הנני אומר להוציא לאור "ספרי-אגורה" בעד העם, חוברות קטנות נמכרות בזול, אשר תמצאנה להן קופצים רבים עליהן, גם מקרב הפובליקום הקמצן, הפובליקום העברי: (א) במחירן הקטן; (ב) בתוכנן הנעים והמועיל כאחד
חסרון גדול מורגש בספרותנו העברית, הוא: חסרון ספרות-יפה. החלק הזה, שבלעדיו לא תיכון כל ספרות עם ועם, נעדר כמעט בספרותנו. יש לנו ספרות ז'ורנליסטית, פובליציסטית, ביבליוגרפית, ארכיאולוגית; אבל לא ספרות בעד המון העם, אשר הנעים והמועיל נפגשו בו יחדיו – ספרות, אשר נראה בה כמו בראי את חיי עמנו מתוארים, לא במאמרים מלאים מליצות שדופות קדים ולא בפולייטונים [פיליטונים] מלאים חידודים, כי אם בתמונות חיות ובהירות, כציורים אמיתים לקוחים מן החיים – ספרות כזאת אין לנו עוד. מספר הסיפורים, התמונות והציורים, האורגינלים, מחיי עמנו, מצער מאוד בספרותנו, וגם אלה המעטים הנמצאים בה, הנם כתובים, על-פי-רוב, בחוסר טעם ודעת, בלי כישרון אמיתי ושאר-רוח. הנפשות אינן מתוארות כראוי, צבעיהן כהים והנן לוטות במעטה ערפל. הנן נפשות מתות. פסילים אלמים בלי כל חיות או לקוחות מעולם הדמיון ורחוקות מהמציאות מרחק רב. המקרים אינם טבעיים ואינם משולבים זה בזה בסדר נכון, בתור סיבה ומסובב; ולעומת זה נמצאים בהם רעיונות יבשים בלי כל לחלוחית של פואזיה, מחשבות צנומות ודלות, הגיונות תפלים וחסרי-טעם – השתפכות סובייקטיבית של נפש מחבריהם, השתפכות מעוררת גועל-נפש ומיאוס בלב הקורא הנבון.
לעבוד במקצוע זה דרוש כשרון מיוחד, כשרון אמיתי וטוב, כשרון הדורש השתלמות והתפתחות וזמן רב. תנאים שאינם בעבודת הספרות העברית, אחרי כי איננה מחיה את בעליה ולא תוכל אפוא לגדל על ברכיה סופרים קבועים, סופרים-סופרים, כי אם סופרים-חנוונים, סופרים-סוחרים, סופרים-מלמדים, סופרים-שדכנים וכדומה
רבות הן הסיבות אשר הסבו בעניות-הרוח הזאת בספרותנו היפה ואין פה המקום לפרטן; אך אחת מהן היא: עניות ספרותנו החומרית. חיי עמנו אינם דלים בחומר לסיפורים ולתמונות, כאשר יאמרו אחרים, ונהפוך הוא: כי החיים האלה, המלאים להם עוני ויגון, צרה ותלאה, טלטול ונדודים, מלחמת-הקיום בכל תוקפה ועוזה ועם זה גם תום וצדקה, חמלה, חסד ורחמים, אמונה ורגש, שירה והתפעלות, ייתנו חומר רב הערך למספרים ולמציירים אמנים להשתמש בו, לעשות ממנו מטעמי-רוח לעם, אשר יתן לו מושג נאמן מחייו החיצוניים והפנימיים, החומריים והרוחניים. מטעמים אשר יעציבוהו וישמחוהו, אשר ימררו את רוחו ואשר ינחמוהו, אשר ירגיזוהו ואשר יעוררוהו. גם טעות היא בידי אלה המחליטים, כי אין בקרבנו מספרים ומציירים בעלי-כשרון, אשר ידעו את החיים כמו אשר ישכילו לתארם כראוי. ישנם בקרבנו בעלי-כשרון, העומדים במדרגה אחת עם המספרים בכל עם ועם, ואשר לו יכלו להקדיש את כל עתותיהם לעבודת הספרות, כי תהיה ספרותם אומנותם, להשתלם ולשכלל את כשרונותיהם כראוי, ללמוד לדעת את תורת-החיים וחוכמת-הנפש, ללמוד לדעת את דרכי טובי המספרים בשפות אירופה הנודעים לשם ולתהילה, להאציל זמן רב ליצירי-רוחם, לציירם ולצובעם בצבעים בהירים ונאמנים ולהשלימם ולשכללם כראוי – כי עתה העשירו את ספרותנו היפה עושר רב, ונזכה לראות בספרותנו סיפורים נחמדים וטובים, נעלים ונשגבים, תמונות וציורים אמיתיים במספר רב; אבל מצב ספרותנו החומרי ברע מאוד. מספר יודעי עברית מעט הוא בקרבנו, וגם מהם, אלה היודעים שפות אחרות, יחשבו להם לפחיתת-הכבוד לנוע על הספרים הכתובים בשפת-עבר בידי עברים, בהיות לאל-ידם להשביע את רעבון נפשם במקור הספרים הכתובים בשפות זרות ובידי בני-נכר; וגם המעטים מהם, האוהבים לקרוא גם ספרים עבריים וככה גם אלה אשר שפה אחרת, מבלעדי שפת-עבר, זרה להם, יחוסו על ממונם ולא יוציאו כסף לקנות את הספרים היוצאים לאור, כפעם בפעם, והמה, אם ישיגו ספרים בזול או בחינם מוטב ואם לא – לא יקראו. סיבת הדבר הזה איננה – כאשר יחשבו רבים – עוני עמנו ורוע חייו החומרים, כי ביתר צורכי החיים מפזרים אחינו כסף כאפר גם על דברי הבל וריק, ורק במקום שהדבר נוגע לספרות קמצנים גדולים הם; ודא עקא, כי עוד לא הספיקה הספרות להיות לאחד מצורכי החיים לבני-עמנו, והנה נחשבת בעיניהם כמותרות, כדבר שאין להם כל צורך בו – ולכן רואים אנחנו, כי הספרים היוצאים לאור, כפעם בפעם, מונחים המה ביד בעליהם, או מו"ליהם, כאבן שאין לה הופכים, והדבר הזה, מיעוט הקונים, יכריח את המחברים הבאים לקצוב מחיר יקר לספריהם, למען יושב להם, למצער, ה"קרן" גם כ"פדיונם" המעט; ובשביל זה, כמובן, עוד יימעטו הקונים ביותר, וכה תידל הספרות העברית מיום ליום, ובייחוד הספרות היפה, כי לעבוד במקצוע זה דרוש כשרון מיוחד, כשרון אמיתי וטוב, כשרון הדורש השתלמות והתפתחות וזמן רב – יותר מבמקצועות הספרות האחרים, וכל אלה דורשים תנאים מיוחדים, תנאים שאינם בעבודת הספרות העברית, אחרי כי איננה מחיה את בעליה ולא תוכל אפוא לגדל על ברכיה סופרים קבועים, סופרים-סופרים, כי אם סופרים-חנוונים, סופרים-סוחרים, סופרים-מלמדים, סופרים-שדכנים וכדומה; ואחרי כי גם המלאכים לא יוכלו לעשות שתי שליחויות בבת-אחת, ומכל-שכן בני-אדם, לא יוכלו אפוא, בעת שהנם עסוקים בעסקים אחרים, למצוא מקור מחיה להם ולביתם, להתפתח בכשרונם כראוי, ואין עתם פנויה ודעתם צלולה לעשות את יצירי-רוחם שלמים ומתוקנים, והנם נוצרים על-ידם "כלאחר יד" ו"בדרך אגב" בלי כל עמל ויגיעות בשר ורוח, וספרים, ומה גם בלטריסטים [כותבי ספרות יפה], הנכתבים בלי כשרון אשר התפתח והשתלם כראוי. הנכתבים "כלאחר יד" ו"בדרך אגב" לא יוכלו להיות שלמים ומתוקנים ולוקחי לב ורע עוד מזה, כי רבים מהם מוכרחים למשוך את ידיהם כלה מהספרות ולשים אל עולם המעשה פניהם, והנם עוזבים את הספרות לתעלולי הסופרים, לסופרים הגמדים, בעלי כשרונות דלים וצנומים, כשרון-נמלה, או חסרי כל כשרון והמה ימשלו בה וישימוהו לחרפה ולשמצה.
ביתר צורכי החיים מפזרים אחינו כסף כאפר גם על דברי הבל וריק, ורק במקום שהדבר נוגע לספרות קמצנים גדולים הם; ודא עקא, כי עוד לא הספיקה הספרות להיות לאחד מצורכי החיים לבני-עמנו, והנה נחשבת בעיניהם כמותרות
אבל האין כל רפואה למכה זו?
יש ויש! אם תחדל הסיבה ייחדל גם המסובב. אם נברא לנו פובליקום [ציבור] עברי, פובליקום קורא ספרים עבריים ומשחר גם מכספו בעדם, יוטב, כמובן, מצב הספרות החומרי; ואז, כאשר תביא הספרות ברכה לעובדיה, לא אך טל שמים מעל, תהילות ותשבחות, אדריסות ותלגרמות [כתובות ומברקים] של ברכה בחגי יובליהם והספדים וקינות אחרי מותם, כי אם גם ברכת ארץ מתחת, ברכה ממשית – יוטב גם מצב הספרות הרוחני והיתה ספרותנו לספרות-עם באמת.
להגיע אל המטרה הזאת הנני ניגש הפעם אל מפעל כביר ורב-הערך, אשר ממנו להרחבת ספרותנו העברית והפרחתה תוצאות. הנני אומר להוציא לאור "ספרי-אגורה" בעד העם, חוברות קטנות נמכרות בזול, אשר תמצאנה להן קופצים רבים עליהן, גם מקרב הפובליקום הקמצן, הפובליקום העברי: (א) במחירן הקטן; (ב) בתוכנן הנעים והמועיל כאחד. החוברות תכילנה בקרבן סיפורים, תמונות, ציורים, מחיי העם, מחזות, שירי היגיון ועלילה ועוד, באחת: כל הנכנס בחוג הספרות היפה, החלק החסר כמעט בספרותנו. חוברות כאלה, בהיות תוכנן מושך את הלב ומשעשע את הנפש, תמצאנה להן גם מהלכים בקרב העם בנקל. קניית חוברות כאלה לא תכבד גם על הקוראים העבריים הקמצנים – ואחרי אשר יתרגל העם להוציא כסף למקנה ספרים, ואחרי אשר על ידי זה תפרח בספרותנו ספרות יפה, יש תקווה כי בקרב הימים היה תהיה ספרותנו לאחד מצורכי חיי העם, כי ייברא בקרבנו לאט-לאט פובליקום עברי, קורא ספרים עבריים בכסף, לא אך "ספרי-אגורה", כי אם גם ספרים גדולים מכל מקצועות הספרות, ספרים הנמכרים במחיר יקר, ורחבה ספרותנו וגדלה והגיעה אל המדרגה שעליה ניצבת ספרות כל עם ועם.
החוברות תצאנה לאור לעתים תכופות, עד כי במשך שנה אחת תצאנה עשרים-וחמש חוברות כאלה, והיה לאל-יד כל איש לרכוש לו במשך השנה ביבליותיקה [ספרייה] נעימה ושלמה, של ספרים שונים, מהספרות היפה, במחיר מצער מאוד. האותיות תהיינה אותיות פטיט [קטנות, כאלה שהודפס בהן הטקסט במקור], למען יהיה המועט מחזיק את המרובה. הנייר וההדפסה יהיו על הצד היותר טוב, והיו "ספרי-אגורה" נחמדים בפנימיותם ובחיצוניותם.
מספר יודעי עברית מעט הוא בקרבנו, וגם המעטים האוהבים לקרוא גם ספרים עבריים יחוסו על ממונם ולא יוציאו כסף לקנות את הספרים היוצאים לאור, כפעם בפעם, והמה, אם ישיגו ספרים בזול או בחינם מוטב ואם לא – לא יקראו
"ספרי-האגורה" יהיו מעשי ידי סופרים שונים, מיחידי-סגולה, מבעלי הכשרון והטובים והמעטים הנמצאים בקרבנו. חוברת אחת תכיל בקרבה, לפעמים, גם דברים אחדים, אבל אך מעשי ידי סופר אחד, ויש אשר יימשך ספר אחד בחוברות אחדות. העתקות [תרגומים] לא תתקבלנה, כי אם דברים אורגינליים (מלבד שירים).
אקווה, כי כל חובבי שפתנו וספרותה יעמדו לימיני בדבר הגדול והנכבד הזה, וישתדלו להפיץ את החוברות, איש איש בעירו במספר רב, למען אוכל עמוד; וטובי המספרים, הסופרים והמשוררים, בלי תפונה [בלי ספק], לא יעמדו גם המה מנגד, ונתנו ידם אלי לעבוד יחד עבודת-הקודש, עבודת הספרות, וכיבדוני בפרי-עטם הטובים – ועליהם לדעת, כי שונא מתנות אני, וחלילה לי מבקשם לעזור לי בעבודתי חינם, כי שלם אשלם להם בעד יצירי-רוחם בכסף מלא.
המו"ל
המו"ל בן אביגדור
