הפתיע אותי שאחרי הניתוח היפה, הוא אינו מנסה להיחלץ אלא בוחר צד (אמנות פוליטית).

הרעיונות של בוריס גרויס על תעמולה פוליטית מרתיעים אותי. כשהייתי בפסטיבל "קולות אחרים" בשדרות, אחד המרצים בסינמטק הזכיר אותו ואני חושבת שהוא מעט אגרסיבי מדי. מצד שני, במחשבה על קולנוע אולי זו הדרך הנכונה לחשוב. אני מתחילה ללמוד השנה במחלקה ללימודי קולנוע במכללת בית ברל השנה, מקווה להציג את הסרט שלי בשדרות ולסגור מעגל. אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות סרט עם אמירה פוליטית/מוקרטית/שוויוןפלורליסטית אלא רק קולנוע אמיתי.

רעיונות מאד מעניינים ועוצמתיים…
[...]אם אין דימוי המסוגל להוות ייצוג לכוח אינסופי, הרי כל הדימויים שווי ערך. ואכן, המטרה האולטימטיבית של האמנות העכשווית היא שוויון בין כל הדימויים. ואולם, שוויון בין כל הדימויים הוא דבר-מה שמעבר לשוויון פלורליסטי-דמוקרטי של הטעם האסתטי. [...]

הדימויים בסייברספייס מביאים תפיסה זו לשיא!
הרשת נבנית מקישורים בין נקודות קצה היוצרות צמתים , הצמתים מחוברים לצמתים גדולים יותר ומתנקזים לרכזות, המתנהגות בהתאם לחוקי העיבוי של בוז-איינשטיין, דהינו צמתים מרכזיים זוכים בקישוריות רבה ביותר של רוב הדפים ברשת בדומה ל "גוגל" "יהו" ו"מיקרוסופט" בהם כולנו עושים שימוש יומיומי. בטבע גז הליום המקורר לטמפרטורה של אפס מוחלט, הופך ל"נוזל-על", כאשר כל האטומים פועלים יחדיו כאטום–על, או בדומה להגדרתו של בוריס גרויס כל הדימויים ברשת הופכים לאמנות שוות ערך, המוצגת לפנינו בכול מקום וזמן על גבי מסופי המחשבים, מסכי טלוויזיה, טלפונים סלולאריים וכו', תוך שהם מאלצים
"שוויון פלורליסטי-דמוקרטי של הטעם האסתטי"…