איזה סוג של בדידות גורם לאדם לעמוד על ארגזים של תנובה ולשאת דברו לאומה?
ביום שישי 29.8.08 התקיימה לראשונה פעילות הפרוייקט "רחבת דעות" - מעין הייד-פארק ירושלמי שמארגנים סטודנטים בקורס "אמנות, אקטיביזם ומרחב ציבורי" בבצלאל, בהנחיית לאה מאואס ודיאגו רוטמן (סלה-מנקה), איתן שוקר ואלדד סידור.
בכוונת המארגנים להפעיל הייד-פארק מדי יום שישי בין השעות 13:00-15:00, ברחוב אגריפס, מול קולנוע עדן הישן. פרטים באתר.
את הדברים הבאים כתב אורי אילון, בוגר בית הספר לתיאטרון חזותי, בעקבות האירוע האחרון.
התכנסו להם כמה עשרות אנשים, דיברו והקשיבו. איזה סוג של בדידות גורם לאדם לעמוד על ארגזים של תנובה ולשאת דברו לאומה? אחד אחת, על פי תור, באו ונשאו דבריהם בפני העוברים ושבים, דברי שבח וביקורת, הצעות לשיפור תלונות לעירייה וחיבה גדולה לאזרח הקטן. יום שישי בירושלים, חם מהרגיל, הלוך הלכה החבריא של סטודנטים בקורס "אמנות חברתית ואקטיביזם" מבצלאל והחליטה לה להקים יש מאין בימת "שמע ישראל" ברחוב אגריפס, קצת מעל המדרחוב, קצת מתחת לשוק. מהתבוננות במבטיהם של ההולכים בדרכם ונתקלים לפתע במחזה ניכר היה החידוש בנוף המקומי – הנה פפה אללו, חבר מועצת העיר, מדבר על חופש וזכויות לא בעירייה אלא כאן ועכשיו, כמו גם העיתונאי החברתי מיקי מירו שדיבר על הכח הגדול של התאגדות האזרחים הקטנים. יורם אמיר, תופעה ייחודית בשמי האקטיביזם הישראלי, הסביר מה ואיך קרה לנו שככה אנו מתייחסים ליופי של עירנו. יפה שוסטר הציגה את תיאטרון נטלה – תיאטרון קהילתי אתיופי אשר העלה כבר מספר הפקות וממשיך ביצירה פורייה. שבע דקות הוקצו לכל אחד, לאחר חמש דקות קיבל/ה פרח המזכיר לו/ה את הזמן האוזל. היו גם שעלו בספונטניות, למשל אהובה שהתאהבה ברעיון ועלתה לבימה לדבר על נקיון הרחוב וגל שדיברה על יחסה של החברה למה שהיא רואה כקיצוני (למשל הגשמה עצמית וקומפוסט). שירי, ממארגני האירוע המוצלח, מדווחת על סיפוק גדול וציפייה לבאות. גם אני אגיע לאגריפס לכיכר הקשב, רחבת הדעות ב12/9, יום שישי הבא באחת בצהריים. הנושא הגמיש הבא – חינוך ועתיד ילדינו. יהיה מעניין!
