקיים בתחום המושב של עצמה. ההכרה באמנות ע"י המימסד הרבני נדמית לעיתים כגזירה, שאין הציבור יכול לעמוד בה ויש להשלים עימה ולהקפיד על גבולותיה.
האמנות החילונית נינוחה ומודעת לקיומה, ענינה בהגדרת השיח המתחדש וכלכלת אמנות – מעשה האמנות מטה בחשיבות.
האמנות,הדתית,היהודית…המתחדשת מצויה בהתהוות היא חסרה זמן – חלל בבחינת קודם ונמשך ,הבונה גוף יצירה מובחן עליו יכון השיח ויבנה ה-מקום.
לאבנר, חלק מדבריך אינם בגדר דעתך ,מחשבתך,זו בהחלט הצגת מציאות של אמת, הטעם למאבקך תופס גם ללא האזכור הפלסטיני.

אבנר, טענתך בדבר האמנים הפלסטינים (שנימה גזענית לא מודעת לעצמה שוב משתרבבת אליה), מוכיחה דווקא את ההיפך ממה שביקשת לומר בסוף תגובתך. רובם המוחלט של האמנים הפלסטינים המוכרים בישראל למדו בבצלאל ובמדרשה לאמנות בית-ברל, ולא בבתי ספר המיועדים ל"מגזר". על כן, גם כשהם יוצקים ליצירתם תכנים אישיים ומקומיים, הם עושים זאת בשפת אמנות עכשווית ובינלאומית.
זה לא הופך את יצירתם, או את יצירתו של כל אמן מרכזי או שולי אחר, למעניינת יותר באופן מוחלט (אין דבר כזה), אלא מבהיר מדוע עבודתם מתקבלת למרכז השדה ביתר הצלחה מעבודתם של אמנים בני מגזרים שונים שלא למדו בבתי הספר המרכזיים.

זווית ראייה מעניינת אם כי לא ממצה ולא מדוייקת.
אין ספק שעצם ההתייחסות הרחבה והעלאת הנושא ע"י דוד שפרבר באתר לא מגזרי היא בעלת חשיבות.
השאלה היא אם זה מוכיח שיש אדישות או התעלמות מודעת של מבקרי האמנות בקשר לסקירת תערוכות המוצגות בחללים אלטרנטיביים מגזריים או שזה נובע פשוט מחוסר עיניין. בשני המקרים זה מעלה שאלות רבות.
הגלריה האחרת למשל(שתיפתח מחדש באוקטובר במשכנה החדש של מכללת תלפיות) בחולון היא דוגמא למסקנה הפוכה.
הגלריה פעלה יותר מעשר שנים בתל אביב והוצגו בה יותר תערוכות של אמנים לא מגזריים מאשר תערוכות אמנים "דתיים" או מתנחלים". הציגו בה עשרות אמנים שלא חשודים בהשתייכות לזרם הדתי,כמו גרשוני,לביא,קדישמן,גרבוז,אוורבוך ורבים אחרים וגם לתערוכותיהם מבקרי האמנות לא הגיעו מה שמוכיח שאיכות התערוכות לא רלוונטית בנדון.
לדעתי מבקרי האמנות וגם חוקרי האמנות מחכים מהצד להתגבשות התופעה והתמסדותה. זוהי התעוררות מכיוונים שונים עם הבדלים קיצוניים כמו שמתבהר גם במאמר.אישית אני מכבד את מה שקורה בזרם החרדי אך הקורא מספיק מפוכח להבין שאין שם גם כוונה ליצור החוצה אלא יותר כלפי פנים-לעומת זאת בזרם הדתי לאומי ישנה מגמה ברורה לצאת החוצה עם אמירה אחרת ויש לציבור הזה הרבה מה לומר.הוא רוכש אט אט במסגרות שונות את הכלים שהיו חסרים לו (וגם הגיבוי צריך לומר)ומתחיל להיחשף.
לכן לעניות דעתי , למבקרים ולחוקרים העוקבים אחר הדברים עדיין מרחוק לא תהיה ברירה בסופו של דבר אלא להתייחס כשהתופעה תתבסס יותר.
זה קרה גם לאמנים הפלסטינאים ותומכיהם שטענו שיש אפלייה כלפיהם ושלא מתייחסים מספיק למגזר שלהם.היום הם נכנסו לקונצנזוס.כמעט בכל תערוכה יופיעו שמות פלסטינאים ואין פרס שבו לא יוקצה מקום לאמן פלסטינאי ואני מוכרח להוסיף שלא תמיד בגלל איכות.
גם לגבי הקביעה של כותב המאמר שהאמנות המעניינת מגיעה דווקא מבוגרים דתיים של בתי"ס לאמנות ולא מהמכללות הדתיות אני חושב שזו קביעה לא מבוססת והיא דורשת מחקר.
אבנר בר חמא-פריז
cite international des arts

מרתק!
שפרבר עתידך האקדמי לפניך – אתה ממש סולל במו ידך שדה חדש של מחקר האמנות היהודית העכשווית
ניתוחים מחוכמים!, הבנה מחקרית מעמיקה…
עיסוק בנושאים שאינם מקבלים נראות בד"כ!
מסכים עם אבחנתך ביחס לאמנות שנוצרת על ידי קבוצות של דתיים – רוח חופשית, סקרנות ופתיחות הם הבסיס לאמנות טובה והם אינם מאפינים בד"כ את ההתארגנויות הללו- ובמיוחד לא את העומדים בראשם (ציפורה לוריא היתה יוצא מן הכלל שאינו מלמד על הכלל כולו- כפי שרמזת)
רב תודות על המאמר
ותודה על הפתח להבנת העולם הזה שהוא רחוק מרובנו….
הערה- למה אין הפניות להערות בגוף המאמר?

שלום דוד,
קראתי בעיון את מאמרך המלומד, אין לי ספק, שעצם כתיבת ופירסום הדברים מהווה נדבך עצום לקירוב וחשיפת תערוכות "פרובינציאליות" מעין אלו .

הערה-ולצורך הדיוק…לגבי התמרור אזהרה (יידוי אבנים), רשום תחתיו אביגיל פריד מכללת בית וגן.
בעד שהשתתפתי השנה בקבוצה של אבנר בר-חמא, במכללת ליפשיץ.
ולא למדתי מעודי במכללה של בית וגן.
יישר כוחך, שבת-שלום.
אביגיל פריד

במכללת ליפשיץ.
תוקן, תודה.