מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח

--

זריחת העתיד

אורי דרומר 2007-09-05 19:31:04   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

רגע התפוצצותה של פצצת האטום, רגע הדממה המוחלטת והאור הבוהק, הוא רגע בריאת עולמו הספרותי של באלארד

"חייל יפני שפיטרל במסלול הקרוב חצה את הדשא, הביט בג'ים, התעצבן מקולו ועמד לבעוט בו בנעלו המרופטת, אבל הבזק אור מילא את האיצטדיון והשתייר על היציעים בפינה הדרום-מערבית של מגרש הכדורגל, כאילו התרסקה פצצה אמריקאית אדירה אי-שם צפונית-מזרחית לשנחאי. הזקיף נעצר בתנועתו והביט לאחוריו, מקום שם התעצם האור והלך. כעבור שניות אחדות נתעמעם, אבל קרינתו הבהירה עטפה את כל שנמצא באיצטדיון, את הרהיטים הבזוזים ביציעים, את המכוניות מאחורי קורות השער, את השבויים על הדשא: הם ישבו על רצפת כבשן שהוסק בלהט שמש שנייה. ג'ים הביט בלובן ידיו וברכיו ובפניו המכורכמות של החייל היפני המבולבל מן האור. שניהם המתינו לרעם הבא בעקבות הבהקי הפצצה, אבל דממה מוחלטת רבצה על האיצטדיון ועל השטחים סביב, כאילו מיצמצה השמש ונבהלה לרגע".
רגע ההבזק הזה, המתואר ב"קיסרות השמש" – ספרו האוטוביוגרפי הבדוי למחצה של ג'יי.ג'י באלארד – הוא רגע הולדתה של התודעה הבאלארדית. רגע ההארה, שהוא גם רגע האסון האולטימטיבי: הקטסטרופה המהדהדת בכל ספריו האחרים של באלארד, רגע הולדתה התודעה העולמית החדשה, רגע הופעתו של העתיד כמציאות חדשה, בעלת היגיון משלה. מציאות שסוג חדש של רוע חושף בה אט-אט את פרצופו.

***

הספר, הכתוב בגוף שלישי, מתאר בצורה מרוחקת אך רוויית הומור את ילדותו של באלארד במלחמת העולם השנייה, תחילה במושבה הבינלאומית בעיר שנחאי ולאחר מכן במחנה כליאה יפני, לצד בריטים ואחרים. ריאליזם והזיה מובאים בו יחד, בקולו הבוגר של באלארד, המגולל את אירועי המלחמה מבעד עיניו של הילד ג'ים. קול המספר עשוי הפכים, ותפישת הזמן והמציאות שלו מורכבת: קול אחד בלתי מודע, חי בעולם הזיה, וקול אחר יודע-כל, מודע עד תום לעבר ולהשלכותיו על ההווה והעתיד.
הרגע שבו רואה הילד ג'ים הבזק אור שמציל את חייו – הבזק התפוצצותה של הפצצה האטומית – הוא מפתח בתוך מפתח. קרע בתודעה, בחלל ובזמן: רגע התממשותו של העתיד שאינו מתבסס על ידע העבר. עתיד ש"קרע את ההיגיון שהחזיק את העולם יחדיו". עתיד שביתק את הקרום המבדיל בין פנימי וחיצוני, והתגלם בדמות כוח ששפתו היא אירועי אלימות וזוועה. אירועים חסרי תוחלת ופשר, מונעים בכוח השיגעון או הייאוש.
שמש חדשה זורחת כאן. שמש שאורה מאפיל על זה של השמש המוכרת, וזריחתה מסמנת את התחלפותם של עידנים: את הולדתה של תודעת העתיד, של הראייה שהיא העיוורון, של המוות הטרנספורמטיבי, שהיכול להפוך למקור של חיים.
הבזק הפצצה והדממה המוחלטת שאחריה הם עדות להופעתה של הפצצה שהיא כוח מהעתיד. זוהי נקודת קפיצה מאחרית הימים למקום אחר, לעתיד שהוא האחר. עתיד שמקור ההתחדשות שלו אינו העבר (הידוע), אלא העתיד (הלא ידוע). עתיד שאינו מושג מופשט, אלא ישות שצריך לחדור אליה.
הדממה המוחלטת והאור הבוהק – הטראומה, הקטסטרופה – הם הרגע שאיפשר לג'ים הילד ובאלארד המבוגר להתאחד, ואיפשר לבאלארד את יצירת עולמו הספרותי. הפיצוץ אינו רק אירוע פיזיקלי. הוא גם אירוע תודעתי: אירוע בנפשו של באלארד, שאינו רק מקור של חורבן, אלא גם רגע בריאתו של אזור הספר שבו מתנהלים ספריו.
אזור ההבזק הזה, המרחב הקטסטרופלי הבלתי ידוע, האורב ומהדהד בספריו ובסיפוריו של באלארד, הוא המקום שאליו מגיח באלארד שוב ושוב כדי לחזור לטראומה ולתקן אותה. האנרגיה של הקטסטרופה היא גם האנרגיה שמאפשרת טרנספורמציה.

***

"קיסרות השמש", כמו "The Kindness of Women" (המשך סיפורו האוטוביוגרפי של באלארד, המובא כבר בגוף ראשון), סימן תפנית בכתיבתו, אך עסק גם בתפנית גדולה יותר, היסטורית. סיפורו הוא גם סיפור נפילתן של הקיסרויות הישנות – יפן, אנגליה, גרמניה ואירופה ככלל – וסיפור עלייתה של קיסרות חדשה, ארצות-הברית. קיסרות שהאור שלה הוא אור הדימוי: אור המסך, בוהק הטלוויזיה, האור המוקרן על מסך הקולנוע. אור שהוא יציר כפיו של האדם. האור הלבן, הצורב, הבוהק והמקפיא-כל של הסימולציה.
האור והשמש דו-משמעיים. הפצצה האטומית שהצילה את ג'ים הצעיר היא כלי של השמדה ומוות. זכרון בוהק הפצצה משרת את ג'ים כשהוא מבקש לעמוד נגד הדימויים המרעילים של יומני המלחמה. לקראת סוף הספר, האור החדש (שאף זורם בגופו) מאפשר לו אפילו לעורר את המתים, ובכך לגאול את גם עצמו. האור הממית מחזיר אותו לעולם החיים. הוא זה שמאפשר לו לשוב אל עולם הילדות המוגן. מאפשר לו, בעצם, לשוב ולספר את הסיפור שמהדהד בכל כתביו, ושהאלמנטים המרכיבים אותו – המרחב המתרחב והמתאיין, החפצים הפזורים והבזוזים, הגוף המפורק – נוכחים כבר ברגע הפיצוץ.
יותר מכל נוכח שם אחד היסודות החשובים ביותר בכתיבתו של באלארד: הבית. ויותר מזה, היעדרו של הבית – ומכאן, זהות מפורקת, זרות וגלות.
ב"קיסרות השמש", השמש היא הבית. המסע הביתה הוא מסע אל השמש המחיה והממיתה הזאת. מסע המעלה על הדעת את מסעו של איקרוס, המאוזכר בספר אף הוא – כמוהו כמו סיפורי מיתולוגיה אחרים שהשמש מאוזכרת בהם. באלארד, חוקר של מקורות הדמיון, הוא מספר של מיתולוגיות מודרניות, אישיות וקולקטיביות. סיפור "קיסרות השמש" הוא סיפור חניכה מודרני. סיפור מיתולוגיית הבריאה של באלארד.

***

"כשעלה בכבש ידע שעוזב הוא, כנראה, את שנחאי לצמיתות, בדרכו אל ארץ קטנה וזרה שלא ביקר בה מימיו. אבל לכאורה היא מולדת לו. אבל רק חלק מרוחו עוזב את שנחאי. היתר יישאר כאן לעולם, ישוב עם הגאות כמו ארונות המתים המשולחים ממזחי הקבורה בנאנטאו".


 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה