נאמר והייתה בביאנלה מסה של עבודות שהמסר שהוא נקודת המוצא שלהן הוא פשוט וזהה "אל תהרסו את השכונה" אז היה קורה אחד משניים:

1. האמנים היו מנסים להבליע בעדינות את המסר שלהם בעבודות, כדי שזה לא יהיה פלקט אלא אמנות.
2. האמנים היו מכינים אוסף פלקטים.

בשני המקרים ה"אמנות" כאן היא סרח עודף. אם כבר פלקט אז שיראה כמו פלקט, החזות האמנותית היא במקרה כזה קישוט מיותר. אם המסר הוא נחרץ וחד משמעי, חינוכי, אקטיביסטי, תשובה ולא שאלה, אז שיאמר בתכלס כמו שהוא, תאמרו אנחנו מתנגדים לבנייה כאן. אנחנו כאזרחים בעיר מתנגדים לתוכנית של העיריה. למה ללכת מסביב. למה ללבוש את הכובע של האמן. כאילו מה, אתם חושבים שראש העיר יגיע לתערוכה, יסתובב שעות בין העבודות ויזקק מתוך העבודות את המסר החד משמעי שאתם מבליעים בתוכן ועוד התייחס אליו ברצינות. כשרוקדים ככה על שתי חתונות יש בסוף אמנות צבועה שמבליעה ביקורת אילמת על היד שמכלכלת אותה ואקטיביזם נכה שעוסק בעידון המסרים שלו עצמו. (אני לא מדברת על עבודות עם תכנים פוליטיים או חברתיים בכללותם אלא על מקרים בהם המסר הוא אכן נקודתי, חד משמעי, מחלק את המציאות לטוב ורע, שחור ולבן ומבקש לייצר אפקט מאוד מאוד מסוים).

בעיניי אמנות היא השפה הפתלתלה של איזורי הביניים, של חיפוש ושל שאלות, של הדברים שאינם יכולים להיאמר אלא בדרך הזו, והיא מאוד מוגבלת באפקטיביות שלה, אבל לא הכל חייב להיות אמנות, לא כל מסר צריך לחכות לביאנלה שתתן לו פינה. כל ההצעות החליפיות שעלו כאן מתייחסות לבעיה וללבטים של האמנות ולא לבעיה של השכונה. הצעות שמפנטזות על האידיליה החברתית שתוכל להתבצע בביאנלה הבאה בעוד שנתיים, אבל כאילו מה, אם המצפון באמת מציק לכם בעניין הריסת השכונה למה אתם מדברים על העניין בלשון עבר? כטעות מרה שעשו האוצרים וזהו אין מה לעשות? כפספוס עצום שקרה וצריך להסיק ממנו מסקנות שנוגעות אך ורק לתצוגת אמנות? מה ההבדל בין חודש אחורה לעכשיו? התקציבים? מדהים כמה זו למעלה שהזכירה את מדיניות הספוט, לפיה אנחנו פועלים רק במרחב שהוקצע לנו צודקת.

יונתן, כשאתה מתלונן על האוצרים שהם לא השתמשו באופן מוסרי בכח המוגבל- במשאבים במרחב ובזמן- ששמה בידם העירייה, ומצד שני לא מייצר אלטרנטיבה, אני לא מדברת על אלטרנטיבה כללית לתצוגת אמנות חברתית, אלא אלטרנטיבה לעמדה אזרחית ביחס לשכונה המדוברת, אחרת מהאדישות שנקטו לדעתך האוצרים, בעצם גם אתה מאשר בסוף שאפשר להתבטא רק כשהעירייה נותנת לך מקום וכסף.

כרגע סיימתי לקרוא את הכתבה ואת כל שטף התגובות שאחריה.
נראה לי לא נכון ולא אחראי להגיב על כל מה שנאמר ברגע זה. אני מעדיף לתת לדברים לחלחל ואם יהיה לי משהו להוסיף לדיון אעשה זאת בשלב מאוחר יותר.
רק שני דברים שאני מעוניין לומר ליונתן :
1. כל הכבוד לך על המאמר החשוב הזה. כמה מהתגובות אכן מעודדות אותך ומשבחות את כתיבתך, אך היה לי חשוב להביע גם את העדתי בשם מלא ולא בדוי.
2. בין התגובות שקיבלת מסתתר אתגר אמיתי: כיצד היית אתה מתכנן אירוע שמצד אחד יצליח להקיף חלקים נכבדים מן העיר ומהצד השני ירשה לעצמו להעביר ביקורת חברתית ופוליטית שלא בהכרח תנעם לדרגים הגבוהים ואולי אף תפגע בתוכניותיהם.
אם תרצה להרים את הכפפה ולהתחיל לחשוב ולתכנן ברצינות כיצד לבנות אירוע שכזה, אהיה הראשון שיעמוד לצידך.

danpeled1979@gmail.com

היה קשה אבל קראתי את כל הדיון ועכשיו אני די מבולבלת ועל זה אני דווקא מודה למגיבים. בתור מישהי הססנית וחסרת חוט שדרה, שהיא רבע אמנית, עם רגל וחצי בחוץ, שמפחדת ללכת לאיבוד בפנים וגיבורה רק מאחורי מקלדות, הייתה בי סקרנות מציצנית להמשיך לקרוא עד הסוף את חילופי הדברים הללו בין הדמויות של העולם המוזר הזה של האמנות הישראלית.
מעניין שכולם מתלוננים על העדר ביקורתיות אבל כל התגובות כאן ביקורתיות, למעשה בעבודת צוות כיסתם לדעתי את כל קווי הביקורת האפשריים הן על האירוע, הן על סצנת האמנות בכללותה והן על הכתבה של יונתן. אני לא בטוחה מה אני חושבת על זה, נראה לי שבדיון הזה אני אקח את תפקיד המוזרה, כי הוא לא תפוס עדין. זה תפקיד קשה כי העולם כבר בעצמו מוזר.
לאחרונה אני חושבת שאולי אילו זמנים בהם בגלל הנגישות המוחלטת (לאנשים, למידע, למידע על אנשים, למידע של אנשים ולמידע שהוא אנשים) לאחד ניתנה האפשרות לדלג על השונה, והרי באופן טבעי אנחנו נמשכים לדומה לנו, ואז לפני ששמים לב, פןף, נהיים אחד. ככה למשל כל אחד מאיתנו פה, על פניו אדם נפרד, אפילו קוטבי בדיעותיו לאחרים פה, אבל בסופו של דבר אנחנו דומים להחריד, אולי אפילו אנחנו מתווכחים בדיוק בשביל להאמין שזה לא ככה. פחד אימים.
כן או לא אוהבים את תל אביב האמנים חיים בה, כשאתה חושב לעבור מתל אביב ישר מזכירים לך שאין בפריפריה סצנה, אין גלריות, אין אמנות. שממה. אז כולם נשארים כאן וכדי לא להרגיש ממש ממש חרא עם עצמנו יש לנו דיונים כמו זה לצאת בהם על מי שעושה בדיוק את מה שאנחנו עושים רק מנסח את זה קצת אחרת. חוץ מזה כל האמנים שמכריזים בטקסטים שלהם על שבירת ההירארכיות ממליצים לכל אמן חדש להציג מיד ואיפה שרק נותנים לו, להפעיל כמה שפחות סינון וביקורת עצמיים, לבוא כמה שיותר פשרן וכנוע. ולהתחבר לכל מי שיוכל לקדם אותו. חוץ מזה כולנו שמאלנים, כולנו למדנו במכללות לאמנות, כולנו נגד ההון ושסועים בשאלה כמה אנחנו יכולים וכמה אנחנו צריכים להשפיע. כולנו מהווים חלק מתרבות פנאי שולית ורוצים להציל את העולם. נגיד אם היו עושים מהזהויות שלנו ענן תגיות היו כמה מילים גדולות גדולות וזהו. ובסוף כולנו קטעי טקסט בדיון סוער אחד, בדף אנטרנט אחד, על משהו שלא נמצא בדף האנטרנט הזה, ואחרי שקוראים את כל התגובות שלנו זה נהיה כמו זמזום, ואולי זה הכי מפחיד, הזמזום הזה. נראה לי שהאמנות הכי מדויקת תהיה לצייר מעגלים בעיפרון עד סוף חיי.

התגובות הארוכות וההיסטריות של מיכאל גדליוביץ' לא יכסו לעולם על מה שבאורח פלא לא נכתב פה עד כה והיא אחריותו הישירה של הנ"ל לפארסה של אירועי האמנות בשנת המאה לת"א. איש הטפלון הזה שימש כיועץ מנהלת המאה לאמנות, השלים עם כל תחלואיה וללא כל בושה סידר לעצמו את הג'וב הנחשק של אוצר תערוכת tlv. וזה לא ניגוד האינטרסים היחידי שכן הנ"ל משמש גם כחבר בועדת הפיסול העירונית שלה יכולת שליטה עצומה על הנעשה בתחום האמנות בעיר.
יש לומר זאת בריש גלי וגם ב"מארב". זה האיש האחראי העיקרי לסקנדל שתילי המילים שנשפכו כאן לא יסתירו לעולם.

יוסף ליבי איתך אבל שתדע שלסגור חשבונות בשם בדוי זה לא לעניין ובכלל לסגור חשבונות זה בעייתי כאילו בשביל מה
ולעניין אהבת ישראל, תל אביב וכו… הרי שמן הידועות היא שאהבה ואכפתיות למשהו או מישהו מצמיחה ביקורת וכעס אך מאידך אהבה למדינה או לעיר תמיד יש בה מן ההתרפסות בפני המדינה על פרנסיה או אל העיר זאת אומרת זה לא פסול לרצות להסתדר בעירך אך זה משדר איזושהיא זחיחות ואטימות והדחקה וחנופה ואני ואפסי כמו גם ניצול של תנועות המחאה והמצב הפוליטי ובטח שיצירה גדולה לא תצא מזה (מציון)
נכון שיש לתל אביב מעלות ויופי יצירה וחיים מאידך אסור לשכוח שיש בה חוליים רבים הזנחה אפליה וכאב ניצול זיהום ושכחה
חשוב גם לדעת שיש ערים רבות וטובות בעולם שמתנהלות אחרת
בכל אופן הנקודה העיקרית היא שהאנשים על תרבותם, החיות למינהן, העצים, הצמחים, הדגים והאדמה ראויות וראויים לאהבה גדולה הרבה יותר מן העיר ובטח מהמדינה
אסור לשכוח שהמדינה היא הרע במיעוטו וצורת שלטון פראנואידית משתקת ומסרסת ורחוקה שנות אור מאידיאל דמוקרטי כלשהוא אלאאם אתה או את חובבות מצעדי ענק זיקוקים דגלים או הימנונים מטופשים
וצ'יקי בסופו של דבר מתבלבל בין אהבה לבני האדם תרבות ויצירה ואהבה למדינה ולכן הביקורת הפוליטית שלו או השתתפותו בהפגנות שונות מצטיירת כמסורסת ולא אמינה מכיוון שהוא לא באמת מבין או רוצה להבין את חשיבותו של האדם והחופש של האדם על פני המדינה את חשיבות החופש ליצור ולהמציא והוא לא באמת מבין או רואה את הלגיטימציה שמעשיו נותנים למדינה להמשיך בדרכה, זאת אומרת שבאיזהשהו מקום הוא ודומיו מסרסים את המחאה האמיתית שאמורה לצמוח או צומחת בקושי אל מול ה"מדינה" כמו גם את היצירה החופשית ואת הפתיחות לעולם ומנכסים לעצמם בפעולות בעלות הילה אמנותית את המחאה ואת תשומת הלב הציבורית/תקשורתית
עכשיו למרבה האבסורד גם אני וחבריי לכודים בלופ הזה של אהבת האנשים והמקום וביקורת שיוצאת מסורסת לא אוביקטיבית ופוגעת
זה לא שמישהו אמור להכריז שהוא שונא את המדינה בה הוא גדל וחי אבל הוא כן צריך להבין שאם רוקדים בשתי חתונות באותו יום בסוף כואבות הרגליים ומישהו גם נעלב ואני יודע שזה לא ממש קשור אבל הפתרון הוא במחאה בוגרת שיוצאת מתוך נקודת מוצא שהמדינה והעיר היא הרע במיעוטו ושהמדינה על מוסדות השלטון שבה היא יצור מעוות ומכוער (כל מדינה) שנועד לשלוט באנשים ולשרת מעטים על חשבון רבים ומכאן אפשר להתחיל לצעוד בלי ציפיות ואהבה לדגלים אלא לבני אדם
ולסיום כל מי שחושב שאפשר להפריד בין כיבוש ניצול השתקה ניכוס גזל העמדת פנים וסירוס של המדינה שלנו לבין הפעילות האמנותית או האנשים המגניבים על תרבות הסמים והפסטיבלים שפורחת כביכול או לא, טועה טעות מרה
מדינת ישראל בפרצופה הנוכחי היא לא יפה ולא אהובה אלא עקומה מרושעת נהנתנית ופראנואידית אין בה חופש דיבור ויש בה השתקה קולקטיבית וסירוס לשוני של תושביה שחושבים בקול כמעט אחיד על הכל ומתבשמים מאורה של היהדות שצמחה ועדיין צומחת בארצות אחרות כאילו הייתה ישראלית
ומתוך כל זה אני מגיע למסקנה שהפחד התלישות וחוסר הביטחון הם שמובילים אותנו וקובעים את סדר יומנו ולמרבה הצער אפשר בקלות לפקפק ב"אהבה" הזו ולשאול בכעס עד מתי נעבוד על עצמנו ומי יהיה זה שינער אותנו מהזחיחות ואהבת הבצע הזו
בברכה

נו באמת… " אנו מבקשים מהמגיבים לשמור על דיון ענייני"
כאילו שהדיון עד התגובה שלי הצטיין בענייניות…

צ'יקי לא אוהב אף אחד ושום דבר חוץ מאשר את פוטנציאל הפרסום שלו.
לא אמנות , לא שירה , לא מוזיקה ולא אנשים. הוא מיזנטרופ עם חיוך . איזה חיוך , זה קעקוע של חיוך .
…נמחק ע"י המערכת. אנו מבקשים מהמגיבים לשמור על דיון ענייני.

הגדרת יפה את הסינטמנטליות שלך ניו אייג', בסדר, אבל השאלה גם צריכה להיות על אפקטיביות, ההנחה של מקבלי ההחלטות ויש להניח שהם לא מטומטמים, היא שאתה בסוף תתרצה, ותוכיח שאתה "אוהב ישראל" .

גם את ישראל שעושקת עניים- וזו הכוונה החתרנית שלהם גם ישראל של התנחלויות, ומה טוב בזה, צריך לשנוא את תל אביב העושקת ואת המצב המחפיר, הפחד הזה מההסתה של הימין נגד כל מי שמנסה לעשות מעשה של התנגדות מגיע למקומות רחבים, איני יודע גם מה משמעות האהבה הזו, הרי יש להניח שאם היית נולד בהולנד היית אוהב להיות הולנדי, זה מובן מאליו, אבל דווקא בשל כך, מה הצורך הזה ל"הודות" באהבה, מישהו הטיל ספק בך?

אני לא, ורוב מי שראוי לא, אתה כמו כל מי שמאמין בדרך מסויימת לא צריך ליצר אליבי מובלע כאילו יש בעיה של לגטימיות בעמדה שלך, אל תתנצל בפני איש. מעשה האהבה יכול להיות בסתר, לא חייבים להפוך אותו להצהרה "חיובית" כדי לרצות את מי שמנצלים את ה"אהבה האוטומטית" לקדם נושאים בעייתים וליצור מציאות של עושק.

לא רק שאני אוהב את תל אביב, אני גם אוהב את ישראל, למרות הכול. ככה זו אהבה. לא את הממשלה, לא את המדיניות, לא את הנישול, לא את הכיבוש. אני אוהב את ישראל – האנשים, האמנים, השפה, העובדים, הנופים, האוכל, חברים – זה למעשה כל מה שאני מכיר, איך לא אוהב את זה?
אנחנו לא מסכימים, מ' היקר. אם לא הייתי אוהב בשורה התחתונה את ישראל, נשים וגברים, קוקסינלים וקיבוצניקיות, אריתראים וחובשי כיפה סרוגה שמנמנים, זונות ובלוגריות גרועות, אוכלי בורקס באבן גבירול ומוכר החמוצים בסמטה הראשית של ג'סר א זרקא, לא הייתי טורח לעשות פעילות אמנותית\פוליטית פה ולנסות לתקן ולשפר. עצם זה שקורים דברים איומים, שעליהם אנחנו מסכימים, אני מניח, לא פוגע באהבה לאנשים ולמקומות. מה לעשות, אני לא מקבל את הטענה של הימין שאני שונא ישראל.
אתה אומר שזו העיר שהורסת שכונות של עניים. זו לא העיר. זה כמה אנשים שמרוויחים מהעניין. הם עצמם שונאים את תל אביב, מתבצרים במגדלים. הייתי באקירוב בזמן המלחמה, עשינו אירוע של 'גרילה תרבות' מול בית ברק: זה לא תל אביב. האנשים האלה מאקירוב מפחדים להסתובב במרכז העיר.
פעם לקחתי טרמפ עם אנשים עשירים, הם פשוט פחדו מהאנשים ברחוב. פלא שהם לא יפים.
תל אביב היא העיר שבה בחרו בשכונות המרכז ובפלורנטין שני שליש מהבוחרים מועמד קומוניסט, שבה מתרכזת הפעילות נגד המלחמות כשהן קורות, שבה כל מלצרית היא אמנית, לצד כמובן בעיות של גזענות, סגידה לעושר ועוד, שקיימים בכל ישראל במידות שונות.  
אני אוהב את העולם ואת האנושות, על אף הדברים הרעים שהאנושות עשתה (שואה? הכחדת בעלי חיים רבים?). זה אולי נשמע כמו ניו אייג' או טענה היפית, אבל לטעמי זה הבסיס לדיון פוליטי – האם אתה אוהב את האדם? האם אתה אוהב את האנשים? התשובה שלי היא כן. מכאן נובע בבירור רצון לשוויון, לאפשרות שבני האדם יתפתחו בכבוד ועוד.
אבל אני מגיע כאן לנקודות לא קשורות.

אני מתקשה להבין את צ'יקי, הוא צודק התוספת טי אל וי היא בהחלט לא במקום, ומאידך מאד במקום, אם יש דבר מה אותנטי בביאנלה הזו, זה השם היומרני הזה, זה כאילו תמצית של היומרנות הנקוטה בעיר, אבל צ'יקי שהתחיל טוב, מכמיר על תל אביב את היותה עיר חיובית, כן זו כבר שאלה מהי תל אביב בעצם, העיר שהורסת שכונות של עניים, שהיא סמן ימני קאפטליסטי חזירי מעבר לעצם המקום, אין ניצול נשים, עובדים זרים וסתם הטפלות לעניים כל כך איומה כמו בתל אביב בכל הארץ.

נכון יש אנשים כמו צ'יקי, ליברל מיוחד במינו, ואיני בוש להודות שהוא באמת מיוחד במינו אבל גם צ'יקי נופל פה בסנטימנטליות, תל אביב אם רק נהיה כנים היא מקום מזויע לעניים ממנה נפתחה הרעה הקאפטליסטית לעבר כל הארץ, איני מתכוון למושג מדינת תל אביב,רק, אלא לניצול, הפחד בישראל הוא שתל אביב תשלם מחיר על הזוועות שנעשות בתוכה, אני זוכר את התחלת המופע אי-שם בשנות השמונים עם התחלת הצפת הארץ בעובדים זרים, והפיכת עיתון העיר למקדם של זנות ושל סחר בנשים, נכון המו"ל איש יקר,גם הוא ליברל, מי בכלל ייתן ששערה אחת מראשו תיפול, וכאן צ'יקי מתייפף, אבל גם דויד ריב באותה עמדה, הוא נבחר לפרס דיזנגוף , והיום הוא מודיע עד כמה הוא אוהב את תל אביב.

כי הושמעה ביקורת עליו על עצם בחירתו.

את האהבה הזו צריך לשמור בסתר, לא חייבים לומר אותה בריש גליי, לפחות עד שיופסק הסחר בנשים, ופועלים זרים לא ימלטו מידם הארוכה של היחידה של משרד ההגירה. ולהיות עני לא ייחשב לפשע בעיקר בתל אביב, כן בעיקר בתל אביב.

לא חייבים כל פעם כשמבקרים בעוז ובלי הסכמה של המימסד, מייד לרצות את הלוקל פטריוטים ולומר, כן אבל אני אוהב את תל אביב.