מגזין / 4 מוסף

השור הבוער נגד השור המסתער

במקום בו עורר השור הקפיטליסטי המסתער של די-מודיקה עניין, ואפילו שלילי, עוררו השוורים בשדרות רוטשילד זעם. ההצתה החזירה להם משהו מתהילתם המפוקפקת המקורית

את דמותו של השור המסתער מכיר כל מי שפסע בחודשים האחרונים בשדרות רוטשילד בתל-אביב, וכל מי שנתקל בסיקור התקשורתי של פרשת השור הבוער: מאה רפליקות שוורים מוקטנות, עשויות פיברגלאס, הוזמנו על-ידי הבורסה בתל-אביב, עברו (תחת פיקוחה) עיבוד שהפך אותן ל"יצירות אמנות" – והצדיק כביכול את הצבתם למשך שלושה חודשים ארוכים במרחב הציבורי המצומצם ממילא של תנועת האופניים והולכי הרגל בשדרה.
אקט יחצני פולשני זה היה מחווה, לא בהכרח מודעת, לשור המקורי – הפסל "שור מסתער" ("Charging Bull") שהציב האמן ארתורו די-מודיקה בוול-סטריט, ניו-יורק, בדצמבר 1989. הפסל, יציקת ברונזה מרשימה ויקרה, הוצב ברחבה מול בניין הבורסה של ניו-יורק במעין פעולת גרילה אמנותית מהופכת.
אמנותית, משום שמדובר בפסל.
גרילה, משום ש"השור המסתער", על 3.5 הטון של משקלו ו-360 אלף הדולר של ערכו הכספי, לא הוזמן על-ידי פרנסי העיר או מועצת העירייה הניו-יורקית, אלא נוצר והוצב על-ידי די-מודיקה ביוזמתו ובמימונו הבלעדיים, כמתנת חג מולד לתושבי העיר ניו-יורק.
מהופכת, משום שהצבת השור העצמאית הזו אמנם נעשתה בשיטות האופייניות לאמני גרילה, אך למעשה ניצלה את השיטות הללו ניצול ציני, ועשתה זאת באופן המנוגד במידה קיצונית לעקרונות החתרניים של פעולות הגרילה האמנותיות.

***

על-פי מילון אוקספורד לאנגלית, גרילה היא פעולת לחימה/הטרדה שמבצעות קבוצות קטנות הפועלות באופן עצמאי. פעולה של אדם הלוקח חלק בלחימה לא סדירה, בעיקר כאשר הוא עושה זאת נגד כוחות סדירים גדולים. מחוץ להגדרה המילונית, בהתייחס לאמנות גרילה אפשר לדבר על פעולות ויצירות אמנות לא מורשות המוחדרות לחלל הציבורי, ונושאות לרוב מסרי מחאה מובלטים.
אף שהפסל של די-מודיקה ביטא עמדות ממסדיות ושמרניות מובהקות – אמונה מוחצת בכוחו וביכולת התחדשותו של הקפיטליזם, העלאה על נס של רוחו האגרסיבית, ותקווה להתאוששותה המהירה של אמריקה התאגידית לאחר משבר הבורסה של 1987 – הצגתו ברשות הרבים ללא כל אישור או הסכמה מוקדמת היתה הפרה בוטה ובעייתית של החוק.
עד בואו של די-מודיקה, על מסריו השמרניים, איפיין אופן הפעולה הזה בעיקר אמני מחאה פוליטיים-חברתיים ויוצרים לא מוכרים ודלי אמצעים, שביקשו לפעול מחוץ להישג ידם של מנגנוני הכוח והבקרה של עולם האמנות הממוסד: ליצור אמנות שאינה מבקשת לציית לכללים קפואים ומגבילים של מערכות סגורות ומצנזרות, אלא לבחון אותם מחדש. ליצור נקודות עימות איתם.
במקום שבו ביקש די-מודיקה לאשר, לאשש ולחזק את הממסד, ביקשו אמני הגרילה לחתור תחתיו. לחתור תחת הממסד המדיני, ולא פחות מכך, תחת הממסד האמנותי. קחו לדוגמה את פעולתו של האמן הגרמני אוליי. ב-1976 ניצל אוליי את חוסר ערנותם של אנשי האבטחה בנויו-נציונל גלרי, מוזיאון האמנות הלאומי הגדול והנחשב ביותר בגרמניה דאז, כדי להסיר מהקיר את הציור "Der Arme Poet" ("המשורר העני") של קארל שפיצווג – מהציורים הבולטים והמוערכים במסורת הלאומנית הגרמנית, ואחת היצירות החביבות על היטלר – נמלט עם הציור למכוניתו, נסע כשעה וחצי ברחובות ברלין, הגיע לבית דירות של מהגרים בשכונת קרויצברג, נכנס לדירתה הקטנה של משפחת מהגרים טורקית ותלה את הציור על קיר הסלון. העבודה הזו, המתועדת, זכתה לשם "קיים מגע פלילי באמנות" – פעולה מסוכנת, מתוכננת היטב ומונעת פוליטית, שביקשה לעמת את הלאומיות והשמרנות הגרמניות עם מצב המהגרים המוכחש. יצירה שפרצה את גבולות האמנות המוסדית, ויצאה מגטו האקדמיות/מוזיאונית/גלריות אל הקהל הרחב. בבית-המשפט, אגב, הורשה אוליי לבחור בין שתי אפשרויות: לעזוב את גרמניה או לרצות מאסר ממושך.
הוא בחר בגלות.

קארל שפיצווג, "Der Arme Poet" ("המשורר העני")

אף שעבודתו של די-מודיקה היתה משוללת כל ערך מחאתי (מלבד כלפי ירידת ערך המניות בבורסה), כבר ביום הצבת הפסל החרימה אותו משטרת ניו-יורק, והעבירה אותו למחסניה. הפסל, טענה המשטרה, מפריע לתנועה ללא רישיון. אלא שפשטות מסריה של העבודה, בשילוב נוכחותה הציבורית החזקה ותזמונה, הובילו לתקדים בדמות גל מחאה ציבורית וגילויי אהדה כלפי היצירה. פסל השור הבורסאי זכה, על כן, למקום חדש: מחלקת הגנים של ניו-יורק הקצתה לו מרחב בבאולינג גרין פלאזה, במרחק רחובות מעטים ממיקומו המקורי. השור עדיין שם, מסתער לעבר ברודוויי.
אף שאפשר להתנגד למסריו של די-מודיקה, ואפשר לכעוס על האופן שבו ניכס דרכי פעולה חתרניות לשם תהילתו העצמית ותהילת שווקי ההון, אפשר גם לרכוש הערכה מסוימת לשאיפותיו האמנותיות. אפשר לתת לו ליהנות מן הספק שהשוורים שהוצבו בשדרות רוטשילד רמסו ברגליים גסות: לא מעשה אמנות, אלא אקט ניכוס מרחב ציבורי לצרכי פרסום פולשני גרידא. לא אקט אמנותי המסמל משהו, לא משנה מה, אלא רק אגרסיביות כעורה, חסרת מעצורים, שמקורה תאוות שררה ובצע.

***

במקום שבו עורר השור (היחיד) של די-מודיקה סקרנות ועניין, מעוררים השוורים בשדרות רוטשילד חימה בלבד. למרות המחאה ולמרות פעולות הגרילה שננקטו נגדם, עיריית תל-אביב ומאה החברות הבורסאיות שמימנו את המבצע האנטי-אמנותי הזה הותירו את השוורים בשדרה הרבה מעבר לזמן שהוקצה במקור לפרסומות המחופשות האלה.
דווקא הצתתו הלילית של אחד השוורים בשדרה החזירה את השור אל מקורותיו הרוחניים: אל פעולת הגרילה של הפרט. אל המחאה על הפקעת מרחבו הציבורי וחלליו הפתוחים, והפיכת שטחיו הקהילתיים לשטחי פרסום עוקפי חוק.
השור הדורסני של די-מודיקה, שבשנת 2004 הוצע למכירה בתנאי שייוותר במיקומו הנוכחי, זכה לבסוף לעדנת אותנטיות מסוימת, כאשר הסימולקרות הזולות שלו מטוהרות בלהבות בערים מרוחקות.

ב-1976 נכנס האמן הגרמני אוליי לנויו-נציונל גלרי, הסיר מהקיר את הציור "Der Arme Poet" של קארל שפיצווג (החביב על היטלר), נסע כשעה וחצי ברחובות ברלין, ולבסוף תלה את היצירה בסלון של משפחת מהגרים טורקית



לחצ/י לווידיאו של הפעולה של אוליי