צילום בחולון ורפי לביא באורנים
"מיני ישראל"
70 דגמים, 45 אמנים, מרחב אחד
תערוכתו של לארי אברמסון במוזיאון ישראל
פתיחה 23 במרץ 2006
התערוכה מציגה דגמים שונים של המציאות החברתית והאישית בישראל ומציעה מודל לדו-קיום
האמן הישראלי הבכיר לארי אברמסון זימן לחלל אחד במוזיאון ישראל, עבודות של 45 אמנים ישראלים, בני כמה דורות, שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא בחירתם, כל אחד בדרכו , ליצור בפורמט של דגם.
התערוכה כוללת 70 דגמים של סביבות דמיוניות ומציאותיות שנעשו על-ידי אמנים ישראלים עכשויים. חלקם מתארים מציאות פוליטית בעוד אחרים מאפשרים הצצה למרחב הפרטי ולחוויות האישיות של האמנים.
הדגמים, עשויים בקני-מידה , חומרים ושפות ייצוג שונות, מוצגים כולם בחלל אחד ללא מחיצות ובכך הופכים את חלל התצוגה ל"דגם-על" המציע דו-קיום של עולמות רבים בחלל משותף אחד. בתערוכה מהדהדים דגמים שהפכו מרכזיים בתרבות הפנאי הישראלית, כמו "דגם בית שני" הוותיק ממלון הולילנד המועתק בימים אלה למוזיאון ישראל ודגם "מיני ישראל" החדש שליד לטרון.
"אמנים רבים פונים בשנים האחרונות אל הפורמט של הדגם" אומר לארי אברמסון. "נראה שתכונת הכלאיים שבו המציעה בו-זמנית נקודות מבט רבות וסותרות, למן נקודת המבט המתמסרת של הילד המשחק בצעצועיו ועד לנקודת המבט הביקורתית של המשקיף הבוחן ממרחק את המציאות, היא שעושה בעיניהם את הדגם כלי הולם לביטוי המציאות".
בין העבודות המתייחסות למציאות הישראלית העכשווית – עבודתה הנבואית של מעיין שטראוס "פינוי התנחלות מפליימוביל" משנת 2002 המתארת בולדוזרים ומנופים מיניאטוריים הורסים קירות של בית וברקע בובות של מתנחלים ואנשי משטרה.
רווית כהן-גת ומשה גרסטל יצרו דגם בגובה 3 מטרים של גדר ההפרדה הנקרא "לשנה הבאה בירושלים הבנוייה", מן העבר השני מוצגות עבודות אישיות כמו המיצב המאוד אישי של אתי אברג'יל "זכרון בסיסי של רחוב אחד" המשחזר את רחוב ילדותה. עינת בסט מתארת את המרחב האינטימי של חייה דרך שורה של רהיטים מיניאטוריים עשויים כולם משאריות שמצאה בביתה. שירה גפשטיין מזעירה את מסגד חסן-בק בגבול ת"א-יפו, יוחאי אברהמי בונה סביבה של טרנזיטים מיניאטוריים להסעות, יהושע סיימון בנה מבני ציבור ישראלים ידועים מקוביות לגו ורותי נמט בנתה בית יהודי זעיר שבו הזמן כלוא כבן-ערובה.
מעל הדגמים המוצבים על הרצפה חג מטוסו הזעיר של יואב וייס , כמעין מטוס ריגול, המצלם במעגל סגור תמונות מהתערוכה.
לכבוד התערוכה יוצא לאור קטלוג דו-לשוני עברי-אנגלי המלווה בחוברת בשפה הערבית באדיבות לילה וגילברט סילברמן. התערוכה תוצג עד יולי 2006.
התערוכה מאת לארי אברמסון.
אוצר אחראי אמיתי מנדלסון.
אוצרת-משנה איה מירון
מעיין שטראוס "פינוי התנחלות מפליימוביל" 2002
ארץ קטנה עם שפם
הגלריה הלימודית, בית הספר לאמנות חברה ותרבות, מכללת ספיר
בועז ארד, אליהו אריק בוקובזה, דרורה דומיני, אורית חסון-ולדר, רפי לביא, רם סמוכה, סיגל פרץ
אוצרת: סמדר לוי
פתיחה: יום חמישי, 23.3.2006, בשעה 16:00
ערב בחירות 2006 ב"חצי סיכה על מפת העולם", נפתחת בגלריה הלימודית של ביה"ס לאמנות ספיר התערוכה 'ארץ קטנה עם שפם'. תערוכה קטנה, משועשעת וצינית העוסקת במופעי השיער שמעל השפה העליונה - בשפמים, כמו גם בדימויי הכח, ודימוי הגבר של החברה הישראלית.
מאז בחירתו של עמיר פרץ [תושב שדרות הסמוכה] לראשות מפלגת העבודה ועד לימים אלה כמועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, קיים עיסוק בלתי פוסק - לעיתים גלוי ולעיתים סמוי, אך נוכח כל העת - במוצאו במראהו ובשפתו. השפם של עמיר פרץ - "המרוקאי משדרות" - לא יורד מסדר היום: באתרי האינטרנט הוכרז השפם עם בחירתו של פרץ לראשות מפלגת העבודה כטרנד האופנתי, "כשחור של חורף 2006" והרשת התמלאה בהזמנות למסיבות שפמים, בתקשורת הושווה שפמו לזה של סטאלין [או בטעות לזה של לנין בגלגל"צ] וברחוב מדברים על בחירה או אי-בחירה "בשפם". השפם הזה של עמיר פרץ, הוא השפם המכונן של תערוכה זו.
ערב בחירות 2006, נדרשת החברה בישראל 'לצייר לעצמה שפם'. השפם, היה במשך שנים סמל גבריות ואליטיזם תרבותי בתרבויות רבות ובהן גם התרבות המערבית. אותו שפם פיאר סופרים, פילוסופים, מדענים, ציירים ושחקנים, אם נחשוב ונזכיר כאן לרגע את פרידריך ניטשה, דאלי, צ'רלי צ'פלין, קלארק גייבל, עומאר שריף וטום סלק, והיהודים שבחבורה כדוגמת וולטר בנג'מין, אלברט איינשטיין, אחד העם, משה הס ופינסקר. זהו אותו שפם שגוגול היטיב לתארו בסיפורו 'שדירת נייבסקי' "...תפגשו כאן שפמים מופלאים, ששום קולמוס, שום מכחול לא יוכלו לתארם; שפמים שמקדישים להם את מיטב החיים ושוקדים עליהם יומם וליל, שפמים שנוצקו בהם בשמים ושמנים שאין ערוך לניחוחם והם משוחים במיני משחות יקרות-המציאות שלא תסולאנה בפז, שפמים שעוטפים אותם ללילה בנייר-אורז דקיק, שפמים שנפש בעליהם יוצאת אליהם בדבקות המכמירה את הלב, והעוברים-ושבים מביטים בהם בקנאה. ...."
אותו השפם נראה אחרת ומתקבל אחרת בחברה הישראלית. הציונות כתנועה לאומית, צמחה והתפתחה בהקשר הרחב של ההוויה המודרנית המערבית. בניה היו יוצאי מזרח-אירופה שעלו לארץ כדי ליצור כאן את 'היהודי החדש' וכדי להקים כאן חברה חדשה ותרבות המבוססת על תרבות אירופית. מוסדות המדינה והחברה הישראלית ביססו מאז הקמתה של המדינה את מעמדה ההגמוני של התרבות האירופאית ואח"כ של התרבות האמריקאית. במדינה ובחברה השואפת כל-כך למערביות נדחה יחסית אותו שפם ונדחק לנישות מוגדרות - "השפם הפלמ"חניקי" מצד אחד, קרי השפם הטוב, השורשי של ההתישבות העובדת ו"השפם הערבי" מן הצד השני, קרי "השפם הרע", הפשוט, היצרי, "המזרחי", הערבי.
שבעת האמנים המשתתפים בתערוכה פורשים רשת התיחסויות ביקורתיות בנושא זהות, דימוי הגבר ואידיאולוגיות תרבותיות, לאומיות וחברתיות דרך מופעיו של השפם. מפריסה רחבה וטיפולוגית של סוגי שפם ברישומי הדיו של רם סמוכה, עבור בדמותו המשופמת של "המזרחי" בציורי המשפחה המרהיבים של אליהו אריק בוקובזה וכפי שזו מופיעה בקולנוע הישראלי בציורי האקוורלים של אורית חסון-ולדר, דרך ציור מסדרת 'ערבי - שפם סגול' של רפי לביא ופסל הקרמיקה המבהיק והמשעשע של סיגל פרץ 'סדאם חוסיין', עבור בגבות "ההתישבותיות", "הסטליניסטיות" של דרורה דומיני וכלה ב"שפם האסור המוחלט" של היטלר המופיע בעבודות הוידיאו של בועז ארד.
סמדר לוי, מרץ 2006
אורית חסון, 2006
"חולון עכשיו"
פרויקט צילום של המחלקה לצילום בצלאל, בעיר חולון
הפתיחה בשבת ה-25.3.06 בשעה 20:00 במעמד ראש העיר חולון. באירוע תתקיים הופעה של להקת טרי פויזן.
תלמידי ומורי המחלקה לצילום מהאקדמיה בצלאל שהו בעיר חולון במשך שלושה ימים ולילות וערכו סדנת תיעוד ניסיונית שתוצג בתערוכה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון
6.5.06-25.3.06
בתערוכה יוצגו 150 צילומים היוצרים דיוקן מקיף של העיר חולון באמצעות מבטם של 170 התלמידים והמורים במחלקה לצילום.
170 תלמידים ומורים העתיקו לשלושה ימים את פעילות המחלקה לחולון. התלמידים לנו בלילות בביה"ס החקלאי מקווה ישראל ובימים שהו וצילמו בשכונות שונות בעיר, בגנים ציבוריים, במסדרונות העירייה, בישיבות עבודה, בסיורי ניידות משטרתיות, בשכונת השומרונים, במרכזי הקניות, בתחנת כיבוי האש, בבית הקברות, במוזיאון הילדים בחולון, במועדון "שברולט", במוזיאון "אגד", ב"פארק פרס", ב"חוסמסה" , בבתי הספר, עם דמויות בעיר כמו המומחה לפחלוץ ובבתי תושבים.
במקום מערכת השיעורים הרגילה קיימו המורים סדנאות צילום בעיר.
בתום הפרויקט הגישו הסטודנטים את תוצרי עבודתם בעיר, במצב טיוטא, לוועדת האוצרות של פרויקט "חולון עכשיו" שהורכבה משלושה מורים במחלקה: יוסי ברגר, רמי מימון ודוד עדיקא. הוועדה מיינה וערכה את החומרים ואצרה מהם תערוכה הכוללת 150 צילומים ווידאו שיוצגו במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון.
לאה הולטרמן
עונת המאייסטרים בגלריה באורנים
2005-2006 תשס"ו
תערוכה מס 4 בסדרה:
רפי לביא
21.3.06 - 28.4.06
פתיחה ושיח: יום שלישי 4 לאפריל בשעה 12.00 בגלריה במכון לאמנות באורנים
סטודנטיות אוצרות: מיכל אקרמן, קרן חן לפר , ג'ני וינשטיין,שני ברוך, ילנה וינגרוב
על התערוכה:
רפי לביא הוא דמות מפתח בשדה האמנות הישראלית.אמן, מורה, מחנך, אוצר ומבקר רב השפעה בתחומי האמנות והמוסיקה. לביא נתפס כמי שהשכיל לתרגם את מהלכי המודרניזם והאוואנגרד לביטוי אישי עשיר, ההולם את תנאי התרבות, החברה והפוליטיקה המקומיים.
את השפה הציורית שלו הוא משכלל כבר יותר מארבעה עשורים ומצליח להמשיך ולהתחדש בתוכה. בחיוניות משוחררת, רבגונית,חושנית וערמומית להפליא, ממשיך רפי לביא לקיים את הקסם שביצירתו במתח הלא פתור שבין תוכן מרומז לבין שפת הציור. בתערוכה בגלריה באורנים יוצגו ציורים בפורמטים קטנים שנעשו במהלך השנה האחרונה.
העבודות שמבחינת האמן נוצרו בצד הדרך כ "הערות שוליים" יוצגו לראשונה ויחשפו את 'המעבדה הציורית' של האמן בסטודיו . העבודות מסרבות ללכת בתלם התרבותי המוסכם ונוגעות ללב.
הגלריה במכון לאמנות במכללה האקדמית אורנים פועלת בשנים האחרונות מתוך זיקה והבנה מחודשת ומחדשת של הקשר והפוטנציאל הטמון בחלל תצוגה הקשור במסגרת לימודי חוג האמנות האקדמי. קשר יחודי זה הופך את חלל הגלריה 'למעבדה דינאמית' של תצוגה וחקר של אמנות ותרבות בישראל. הגלריה משמשת כמוקד דיאלוגי בו שותפים אמנים,חוקרים וסטודנטים לאמנות .
בעונה הנוכחית 2005-2006 - אוצר ומנחה קורס גלריה האמן- דוד וקשטיין – מוביל עם הסטודנטים מהמכון לאמנות פרוייקט אוצרותי המתאפיין בתערוכות יחיד המתמקדות באמנים ישראלים בכירים – המאייסטרים - שיש מאחוריהם דרך אמנותית
מוערכת ומוכחת. התערוכות בגלריה באורנים מתמקדות בעבודותיהם מהשנים האחרונות אך יחד עם זאת מעלות לדיון ולהתבוננות מחודשת את ערכי יצירתם במבט הזמן.
רפי לביא ציור 2006
