תערוכות חדשות
Of Monsters and Men - דביר כהן-קידר
הפתיחה: שבת, 21 באפריל 2007, שעה 20:00
גלריה אלפרד, פלורנטין 13, ת"א
דביר כהן-קידר עוסק בהכחדתו של האחר, וזאת במובן הגנטי. תאומים סיאמים, הרמפרודיטים, גמדים, ענקים, נשים מזוקנות, וכל גוון אנושי זר הוכחד מן העולם על ידי הרפואה של המדע המודרני. האדם תורבת גנטית וכך ישר קו עם מושג הנורמאלי. הנורמאלי מציג שני קטבים: גבר ואישה, ולכל אחד מן הקטבים האלו יש מאפיינים פיזיים מאוד מוגדרים שכל חריגה מן האסתטיקה המקובלת תפר את שלוותו הוויזואלית של הקולקטיב.
לא תמיד העולם היה כך. בימי קדם מפלצתיות ובני כלאיים לא היוו חריגות או עוררו אימה כלל, אלא טופחו כפלאים ונתפסו כסימן לבאות. מוסדות מדיניים ודתיים החלו לדחוק את המוזרות לשוליים תוך כדי התפתחותו של הפחד מן האחר. כך נשים העלו על המוקד כמכשפות ואפריקאים נתלו על עצים. אנשים שעירים יתר על המידה או עם גידולים מוזרים על פניהם נרכשו על ידי הקרקס והוצגו לראווה לשם הנאתו של הנורמאלי.
על ידי שילוב של טכניקות שונות בצבעי שמן ושימוש בסימבוליזם, כהן-קידר יוצר ציורים המפגישים בין מפלצתיות מרומזת עם מפלצתיות ממשית, מפלצתיות מיתית עם מפלצתיות אמיתית: האדם הנורמאלי. תוך כדי פרפראזה על כותר הספר של סטיינבק, כהן-קידר קורא תיגר על האבולוציה המלאכותית פרי יצירתה של האדם הלבן.
דביר כהן-קידר - מתוך התערוכה
יצחק גרינפילד - השנים בקיבוץ, נופים
גלריה נורה: בן מימון 9, ירושלים
פתיחה: שבת, 14.4.07
יצחק גרינפילד - מתוך התערוכה
שקיעות - גיורא ברגל
אוצרת: מאיה מור
פתיחה: חמישי 12.4.07 בשעה 19:30
נעילה: 11.5.07
גלריה ברנרד, תל אביב
פיסול שפה זרה - איליה בעיני, דוד גבריאלי, ז'אק ז'אנו, ג'מאל חסן, פני יסעור, אחמד כנען, דליה מאירי, ערן שקין
אוצרת: דניאלה טלמור
בית האמנים: אלחריזי 9, ת"א
פתיחה: חמישי 12.4.07 בשעה 20:00
Bald Woman - רונית קונורטי לוי
אוצרת: נורית טנא
בית האמנים: אלחריזי 9, ת"א
פתיחה: חמישי, 12.4.07 בשעה 20:00
רונית קונורטי לוי מציגה סדרת דיוקנים המתארים תהליך מעגלי, רב שכבתי, מכיסוי לגילוי ובחזרה לכיסוי, וחוזר חלילה. דמות אחת, נשית, קרחת, מוצגת חליפות מלפנים ומאחור. כוחו של ציור הדיוקן כאקט מסורתי מתעד, מתעצם עוד יותר באמצעות הטכניקה הדיגיטלית, המאפשרת הצגת רצף סידרתי, כרונולוגי, של 51 תמונות בודדות. התהליך הריטואלי המתרחש לנגד עינינו הוא למעשה המסר עצמו.
עבודה זו היא חוליה בשרשרת יצירות של רונית קונורטי לוי, בהן הגוף הנשי עומד במרכז. זהו גוף עבודות הנע סביב ציר של פריון, לידה ואמהות, ומעלה שאלות על גוף האישה, התפתחותו, השינויים החלים בו והפער שבין הציפיות למציאות. ייצוג נשי בעל צבעוניות חזקה של פנים עגלגלות, מיניות ומזמינות, מתגלגל לייצוג חסר, חולה ומתומצת.
ראובן זהבי - שטחי חישוף
אוצר: אריה ברקוביץ
בית האמנים: אלחריזי 9, ת"א
ראובן זהבי מציג עבודות דיגיטאליות חדשות העוסקות בנוף ובחישוף. בתוך מודלים תלת ממדיים של הנוף שיצר זהבי, מתבצעות עבודות עפר: חישוף, יישור, מחיקה, סריקה וחפירה. בשטחי החישוף, המבט הווירטואלי מתמקד בפריים, או נע בלופים מעל השדה.
ראובן זהבי - מתוך התערוכה
אליס קלינגמן - ערפילים
פתיחה: 14/04/07, מוצ"ש בשעה 20:00
נעילה: 19/05/07
אוצרת: מילנה גיצין-אדירם
קלינגמן, המוכרת הן בזכות תצלומיה והן בזכות מיצבי תלת המימד שיצרה, משלבת לראשונה בין שני המדיומים ויוצרת על קירות הגלריה מארג העוסק באובייקטים שאיבדו את הגדרתם המקורית וזכו לפרשנות מחודשת ואישית.
לצד סדרת התצלומים שבהן מציגה האמנית אובייקטים יחידניים שנותקו מסביבתם המקורית ובודדו לכדי דימוי סמלי טעון משמעויות, נתלו עבודות תלת מימד, שמקורן בכיסאות פלסטיק שהותכו לכדי גופי צבע מופשטים. לכאורה, הקשר שבין שני גופי העבודות מסתכם בצורות הגיאומטריות הפשוטות ובצבעי היסוד המאפיינים את שניהם, אולם למעשה כל העבודות שבתערוכה בוחנות את המתח שבין היפה והטראגי, החי והמת, הנוכח והנעדר.
קלינגמן עוסקת בזמניות של הסמל הנצחי. היא תוחמת את הטבע (כלניות קמלות, צילום עץ מדברי) ואת מקורות החיים (שקית עם מים, ארון קבורה בגודל אדם) למקום מוגדר וסופי, שבתוכו המשמעות האמיתית של החומרים שמהם בנויה המציאות לוטה בערפל. האובייקטים המצולמים, כמו גם הכיסא המותך, הם בעלי אורך חיים מוגבל, שברירי וקצר ולעיתים אף נדמה כי זמנם כבר חלף ועבר.
אליס קלינגמן - מתוך התערוכה
"סביבת מחיה & אהבת פנים"
הגלריה החדשה – סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים.
בתערוכה "סביבת מחיה ואהבת פנים" משתתפים 22 אמנים מירושלים ותל-אביב, המציגים עבודות שבוצעו באמצעות מגוון רחב של מדיומים אמנותיים, מציור שמן ועד ווידאו- ארט. משתתפי התערוכה, המייצגים תצורות תרבותיות ושכבות שונות בחברה הישראלית, מנתחים בצורה יצירתית את היחס שבין "סביבת המחייה" שלהם, בהקשר גיאוגרפי כמו גם הסוציו-אנתרופולוגי, לבין המונחים "אמנות", "ידידות", "אהבה", "יופי", "תחביבים". התערוכה מתמקדת בבעייתיות יחסי המונחים: "חברה" ו-"סביבת מחייה", "אמנות" ו-"סצנה", "אסתטיקה" ו-"אנתרופולוגיה".
פתיחה: 12.04.2007 ב- 20.00
נעילה:19.04.2007
משתתפים: זויה לוזינסקיה , אנה אפשטיין, מקס אפשטיין, חנאן אבו חוסיין, יונתן הירשפלד , לנה רות יוקלסון & אולגה לוויטסקי, מאשה דוחובניה, אינה פולונסקי & זרה טוסטרמן, אנגליקה שר, אנה לוקשבסקי, ארקדי גרינמן, הלה עמרם, נילס קרסנופולסקי, אלקס גלמן, איגור צ'רצ'נקו, מריה פומינסקי, ודים לוין, מקס לומברג, ויאצ'סלב פרנקלך
אוצר: אנדרי לב
גוף וגופה - אשכר אלדן כהן ומיקי קרצמן, צילום ומיצב
גלריה נועה: הבנים 27, הוד השרון
טלפון: 09-7465516
Valeriana - מאשה יוזפפולסקי
אוצרת: נעמי אביב
בית האמנים, תל אביב.
פתיחה: חמישי 12.4.07 בשעה 20:00
נעילה: 12.5.07
"ולריאנה" הוא מיצב המורכב מארבע הקרנות וידיאו ומשטחים ביזאריים כמו גרידים של זנבות דגי סלמון, אבקת זכוכית, או אלף חמש מאות כוסות שקופות המכילות נוזל לבן המתחזה לחלב. שמו של מיצב הוידיאו נשען על פעולתו של הולריאן כסם הרגעה, שעשוי לעורר הזיות במקום שינה טרופת חלומות. ואכן, הצופה מוזמן למחוז דמדומים שבו כל מה שמתרחש שייך לאזורי גבול פסיכו - גיאוגרפיים. ולריאנה היא גם אותה מלכת לילה מסתורית, האלטר אגו של מאשה יוזפפולסקי, המבצעת סדרת פעולות טקסיות שמאניסטיות, ביניהם פעולת הנשמה של דג סלמון, ריקוד דרווישי, שוטטות ביער, טלטול רגל של חזיר במקום בו עמדה חומת ברלין והתאחות עם סוס בשדה ההופך לקנטאור, אשה - סוס.
בחלל התערוכה ניתן לשמוע שתי עבודות סאונד המורכבות ממלמולים, קולות, צלילים ובתי שיר בסגנון רנגה, המשתרשרים כמחרוזת תפילה בהרבה שפות. עם השנים התהוותה שפתה האמנותית, המסוגננת, התיאטרלית והסוריאליסטית. יוזפפולסקי היא משוררת וידיאו שבוחנת את האפשרות לתפקד במקום שבו האמנות לובשת צורה של שגעון; והמציאות אינה אלא סדרה מחזורית של הפרעות שינה.
מאשה יוזפפולסקי - מתוך התערוכה
תמרה מסל – עבודות 1992-2006
פתיחה ושיח גלריה עם האמנית: שלישי 17.4.07 בשעה 12:00. דברים: דוד וקשטיין
נעילה: 10.5.07
אורנים – המכללה האקדמית לחינוך, טבעון.
גבולות רקמה - מרים נייגר-פליישמן
פתיחה 21.4.07 שעה 12:00
נעילה 2.6.07 שעה 14:00
ביום א', 6.5.07, בשעה 19:00, תתקיים שיחה בין מרים נייגר פליישמן לד"ר מוטי נייגר, וקריאה מספר שיריה החדש של נייגר-פליישמן "חומר בשטח הפקר".
שלושה ימים – גילית פישר
יהודה מרגוזה 36 יפו
26/4/07 חמישי - פתיחה 18:00-24:00
27/4/07 שישי- 10:00-18:00
28/4/07 שבת- 10:00- 24:00
גילית פישר מציגה תערוכת סוף שבוע במבנה ביפו שהיה נטוש ושופץ ע"י יואב הירש שהפך אותו לחלל תצוגה אלטרנטיבי. בתערוכה יוצגו ציורים חדשים ורישומים רבים של האמנית. עד החודש הוצגו רישומים שלה בתערוכה הקבוצתית "מסע לכוכב קדמוני" באותו מקום עצמאי ביפו, המכונה "המקום של יואב". בנוסף היא כותבת שירה, ובקרוב יצא לאור ספרה, שייקרא "עין החתולה הכחולה" בהוצאה מיוחדת של כתב העת מעין.
גלגל הצלה - טיפולוגיה של הנצחה בישראל – אדריכלות וחברה
אוצרת: טולה עמיר
התערוכה שיצגה את ישראל בבינאלה לאדריכלות בוונציה 2006, מתארחת בגלריה לארכיטקטורה ואמנות ניסויית ע"ש הניך בטכניון בחיפה.
פתיחה: יום ג' 17/4 בשעה 19:00
נעילה 17/5
שעות פתיחה: א'-ה' 17-10
טולה עמיר, אחת האדריכליות המוערכות בישראל, מציגה נקודת מבט מפורטת ומיוחדת על הדרך בה הנציחו אדריכלים שונים לאורך קיומה של מדינת ישראל את זכרון הנופלים באתרי הנצחה שונים. התערוכה מציגה את הקווים המקבילים בהקמתם של מבני הנצחה בחלוקות המימד והתאורה ומעלה את השאלה האם לאדריכלות, ולאדריכלות זיכרון בפרט, מותר להתיימר ולשלוט ברגשותיו של הצופה, ליצר חוויה מסוימת, וע"י כך לעצב תודעה.
מבני הנצחה וזיכרון בישראל אינם מבנים המתעדים, או מתרגמים באופן תלת מימדי וישיר, אירוע או תקופה. התפיסה המאפיינת מבנים אילו היא בהיותם מתווכים בין העבר וההווה לבין העתיד. המבנים אמנם מתעדים את ההיסטוריה, את המוות, את הכאב, אולם תוך כדי כך הם מייצרים מבט נוסף – קדימה, לעתיד.
השכול הישראלי איננו פרטי, אלא רתום לרעיון הקולקטיבי, וכך ביטוי הזיכרון וההנצחה בישראל ייחודי בהיקפו, וכולל אלמנטים רבים מעבר למבנים; הכמות הרבה של מבני זיכרון והנצחה בישראל, היא רק חלק מריבוי האלמנטים המנציחים וזוכרים. הצורך בהנצחה קיים גם במקומות אחרים, אולם הייחוד הישראלי הוא בכמות, בתרגום, ובמניפולציה האדריכלית.
תערוכה זו מבקשת להציג מאפין יחודי לאדריכלות בישראל. אדריכלות ההנצחה בישראל מייצרת מבט כפול ע"י תרגום של ההפכים בחללים אדריכליים, כייצוג של שני סוגי זמן. המצב הייחודי של המבט הכפול, אחורה לאירוע ולטראומה הראויה להיזכר, וקדימה לעבר החיים העתידיים, מקבל את ביטויו גם במבנים. האדריכלים, כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, עוסקים בהעברת המסר המתבטא ע"י הפכים של חוויות. תלת המימד של ההנצחה, המביטה אחורה וקדימה, מיוצג באופנים הבאים: סגור ופתוח, חשוך ומואר, מתחת ומעל, קרוב ורחוק.
15 מבני ההנצחה והזכרון שנבחרו מוצגים בתערוכה במודלים, בשרטוטים ובתמונות. המודלים בשחור ולבן הינם רעיוניים במהותם, מסבירים את ביטוי הטענה הרלבנטית בכל אחד מהבניינים, ומנתחים את ה'יש' וה'אין' של החלל האדריכלי. המודלים עשויים חומרים פלאסטיים, חומרים הפוכים מהאבן והבטון האופיניים לאתרי הנצחה, אך בניגוד לחומרים ה'טבעיים' דווקא הפלאסטיק הוא כנראה הנצחי.
דני קרוון - מודל של אנדרטת הנגב, 1968. מתוך התערוכה
