לא עולה לאף אחד בראש עבודות אמנות (נאון, פרחים בערוגה…) של האמן הנס האקה?
לא יכול להיות…או שאני טועה…שמותר להעתיק ממגזינים ישנים עבודות שאולי, ככה סתם, ללא כוונה, שכחנו שראינו איפה שהוא…
ואז גם מותר להעתיק את ההתיחסות לפעולות חברתיות/פוליטיות.

לדעתי זו ממש גניבה תרבותית. כל ה"כבוד" למארב שאפילו לא מוציא מילה (למרות שהכותבים בו בטח ובטח מכירים את הנס האקה).

תודה על השיתוף – כל הנאמר מאד נגע לליבי – ואני שרויה במין עצב משתק – פוליטי כן או לא – פחות מעניין אותי באופן אישי
הרי בני אדם יצרו מילים משפטים הגדרות כותרות וסיסמאות ל-לשאתם בראש חוצות או להיסתתר מאחוריהם ובזכותם.
לכסות בהם ערימה של תוכן ריק שנישען על שקרים לעצמנו ולאחרים – ובנקודת המיפגש בין לב פתוח ורגש מפעפע לבין מציאות מאובנת חוסמת ומשתקת – טוב לדעת שיש נשים שעושות מעשה – תבואו על הברכה. מי יתן והשלום ישכון בתוכנו.

חברות: הכל פוליטי. 'אתר' האמנות רוחש יצרים פוליטיים עזים כי תשוקת הכל אל היפה והטוב. ומה יפה וטוב מיצירת אמנות שאומרת 'מרחבא" או "אלקודס"? נטע ונעמי, לדידי מהלך העניינים נראה שונה: העבודה לא התפרקה כלל וכלל. נהפוך הוא. היום ראינוה באדיבות הכתבה שלעיל. מחר נראה אותה כולנו.
מעבר לכך: בזיזת עציצי פרחים עדינים היא חלק בלתי נפרד מפשרה אמנותית שכפה ממסד, יש לומר, בבורותו ובחוסר שיקול דעתו. התשוקה לטוב וליפה הנה ממנו והלאה: עד הפנסיה. אז נוסע הממסד לשעבר עם פנסיתו לילדיו שבחו"ל ורואה שם פרחים שתולים כמובן בכל מיני רחבות יפות. או נכנס לעמותה כלשהי ועושה בה שמות בבורות שחצנית [כמו במקרה שקראנו עליו בכתבה לעיל]. ודאי, יש להתפשר. כי אלמלא הפרשה לא היינו אולי מגיעים לכלל ידיעה על העבודה הזאת ולא היינו מדווחים עליה.

לעומת פרסומת הקוטג' (תנובה) שתוקפת כל יוצא ובא בנתב"ג — הו כמה נאה ברכת ה"מרחבא" שבערבית צחה.
עדיין לא מאוחר. יש לעיל הוראות מדוייקות לביצוע המייצג המקורי. כל רחבה בעיר עברית בישראל תתכבד בברכה כזאת לו אני ממונה על תרבות/אמנות בעיר ששה הייתי לשתילה ממש במרכז העיר.

בסופו של יום בכל הנוגע לסביבת המשביר ברכה פרחונית עשויה רק לגאול אותה. גם לשמח לב אנוש וגם להנהיג אנשים כבני אדם וגם להקפיד שם קצת יותר על הנקיון. אבל בעיקר חשוב לדבר בפרחים את שם עירנו בשפתה אכן הרשמית [ערבית]. הרי זה מחווה יפה של אמנית גדולה ראשית כלפי המניע הרגשי שבבסיס עבודתה, כפי שהנו בבסיסה של כל יצירה אמנותית. [נעמי, וכי מי עושה אמנות מצוות אנשים מלומדה?] ובעיקר כלפי יהודים נטולי בעיות שפה ותקשורת [ביחס לערבית] וכלפי הרמב"ם שכתב ערבית [יהודית], וכלפי ערביי עירנו ואורחיה. שהרי האמן יוצר ומממש את מניעי היצירה עבור זולתו. כדי שהזולת יראה את מה שהאמן כבר ראה בפנימיותו. נכון, שבמהלך הוצאת היצירה מן הכוח אל הפועל יש הרפתקה משותפת נובעים חידושים כמו כתבה שמנציחה את יצירתה של נטע אלקיים וכמו תגובתי שהבהירה כמה עניינים ואולי תשנה את מהלכם, שהרי למה לכתוב אם לא כדי להשפיע. בברכת תחל תש"ע וברכותיה. שלי אלקיים ירושלים