‫תגובות לפוסט: "בחזרה להווה"‬

‫מאת: יניב‬

‫יניב‬ — Mon, 19 Apr 2010 11:07:17 +0000

הקישור בין הסטרוקטורליזם להוליזם הוא יפה – ובעצמו הוליסטי – כלומר לוקח תופעה היסטורית כסטרוקטורליזם בהקשר אנושי כללי.

‫מאת: דפנה שלום‬

‫דפנה שלום‬ — Fri, 25 Dec 2009 13:48:47 +0000

עוד פרט הקשור בשושלת הבכרים. הבן של הבכרים מקס, משתף פעולה גם הוא עם בת זוגתו אנדריאה ושניהם מצלמים סדרת בניני חב"ד ברחבי העולם. אחד מהבנינים צולם בישראל ברמת שלמה. גלריה sonnabend בניו יורק מיצגת את "משפחת בכר" לשני דורותיה.
Andrea Robbins and Max Becher
Hila and Bernard
הנה לינק לצילומים הסדרה נקראת 770 והיא צולמה ב 2005 בפורמט פנורמי. בדור אחד הרבה השתנה או בעצם לא … -:(
http://www.artnet.com/Galleries/Artists_detail.asp?G=&gid=139120&which=&aid=2178&ViewArtistBy=online&rta=http://www.artnet.com

‫מאת: יונתן אמיר‬

‫יונתן אמיר‬ — Wed, 23 Dec 2009 21:29:53 +0000

תודה למגיבים.
יניב: לא ידעתי שהם צילמו גם בישראל. אני מסכים שיש הילה סביב העבודות הללו, ובפרט כשרואים את ההדפסות המקוריות. למרות הנושאים המנוכרים לכאורה, יש גם המון אנושיות וחמלה בתצלומים, וברור שהם צולמו באהבה רבה. מבחינה זו אפשר לומר שיש משמעות כפולה לטענה שהבכרים מעניקים למבנים הללו חיים – פעם אחת כשהם מתעדים אותם לפני הריסתם (ובכך הופכים אותם לדימויים בעלי נוכחות בעולם), ובפעם השנייה בצורת ההתייחסות האוהבת שלהם לבניינים.
הפעם האחרונה בה נתקלתי בעבודות מקוריות של הבכרים (וכדאי מאד לראות אותן בסדרות, כפי שנתלו גם בשנות עבודתם), הייתה לפני שנה במוזיאון מורנדי בבולוניה. עד אז מעולם לא חשבתי על קשר בין הצלמים לצייר האיטלקי, אבל מרגע שראיתי אותם ביחד זה נראה כל-כך טבעי. מורנדי צייר כל חייו בקבוקים, והוא שמר על הבקבוקים כאילו היו הילדים שלו. כשרואים את הסדרות שלו לצד סדרות מגדלי המים של הבכרים, הקשר ביניהם נעשה ברור פתאום.

שימי: דידקטי? אולי התכוונת אקדמי. מכל מקום, במארב מפורסמים כל מני סוגי טקסטים – חדשות קצרות, ביקורות ארוכות, המלצות שבועיות, מסות, מאמרים אקדמיים וראיונות עיתונאיים. כך היה תמיד וכך יהיה גם בעתיד.

‫מאת: יניב וייסה‬

‫יניב וייסה‬ — Tue, 22 Dec 2009 18:42:52 +0000

הבכרים, ללא כל צל של ספק, השאירו את חותמם בהתפתחות הצילום ברחבי העולם. אני מוצא פן מיסטי בעבודות שלהם מעבר לתיעוד האובססיבי של מבנים תעשייתיים בכל העולם (הם אפילו הגיעו לארץ הקודש).
יצא לי לראות תערוכה שלהם בברלין, לפני שלוש שנים וזה היה פשוט מדהים !!! התערוכה התפרסה על מספר חללים וכל קיר "זכה" לגריד של עבודות. ההדפסות קטנות יחסית (3040 פלוס-מינוס). הדפסות יפייפיות והכל נקי בצורה מרשימה. יש יגידו שזה משעמם ומנוכר, אבל לדעתי זה היה מרשים בצורה בלתי רגילה. בזמן שהסתובבתי בין החללים, הרגשתי תחושה מיסטית באוויר. קשה להסביר אותה, מאוד דומה לחוויה דתית בבית כנסת…
בכל מקרה, מומלץ להוסיף לספרייה הפרטית איזה ספר אחד או שניים שלהם

‫מאת: sened‬

‫sened‬ — Tue, 22 Dec 2009 17:58:07 +0000

המפעל כחדר כניסה להיכל העירוני,
צילומים איכותיים-תענוג

‫מאת: שימי‬

‫שימי‬ — Tue, 22 Dec 2009 17:04:27 +0000

בסה"כ נהניתי מהקריאה, למדתי כמה דברים חדשים, ואני אשמח להמשיך ולקרוא עוד — אבל בכלזאת הערה: זה נראה כאילו הכתבה הזאת היתה מטלת כתיבה באיזה קורס, וחבל שהיא לא עברה מעט יותר עריכה (לפחות מראי המקום הושמטו) בדרך לכאן. טון מעט פחות דידקטי בהחלט היה נעים יותר לקריאה.

‫מאת: אתי אמינוף‬

‫אתי אמינוף‬ — Tue, 22 Dec 2009 16:27:43 +0000

כתבה מאוד מעניינת, אני מוצאת שעל אף שהנושא שנבחר במרכז יצירתם, מבני תעשיה ומבנים פונקציונאלים, יש בעבודות שיקוף השפעות אדריכליות שניכרות בעיצוב ותכנון של המבנים, כמו כן יש התייחסויות אסטטייות, שנלקחות בחשבון, לכן על אף המראה הטכנולוגי תעשייתי , יש רגישות מאוד אנושית.