שוטף ומתמלא / ביקורות

קילו אלכסנדר וכמה יונתן: אמנות ישראלית בתפוח הגדול

השבוע שעבר היה השבוע החם ביותר בשנה עבור אוהבי אמנות עכשווית בניו-יורק. על תשומת הלב שמעורר יריד Armory Show, שהיה המופע המרכזי נלחמו הירידים Scope ו-Pulse שבסך-הכל הציגו יחד כ-300 גלריות מרחבי העולם.  בנוסף, התקיים גם יריד אמנות דיגיטלית ויריד של אמנות מלוס אנג'לס. שירות אוטובוסים חיבר בין המוקדים הרבים, ושוחרי אמנות שלא נעלו נעליים מתאימות פשוט לא החזיקו מעמד.
מחירי היצירות ב-Armory Show מרקיעי שחקים, ולפי הדיווחים, כל הסוחרים היו מרוצים. מיטב אספני האמנות מגיעים לשם בציפייה דרוכה לגלות את הדבר הגדול הבא, ובהם אספנים ניו-יורקים מפונקים שאינם אוהבים לעזוב את עירם האהובה, ומחבבים במיוחד קבלות פנים אקסקלוסיביות.
ולמרות כל ההמולה, רק נציגות תל-אביבית אחת השתתפה ב- Armory show הנחשק: גלריה זומר. ישראלים אחרים לרוב אפשר היה למצוא באותו שבוע ממש בשבוע האמנות הישראלית, Artis, שהתארח בעיר זו השנה השלישית. השנה אמנם הורגש מעט היעדרו של אירוע מרכזי (בשנה שעברה היתה זו תערוכה של אמנות ישראלית במוזיאון לאמנות עכשווית בצ'לסי), ובכל זאת היו האירועים רבים: גדעון עפרת הרצה בסותביס על ייסוד בצלאל, מיכל רובנר וברי פרידלנדר הוצגו בגלריות מסחריות (רובנר בפייס-וילדנשטיין, פרידלנדר אצל אנדריאה מייזלין), ובמוזיאון קופר היוויט לעיצוב היתה תערוכת עיצוב ישראלית.

***

האירוע המרתק של Artis היה בלי ספק הדיון בנושא שוק האמנות, שנערך בגלריה Makor. אילת אלדובי, אוצרת עצמאית הפועלת בניו-יורק, קיבצה לדיון קבוצה מרשימה של אנשי אמנות ניו-יורקים. איימי קפלאצו מבית המכירות כריסטיס, אחת הנשים החזקות בעולם האמנות הניו-יורקי, ייצגה את נקודת המבט של אנשי המכירות הפומביות, המעוניינים להציע למכירה בעיקר "אמנים בטוחים", כאלה שלהם סיכויים טובים להימכר הרבה מעל למחיר המוצע. מייקל הורט, אספן בולט של אמנות עכשווית בניו-יורק, לא התחבר. הוא מקפיד דווקא לסייר אצל סטודנטים לאמנות, מצפה לתגליות חדשות. גם סיימון ווטסון, אוצר ויועץ עצמאי ומנוסה, מסייר בסטודיואים של אמנים מתחילים. כאשר הוא מגלה כישרון יוצא דופן, הוא רוכש עבודות במחירים מצחיקים; מיד אחר-כך הוא רץ לספר לחבר'ה, ותמיד יש מי שמקשיב.
בכלל, עושה רושם שהמושג "אמן מתחיל" הוא המושג הכי חם בעיר. כשנדרשו חברי הפאנל לשאלת ההגדרה המדויקת של המושג, הם הסכימו שאין כאן עניין של גיל. העניין הוא להיות אמן שאינו מוכ??ר.
אבל למרדף אחרי הדבר הבא יש מחיר. אמנים רבים שמצליחים כבר בשלב מוקדם של הקריירה נתקעים אחר-כך מבחינה אמנותית. סטודנטים שסיימו לרצות את מוריהם מוצאים את עצמם לא אחת מנסים לרצות את האספנים או את הגלריה, והתוצאה היא אמנות בינונית.

יריד ה- Scope,  מרץ 2006

מול השפע העצום הזה של אמנות, שנדחס בשבוע אחד, ניתן לקבל בעיקר פרופורציות. להבין כמה אמנים מתדפקים על כל גלריה בניו-יורק, וכמה קשה להתחבר. בעיר ניו-יורק רשומים 100,000 אמנים. יש בה כאלף גלריות, אשר מציגות, בחישוב גס, כ-20,000 אמנים בלבד. סיכוייו של אמן בלי גלריה להתפרסם תלויים מאוד ביכולת שלו לעשות נטוורקינג. עליו להופיע בכל המקומות הנכונים, להרחיב כל הזמן את מעגל המכרים שלו בעולם האמנות. חיבור עם גלריה פירושו כניסה לשוק האמנות. צירוף המלים הזה, "שוק האמנות", אינו צורם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות; יצירות אמנות עכשוויות נחשבות שם לנכסים בעלי ערך כלכלי נכבד, ונסחרות בהתאם (במכירה הפומבית של אמנות עכשווית בכריסטיס ניו-יורק, למשל, נמכרו בשבוע שעבר ציורים במחיר כולל של תשעה וחצי מיליון דולר. סך המכירות של ציור אימפרסיוניסטי ומודרני – עד לא מזמן ספינת הדגל של בתי המכירות הפומביות הגדולים – היה פחות משניים וחצי מיליון).
מטבע הדברים, יש גם אמנים ישראלים שמנסים להצליח שם. כמה מהם גם עשו זאת: מיכל רובנר, יגאל עוזרי וניר הוד, מכונות יחסי-ציבור עצמיות משומנות היטב, הצליחו ליצור את הקשרים הנכונים. עוד עשרות אמנים ישראלים חיים בניו-יורק ומנסים למשוך תשומת לב (הסיכויים שלהם, למען האמת, ודאי טובים יותר משל חבריהם האמנים בתל-אביב, שצריכים גלריסטים שיפעלו למענם בעזרת הקשרים שלהם מעבר לים).
במכירה הפומבית המוצלחת שחתמה את שבוע האמנות הישראלית בניו- יורק בבית המכירות של סותביס נרשמה נוכחות מרשימה של אמנות צעירה, אבל הציורים שהשיגו מחירים גבוהים בהרבה מהמצופה היו דווקא כאלה של אמנים שכבר אינם בין החיים. טריפטיכון של ניר הוד אמנם נמכר ב-48 אלף דולר, וגם יצירה של דוד ריב זכתה למחיר יוצא דופן של 65 אלף דולר, אבל אמנים אחרים – ציבי גבע, יאיר גרבוז, רפי לביא ויאן ראוכוורגר, למשל – נותרו ללא קונים. בכל מה שקשור במכירות פומביות של אמנות ישראלית, ראובן רובין הוא עדיין המלך הבלתי מעורער.

דבי לוזיה,  אוצרת גלריה שטרן

דוד ריב, "מחיר יוצא דופן של 65 אלף דולר"