גלגוליו של מקום
"הטירה הקטנה שלי על שפת האגם", כך נהג לכנות הצייר הגרמני-יהודי מקס ליברמן את בית הקיץ שלו על שפת אגם ואנזה מחוץ לברלין, באיזור פסטוראלי עם אגמים, יערות ובתי קיט של רבים מבני האליטה הברלינאית. ליברמן היה מחשובי הציירים הגרמנים בתחילת המאה העשרים, וכיהן משנת 1920 כנשיא האקדמיה הפרוסית לאומנות, עד שפוטר על ידי השלטונות הנאצים בשנת 1932. הוא הושפע רבות מן האימפרסיוניסטים הצרפתיים ואסף ציורים של מאנה, מונה ודגה. בתור נשיא האקדמיה החזיק בגישה פלורליסטית ודינאמית ביחס לציור, לסגנון ולרוח התקופה, דבר שניתן לראות גם בקריירה שלו עצמו, אשר נעה מריאליזם לאימפרסיוניזם ולבסוף לאינטנסיביות אקספרסיוניסטית. תאורטיקן האמנות יוליוס אליאס כתב על ליברמן בשנת 1917, בשעה שגרמניה וצרפת עוד טבחו אחת בשניה בחפירות מלחמת העולם הראשונה, כי "ליברמן הוא המייסד של הנטורליזם הגרמני, אשר הפך את האמפרסיוניזם הצרפתי לגרמני". הניכוס הלאומי של האומנות ו"גירמון" התרבות הצרפתית, זוהי אמירה כבדת משקל, במיוחד ערב חתימת הסכם כניעתה של גרמניה לצרפת בורסאי ותחילתה של רפובליקת וימאר.
את הוילה בואנזה, הבנויה בסגנון ניאו קלאסי, רכש מקס ליברמן בשנת 1909 כאשר היה בן 63, והפך רצועה צרה וארוכה לגן עדן פרטי. בדומה לביתו של קלוד מונה בג'יברני, הוילה והגן בואנזה היו בועה בה יכל ליברמן להתנתק מן העולם ולעבוד בטבע מבוקר וממושטר. את הגן הוא תכנן בקפידה כאוסף מרהיב של מקטעים, אשר כל אחד מהם הוא סביבת עבודה שונה ויחודית: חוף פסטורלי, צמחיית מים, מדשאה גזומה בקפידה עם ספסלי עץ, שדרות עצים, גינת ירק, ערוגות פרחים גאומטריות ושיחים פראיים. את כל אלה כינס ליברמן למעין סטודיו מלאכותי טבעי.
במקביל לציור בחוץ המשיך ליברמן לצייר פורטרטים. למרות הפניה אל החוץ, אל הגן, אל האימפרסיוניזם, אשר שם דגש על הסובייקט המצייר וחוויתו הרגעית, שימר ליברמן במקביל את הריאליזם בציור הפורטרט אשר מקיים את האחר כסובייקט. אחד הפורטרטים החשובים שצייר הוא של שכנו בואנזה וידידו הטוב הדוקטור פרדיננד סוארברוך (1932). הביוגרפיה של ליברמן מלאה באמרות שפר ואנקדוטת משעשעות כמו תשובתו לדוקטור סוארברוך הכירורג, שמתלונן על הישיבה הממושכת לצורך ציור הפורטרט: "את הטעויות שלך מכסים בדשא למחרת" אמר ליברמן. "שלי תלויות על הקיר ונראות יותר ממאה שנה". מהי זמניות החיים האנושיים לעומת נצחיותה של האסתטיקה ושל האמנות?
מקס ליברמן - דיוקן עצמי, 1912
במרחק כמה בתים מהוילה של מקס ליברמן שכנה הוילה של התעשיין פרידריך מינו. עוד מבנה ניאו קלאסי עם גינה וגן ורדים לחוף האגם. זהו הבית אשר נרכש בשנת 1940 על ידי ה SS. ב-20 בינואר 1942 התכנסו במקום בכירי המשטר הנאצי כדי לדון ביישום חוקי נירנברג ובדרכי הביצוע והלוגיסטיקה של "הפיתרון הסופי". הועידה מוכרת לתלמידי תיכון בישראל בשם "ועידת ואנזה" אשר קשרה קשר שלא יותר בין האגם לבין "הפיתרון הסופי", הפיתרון ההיגייני של הגזע הארי. הועידה, שאת הפרוטוקול שלה ניהל אדולף איכמן, דנה בדקדקנות וביסודיות בפעולות הדרושות ובדרכים האפשריות להגירה בכפיה, ניטור, משטור, שליטה ושינוע, במטרה להשמיד את העם היהודי. גם הוילה של מקס ליברמן, במעלה הרחוב הולאמה על ידי המשטר הנאצי ושימשה לאירוח חלק ממשתתפי הועידה.
בשנת 1992, במלאת חמישים שנה לועידה הפכה הוילה בואנזה "לאתר זיכרון ומרכז לימוד", עוד אחד מרשת אתרי הזכרון הממסדי של השואה. לוחות אפורים ותמונות פספורט בשחור לבן של הפרצופים המוכרים של בכירי השלטון הנאצי תלויים על הקירות, פרוטוקולים ומסמכים בארונות זכוכית וקטעי עדות מודפסים על לוחות גדולים. אין צבע במקום, כמו בסרט רשימת שינדלר, המשמר את המרחק הפיסי של ההווה הצבעוני מן העבר בשחור לבן.
בשנת 2006 שוקם הגן בוילה של מקס ליברמן. בתוך הוילה מוצגת תערוכת ציורי שמן שלו. מדריכי הטיולים ממליצים בחום לבקר שם לאחר החוויה האפרורית בוילה ואנזה, להרגע מזכרון השואה, לשתות קפה בבית הקפה הפועל במקום וליהנות מן הגן המרהיב.
עם עלית הנאצים לשלטון חלה התדרדרות במצבו של מקס ליברמן. הוא פוטר מנשיאות בית הספר לאמנות והוקא החוצה מתוך התרבות הגרמנית שהייתה לו כבית. בשנת 1935 הוא נפטר בברלין, מוחרם בודד ומריר. אחת מאמרות השפר המזוהות ביותר עימו היא תגובתו למפגני הראווה של המפלגה הנאצית: "אני לא יכול לאכול הרבה כמו שאני רוצה להקיא".
