מדריך / תערוכות

אמנות ומלחמה - התערוכה

אמנים מישראל, שבדיה, גרמניה ואיטליה על הקשר שבין אמנות ומלחמה

הודעה לעיתונות:

תערוכה חדשה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון בשיתוף מכון גתה תל-אביב
27 בנובמבר 2004 עד ה-1 בינואר 2005

אוצרים: בוריס גרויס ודניאל בירנבאום

התערוכה "מלחמה ואמנות" עוסקת בבחינת הקשר שבין אסטרטגיות אמנותיות ואסטרטגיות המלחמה. העיסוק המסורתי בשאלת הקשר שבין אמנות ומלחמה דן באופן שבו עימותים מלחמתיים באים לידי ביטוי באמנות. שאלות אקטואליות יותר מתעוררות כאשר בוחנים את האמנות בראש ובראשונה כטכניקה ומכירים בכך שהיא מושפעת מטכניקות של מלחמה שכן כלי המלחמה המודרניים יצרו שיטות חדשות לצפייה, להתבוננות, להמחשה חזותית ולעיבוד הנתונים המופקים משיטות אלו.

ההתבוננות האינטנסיווית בשדה המלחמה גורמת לכך שהאסתטיקה של המלחמה מעצבת את הדימויים של האמנות, ולהיפך – האמנות מגדירה את גבולות הנראה.
במקביל מתקיים קשר נוסף בין אמנות למלחמה. השיח האמנותי מדבר על שבירת הכללים, הרס המסורת והפרת טאבו. במלים אחרות: האמנות המודרנית לא רק מלווה, מתארת או מבקרת את המלחמה אלא מנהלת מלחמה בעצמה. האמנות המודרנית והאוונגרד מייצרים דימויים חדשים בתוך המסגרות הישנות, ובכך יוצרים שבר חברתי שהוא הבדל מלאכותי שנוצר על-ידי האמנות, פועל בדומה להבדלים "טבעיים" בתוך החברה ולפיכך יש לייחס לו את אותה החשיבות ואת אותו הכוח. כלומר: האמנות פועלת לא מתארת ומלווה קונפליקטים חברתיים אלא לוקחת חלק פעיל בייצורם.

בתערוכה משתתפים אמנים מישראל, פלסטין, שבדיה, גרמניה ואיטליה והיא מנסה לבדוק את שאלת הקשר בין אמנות ומלחמה דרך שתי פרספקטיבות אלו: היחס שבין טכניקות האמנות וטכניקות המלחמה ושאלת התפקיד של האמנות ביצירת הבדלים חברתיים ותרבותיים.

האמנים המשתתפים:

אמנים ללא גבול:  "אחד באפריל". תיעוד פעולה שביצעו חברי אמנים ללא גבול באפריל 2004, בירושלים
תיעוד הפעולה בראס קובסה, על שני צידי חומת ההפרדה, בשכונת אבו דיס במזרח ירושלים. שתי מצלמות וידאו שפעלו במעגל סגור הוצבו באותה נקודה משני צידי החומה. המצלמות היו מחוברות למקרני וידאו שהקרינו, בזמן אמיתי, את הדימוי מהצד ההפוך. כך נוצר חלון וירטואלי שאיפשר לאנשים משני הצדדים לראות אלו את אלו. המצלמות שידרו ממרחק של מטר האחת מהשניה, תוך שהן הופכות טכנולוגיות של פיקוח ושליטה על אוכלוסייה לספקטקל שמטרתו למשוך את תשומת לבה של התקשורת לפגיעה בחיי אדם.

אמנים ללא גבול, "אחד באפריל"

יעל כץ–בן-שלום, תל-אביב: "לראות ולמות", מיצב
העבודה מורכבת משתי עבודות וידיאו. בראשונה האמנית קוראת טקסט בגרמנית שהוא תימלול בגרמנית של נאום שנשא הימלר. בשניה נראה השגריר הפולני בישראל, מר קוזלובסקי, מקריא את התרגום העברי של הנאום.
בנוסף לשתי עבודות הוידאו תוצג חלופת המכתבים בין האמנית לבין שגרירים של מדינות אחרות שסרבו להופיע בפרויקט.

יעל כץ–בן-שלום, "לראות ולמות"

נירה פרג, תל-אביב: "DigiWounds", מיצב. "G spotting", וידיאו בערוץ אחד
נירה פרג מציגה שתי עבודות. ב"DigiWounds" היא מציגה ביצוע של חתכים דיגיטלים בגופה, פציעות וירטואליות שהן סימולציה של פוזיציות "טיפול עצמי" כפי שהן מופיעות במדריך צה"ל "עזרה ראשונה לאזרחים".
העבודה השנייה, "G spotting", היא חיפוש אחר אזור העונג של המבט. על פי פקודות המקוראות בקול, נעה המצלמה בצורה אנכית ואופקית על גבי נוף אדריכלי, אל מה שנראה כאזורי עונג. למרות האופי הויזואלי של החיפוש, הדימוי נשאר מקרי, עוקב אחרי הסאונד ומקיים כל דרישה שלו. תוך כדי שימוש בנוף אורבני כמפה של הגוף הנשי, נוגעת העבודה בנושאים של מעקב, נשק מודרני ופורנוגרפיה.

נירה פרג, "DigiWounds"

פליקס מלין, שטוקהולם: "משטח אופקי, המסך הכחול", מיצב
חמישה ציירים מעתיקים את ה"גרניקה" של פיקאסו בנגטיב. המראה מזכיר את הדימוי שמופיע במוניטורים של האבטחה בשדות תעופה. העבודה מתייחסת לפוקוס התקשורתי שקיבלה ה"גרניקה" כאשר היא כוסתה ב"מסך כחול" בזמן נאומו של קולין פאוול בו הכריז מלחמה על עיראק, ובכך הפך אותה לאייקון של תנועת השלום.

פליקס מלין, "משטח אופקי, המסך הכחול"

הארון פארוקי, ברלין: "עין / מכונה", מיצב
פרויקט המורכב משלוש הקרנות כפולות המטפלות כולן בשאלות העולות מהשימוש הנרחב הנעשה כיום באמצעי צפייה והדמייה בטכנולוגיה הצבאית. העבודה מעלה תהיות לגבי היכולת לנהל מלחמה ללא נוכחות אנושית, לגבי המשך הקשר בין טכנולוגיה למלחמה ולגבי המשמעות של שימוש בהדמיה ובדמיון על מנת לבצע פעולה במציאות.

הארון פארוקי, "עין / מכונה"

רונלד ג'ונס, שטוקהולם: צילום
רונלד ג'ונס מציג שלושה צילומים. באחד, "פורטרט עצמי" בעץ שנעשה על ידי קצין צרפתי שסבל מ"שגעון השוחות". בשני, צילום של קערת זכוכית ששימשה בטקסי קבורה בתקופה הרומית לאיסוף דמעות המתאבלים. הצילום השלישי הוא של כסת הדיו של צ'רלס לוטויג דודגסון (לואיס קרול).

מיכל היימן, תל-אביב: "התקפות על חיבור", 2004
בסדרת העבודות החדשה "התקפות על חיבור", 2004, ממשיכה היימן להפגיש את הפרקטיקה של הצילום עם הפרקטיקה של הפסיכואנליזה כשבסדרה הנוכחית מדובר על תצלומי מלחמה. טיפול בתצלומים של "צלמים לא ידועים" שהתפרסמו בעתונות הישראלית מאפשרים להיימן להצביע על הפנייה שלהם אל יצירות מתולדות האמנות, בעיקר של העולם המערבי. 

מיכל היימן, "התקפות על חיבור"

אכים לנגרר, פרנקפורט: "סיבת הפוליטיקה", מיצב
אחרי שחקר את הנושאים המרכזיים שמוצגים בחדשות בגרמניה לגבי ישראל, הוא יוצא לצלם מחדש את אותן חדשות, במקומות בהן אירעו, לאחר שהסתיימו. הפרויקט משקף את מצבו של "אדם מבחוץ" (גרמני) המסקר ומדווח ממקום אחר.

סנדי הילאל ואלסנדרו פטי, מולטיפליסיטי, מילנו: "ים מוצק 03: מפת הדרכים", מיצב
מולטיפליסיטי היא סוכנות למחקר טריטוריאלי במילנו, איטליה. חברים בה ארכיטקטים, גיאוגרפים, אמנים, מתכנני ערים, צלמים, סוציולוגים, כלכלנים, קולנוענים ועוד. הסוכנות בודקת את הסביבה הפיזית בנסיון למצוא רמזים ועקבות שנוצרו על-ידי התנהגויות חברתיות.
בעבודה המוצגת תיעוד בדיקה שבוצעה בינואר 2003 למדוד את דחיסות מנגנוני הגבול בסביבות ירושלים – תיעוד תנועה בלוויית בעל דרכון ישראלי, ובעל דרכון פלסטיני.

סנדי הילאל ואלסנדרו פטי, מולטיפליסיטי, "ים מוצק 03: מפת הדרכים"

רומואלד קרמקאר: "פרויקט הימלר", סרט דוקומנטרי
סרט דוקומנטרי נסיוני שבו קורא השחקן מנפרד צפטקה נאום חשאי שהימלר נשא בפני גנרלים בכירים באס.אס (2000, 180 דקות, גרמנית עם כתוביות באנגלית). הסרט עשוי במינימליזם הדוק ומוותר על העמדה בימתית. הסרט זכה בפרס גרימה למצויינות להפקה דוקומנטרית לטלוויזיה בגרמניה.
הסרט "פרויקט הימלר" יוקרן בתאריך: 30.11.04 בשעה 20:00.
למעונינים יש להודיע מראש: 5591787-03

בהמשך לתערוכה יתקיימו שני ערבי דיונים בתיאטרון תמונע (לחץ לפרטים)

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון
רח' ירמיהו 16, חולון טל: 5568792 - 03

שעות פתיחת הגלריה:
ג', ד' 16:00-20:00
ה' 10:00-14:00
ו', ש' 10:00-15:00