מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / ביקורות
דורית ברק - ציור בטכניקה מעורבת

דורית ברק - ציור בטכניקה מעורבת

--

הפרח הכחול

ענת בצר 2008-09-12 11:54:21   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

מהם החללים הריקים, אותם מחסנים מאובקים ומסדרונות ארוכים אותם מציירת דורית ברק? מה מקור המלכודות הדקורטיביות שהיא טומנת לצופה, ומה חושפות המלכודות הללו?

...ועכשיו היא בדרכה, הרחק מהחתול,
מהנמלה. העצים נאנחים, גשם של שיפה יורד,
שיפה חומה וסנאים אפורים, ולהקות הצפורים שבות.
אנחנו קוראים לה, אך היא אינה פונה עוד לעברינו.
היא בדרך ליערות ילדותה, אל ארץ הפרח הכחול
והסתיו הזהוב. שם שרות צפורים אחרות.

מתוך: מתחת לקרח - סירקה טורקה. מפינית: רמי סערי

במבט ראשון נפרשים הקנבסים של דורית ברק כיריעות הסוואה גדולות, מנומרות, צבועות או מוכתמות בצבעי טבע מסונתז, שטוחות, יבשות – כמעט מאובקות. התמונה המתבהרת מצביעה על נופים, לרוב אורבאניים, ריקים מאדם או מלאים בהמון לחוץ.
בניגוד לקומופלאז' הוורהולי, יריעות ההסוואה של ברק אינן עוסקות ביחס בין המופשט לקונקרטי, כי אם בסוג של הרחבה של המבט, המבקש להיות "אובייקטיבי". אצל ברק, האימפרסיה – ההתרשמות, נעשית דרך חקירות מתמטיות ארוכות. במבט שני אפשר להתחיל ולפענח את מנגנוני השעתוק בהם משתמשת ברק ליצירת ציוריה.
לעבודות הללו יש שיטה. בניגוד לקונצפט או סדר יום, השיטה, באופן המדוד ההכרחי שלה, מזדקרת מכל תהליך בניית סדרת העבודות ובכל עבודה ועבודה.  הציור של ברק הינו תוצאה של שתי פעולות שוות בחשיבותן ,כשהאחת אינה יכולה להתקיים ללא השנייה. משול הדבר ליחס שבין רישום ההכנה לציור עצמו.
לא פעם נאמר שהציור הפך למופשט במקביל לכניסתו של הצילום לתפקיד מנציח ההתרחשויות. מובן שציירים השתמשו בצילום הרבה פעמים בוריאציות שונות ( מדפי הספריות עמוסים בספרים בעלי כותרות כגון – "דגה – צלם", "מונק וצילום" וכו'...)  אבל לפני שנות השישים של המאה הקודמת, כשאמנים כמו וורהול מחד וריכטר מאידך הפכו את הטכנולוגיה (של הצילום, של ההדפס) לנושא עבודתם המרכזי, מעולם לא לקחו על עצמם הציירים לצייר תצלומים כמו שבעבר ציירו, נופים וטבע דומם.
הטכנולוגיה הבאה שאומצה בחום על ידי הציירים היא הטכנולוגיה הדיגיטאלית, המשמשת ככלי עבודה וכמאגר דימויים עצום. ברק משתמשת במחשב ככזה ובכל זאת, בשלב האחרון של העבודה היא פונה במעין פניית פרסה לעבר הציור המסורתי, על כל הדיון הפורמליסטי שהוא מכיל.

"להסוות", כתב ז'אן בודריאר בספרו 'סימולקרות וסימולציה', "פירושו להעמיד פנים שאין לנו מה שיש לנו. לעשות סימולציה פירושו להעמיד פנים שיש לנו מה שאין לנו. הראשון מתייחס לנוכחות, השני להיעדר". הציורים הנוכחים של דורית ברק מסווים ומכילים היעדר.
בעזרת כלי העבודה העכשווי, המחשב, מפרקת ברק את הדימוי הצילומי, עושה לו אנליזה עמוקה ואז בונה סינתזה. כשהדימוי "החדש" מוכן, היא  "מבצעת" אותו, כלומר מציירת אותו. בניגוד לרישומי הכנה או אפילו לצילומי הכנה, זהו השלב היחיד בו מתקיימת התממשות פיזית, חומרית של הרעיון. מהשלב הקדום, הראשוני, הלא מודע לעיתים, אך זה שגורם לברק לבחור בדימוי מסוים, ועד לשלב בו מוקרן הדימוי על הקנבס ומתחילה מלאכת הציור, נמצא הדימוי במרחב התודעתי של האמנית ובמרחב המדומה של המחשב. שני מרחבים אלה הינם מרחבים מקודדים ורק בשלב הסופי, שלב הציור, הופכים הקודים, הרגשיים והמתמטיים לאירוע של ניראות.  המעבר מהאין-חומר לחומר, לצד המעמד של הגוף (גוף הציור וגוף המציירת) הם עקרוניים בציורים אלה. אם אנדי וורהול דחה לכאורה כל ביטוי של "אנושיות" בעבודותיו (כתם מקרי, טעות או נזילה) אזי דורית ברק משאירה עקבות ברורים של "האנושי" בתוך הציור השיטתי שלה. אבל גם ניראות זו, המימוש החומרי הספציפי ומשמעותו, מבקשת תנאי צפייה אידיאליים, כאלה שאינם בנמצא.
בכל הסוואה, הן זו של המניפולציה האנושית והן זו הבאה מהטבע, קיימת אפשרות חשיפתה. באופן תיאורטי ניתן, בתנאי ראות מסוימים או בעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, לחשוף את כל המבקש להיטמע.

מהם החללים הריקים, אותם מחסנים מאובקים ומסדרונות ארוכים אותם מציירת דורית ברק? וכשהם מתמלאים בנוכחות אנושית, מדוע דחוסים האנשים באופן בו הם דחוסים, ולמה אין להם פנים? מאפייני אישיות? מדוע נידמה שהצורות הבונות באופן אימפרסיוניסטי כמעט את הדימוי כמו מותכות באש רותחת והופכות למעין שלוליות? ומדוע נדרשת האמנית באופן כל כך הדוק, ל"שיטה" ולהסוואה? ולמה, כמו מתוך שליחות, חשובים לה עקבותיה של הנוכחות האנושית, של זכרון הגוף?
העידן המודרני הוא זמנה הגדול של "השיטה". הניסיון הגדול הוא ליידע ולהפוך הכל למדעי – את הכלכלה, את הנפש, את הרציו ואת הרגש, את החברה ואת המדינה, ואפילו לכנס את המרחב הפוליטי עצמו ל"שיטה" שייצרה משטרי מחשבות. המאה העשרים רוויה ב"איזמים" (קפיטליזם, קומוניזם וכ"ו), בטכניקות ובשיטות, במתודולוגיות מסדרות ומארגנות. הניסיון הגלוי והמנוסח הוא הרצון למשמע את החיים עצמם דרך מודלים ומודוסים, בחצר האחורית או בפן המוסווה, נמצאת תמיד העוולה, הטעות או הזוועה.
קאנט טען שכבר בלידתו מצויד האדם בתבניות שכליות קבועות שגורמות לנו להתבונן בעולם תוך חיפוש סדר, שיטה וארגון. התשוקה לפענוח השיטה מונחת בבסיס המדע והמתמטיקה. הנאת הפענוח היא בבסיס היופי.היופי, כפי שהגדיר קאנט הוא "תכליתיות ללא תכלית" וההנאה מהיופי, החוויה האסתטית , היא הנאה ללא אינטרס.

הצייר משה קופפרמן דחה רוב חייו כל פרשנות "שואה" ביחס לציוריו המופשטים. עבודותיה של דורית ברק (הקרובות מאד בצבעוניותן לציוריו של קופפרמן) מבקשות להסוות את התכנים הספרותיים שלהן על ידי חשיפת מנגנון בניית העבודה והפיכתו לערך האסתטי שלה. היא טומנת מלכודות דקורטיביות בציור, מזמינה אותנו למסע של פיענוח  (סדרות מתמטיות למשל) חושפת לעיתים את מקורות הצילום (נופים ישראלים ספציפיים) אבל לעולם לא מסירה את רשת ההסוואה המתוחה מעל לציוריה. תחושת האימה והמורבידיות, פוטנציאל הזוועה והכאב הקיימים גם בציורי הנופים השוממים ובציורי "הצל" (בהם מוטל צל שחור, חסר מקור על האדמה) מבצבצים תחת הקליפה הדקה של היופי ושל "התרבות". דורית ברק מזמינה אותנו בכישרון רב ובעדינות לקלף את המסכה המתוחה מעל פני ציוריה, לסלק את רשת ההסוואה ולחשוף מציאות אחרת, או, כפי שניסח זאת ולטר בנימין במאמרו הידוע 'יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני', "חזות המציאות הבלתי אמצעית כחזות הפרח הכחול בעולמה של הרומנטיקה

הרחק מההמון הסואן - דורית ברק (13.9-17.10.08)
גלריה ארליך - ידידיה פרנקל 7, ת"א
 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
נוכחות נעלמת
כרמלה וייס

ככל שהציור מוסווה, מטושטש, מעורפל ומנסה להעלים, הוא חזק יותר. ככל שהוא מנסה להעלם, הוא נוכח יותר.

אי-מייל פורסם ב-15:38 ,13/09/2008
2
להתעניין בהמון הסואן
אירית מילוא

כמו הקשר בין איור לטקסט בספרי ילדים, בהם הטקסט מוסיף לקורא מידע שאינו נאמר באיור, והאיור מוסיף מידע לצופה שאינו נאמר בטקסט. כך שיתוף הפעולה המעניין שנוצר בין דורית ברק הציירת וענת בצר (האמנית) האוצרת וכותבת הטקסט. עבודותיה של דורית המוצגות בימים אלה בגלריה ארליך, והקטלוג המלווה, בו הטקסט של ענת יוצרים יחד חוויה מרתקת.

אי-מייל פורסם ב-23:34 ,13/09/2008
3
אסתטי אסתטי אבל
אחת ש

מהדוגמאות שכאן העבודות נראות כמו סקיצה. לא רציניות.

אי-מייל פורסם ב-21:09 ,17/09/2008
4
מה שנוגע ללב
רונית רוט חדד

אני חושבת שהעבודות הללו מצליחות באופן מופלא לעורר דיסוננס בין תחושת הניכור היוצאת מן הדימויים (חללים ריקים, או חללים מלאים בהמון מטושטש ומטשטש (הולך ונמוג)
לבין תחושה מקרבת (העקבות האנושיים שברק משאירה כמצויין במאמר) ...המנגינה של הציורים הללו בעיני, היא שקט.

אי-מייל פורסם ב-01:03 ,29/09/2008
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה