איש היער בטדי, כיף ומפגש ברמת אליהו

שגית זלוף-נמיר בויצו חיפה ומספרי סיפורים באונ' חיפה

איש היער – Forest Man

תערוכה משותפת טורקיה – ישראל
וידאו ארט ומיצב   אוצר: דורון פורמן

תערוכת וידאו. אמנים ישראלים וטורקים-מוסלמים החיים באירופה, גרמניה ואנגליה
הגלריה החדשה – סדנאות האמנים, אצטדיון טדי, ירושלים.
הפתיחה: יום ה' 9.3.06 בשעה 19:30
נעילה: 9.4.06

התערוכה יוצרת הקשר מעניין בין יהודים למוסלמים שלא דרך הצד הפלסטינאי. בעקבות קשר שנוצר בזמן לימודי תואר שני באומנות בגולדסמיטס קולג' בלונדון.
התערוכה כוללת עבודות וידאו ומיצב של חמישה אמנים, שלושה ישראלים-יהודים, ושניים טורקים-מוסלמים. האמנים המוסלמים חיים בגרמניה ובבריטניה בסביבה נוצרית, מתייחסים ביצירתם לעצם היותם מוסלמים במדינות זרות, עוסקים בזהות אישית, הגדרת מקום, יחסי הפרט והסביבה.
שלושת האמנים הישראלים חיים בישראל. נוגעים בבעיות מטפיסיות של קיום מתוך הטריטוריה הטבעית שלהם, לא עוסקים במאבק הפוליטי לשמו, אלא במיקום הפרט ביחס לחוסר הביטחון הכללי בעולם, הנובע ממלחמות והעדר שלום.
השאלות בהן התערוכה נוגעת הן: הקשר של דת כיוצרת תרבות, מוסר, ערכים, קשר בין קבוצות. 
שאלות מעניינות העולות תוך עבודת האצירה, הן זהות האדם האוניברסלי, ללא הגדרת דת ומקור.

האמנים:
לליאנה קדישבסקי, ארגין קבסאולגו, יעקב חפץ, נסאן טור, דורון פורמן

שעות פתיחה בגלריה: ימים א' ה'-16:00 עד 19:00 אחה'צ או בתאום טלפוני 02-6792968

ארגין קבסאולגו, Dissonant Rhythms, מיצב וידאו

כיף / מפגש

הסדנה לאמנות רמת אליהו

תערוכה זו באה לבחון את הגדרת המושג "כיף". החיפוש אחר הכיף הפך לאובססיבי בימינו. ילדים, בני-נוער ומבוגרים כאחד מחפשים אחר ריגוש חזק שיגוון את חייהם השגרתיים ויגרום להם להרגשת סיפוק והתעלות. הכיף בימינו הפך ללגיטימי כל-כך עד שאנשים מחפשים בכוח ריגושים זולים על-מנת שיהיה להם כיף, ולו במעט כדי להפחית את עומס ותלאות היומיום.
 דרך התבוננות ופרשנות, נבדקות ההגדרות הרלוונטיות, הערכים, המוסכמות והגבולות על-פיהם ניתן להגדיר מהו כיף. כיף נקשר כביטויים של אנרגיות חיוביות, אהבה, שמחה, חדווה, חופש, הרמוניה, איזון, פנטזיה, עונג, התרגשות, התפעמות, תקווה, רוגע, קסם, חיבה, אידיליה, שקט, יופי, התגשמות חלום, עדנה, הדר ועוד. החיים מורכבים מפרטים קטנים ולא הגיוניים, בליל של פנטזיה, כיף, דמיון, הזיות והבל הבלים. אבל את כל אלה קושרים חוטים של כאב .
העבודות בתערוכה מסמנות למראית עין כיף, אולם זהו כיף שהפך תוך כדי תהליך למשהו אחר, אמביבלנטי, זהו כבר איננו אותו הכיף. הכיף הפך לרפטטיבי, למסוכן, למזעזע, למזויף, למדומה, לאבסורדי, לאלים, לווירטואוזי, למשועתק, לתחליף ועוד. הנדיר נעשה לבנאלי והריגוש לשעמום. הנגישות הקלה שחקה את הגירוי. תחושות סותרות (כמו: חיוניות-ומלנכוליה, אושר-וייאוש, תמימות-וציניות) נוצרות תוך כדי בדיקת גבולות הצרכים האנושיים. תחושה מאיימת נוצרת בין המוכר לבין הלא-צפוי. הבהייה וחוסר התכלית וגם החזרה האובססיבית והאינסופית על ריטואל מקבלים אינטרפרטציה מעניינת בהקשר לכיף .

נועם הולדנגרבר

שגית זלוף-נמיר – פצע זמן

תערוכת צילום   8.3.06 – 3.4.06 הגלריה ע"ש מורל דרפלר
האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה - המחלקה לצילום
רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562540    א' – ה' 10:00 – 18:00    

שגית זלוף-נמיר, מציגה באקדמיה לעיצוב ויצו חיפה תערוכת יחיד בגלריה ע"ש מורל דרפלר במחלקה לצילום.  בעבודותיה מתעסקת שגית באסתטיקה של הכאב. הצבע השולט בתמונותיה הוא לבן חיוור של ריק. על הלבן הזה, באופן טקסי, מופיעות הדמויות: תוכי צבעוני מפוחלץ, ארנבת מופשטת מעורה הדומה לתכשיט, כבד תרנגולת תפור בסיכות ביטחון, פורטרטים של אנשים קרובים ועוד.
נושאי העבודה הם השיתוק, המוות, הקורבן.
הקור הענוג של התמונות חודר מתחת לעורנו.יופי מעוצב מול פורנוגרפיה של מוות.

אוצרת: חנה שביב

שגית זלוף-נמיר, קיפוד