Özge Ersoy
עברית: עמי אשר

מייזלס וצוות חוקרים החלו לאסוף צילומים ארכיוניים ועכשוויים מאוספים משפחתיים, ארכיונים פרטיים וכלי תקשורת. לאחר מכן התפתח הפרויקט לספר Kurdistan: In the Shadow of History (1997) , ולסדרה של תערוכות, שנתנו את השראתן לאתר akaKurdistan: A Place for Collective Memory and Cultural Exchange, שנועד לצמוח בזכות תרומות של צילומים וטקסטים של מבקרים. ב-akaKurdistan, עבודתה הצילומית של מייזלס מהווה רק שכבה אחת מתוך פרויקט גדול יותר המתפתח באופן מתמשך. בפרויקט זה, השאלה המעניינת אינה רק מדוע מתחילים צלמים תיעודיים ללקט צילומים של אחרים; חשוב לשאול גם מה הפוטנציאל הטמון בדימויים אלה, מעבר לערכם התיעודי.

תמונות תיעודיות שצולמו באזורי מצוקה וסבל שוזרות יחדיו מספר אמצעים ספרותיים; הן מתעדות ומעידות על אמת מסוימת ובה בעת משקפות את תהליכי העדות והחקירה של הצלם. מדובר ביותר מסתם רישום של סצנה מסוימת – מאפיין שנהוג לקשרו עם צילומי חדשות. עוצמתם הרטורית חורגת מעבר למתן עדות גרידא, וחושפת את אשר לא ידענו או התעלמנו הימנו; הנרטיבים החזותיים הללו נועדו להקנות לנו שיטות לדון במה שנלכד בעדשה, ובסופו של דבר להביא לפעולה. תוך כדי כך, דימויים מתפרשים דרך המסגרת המשפטית של זכויות אדם כדי לחתור לפעולה ממשית, ולא פעם באמצעות מונחים מהשפה השגורה – כמו זוועה, אכזריות ורשע – כדי לעורר הזדהות, חמלה או זעזוע. כשההכרה האינטלקטואלית מערבת בתוכה תחושות מוסריות, ניתן לפצות שהצופה יקרא תגר או יעשה צעדים לשינוי המצוקה שבה מדובר. ניתן אפוא לטעון כי האפשרויות למודעות, שינוי וקדמה הן בשר ומבשרה של המסורת התיעודית. יחד עם זאת, פרויקטים כגון akaKurdistan מוכיחים כי לדימויים הנוגעים ליחידים או לקבוצות במצוקה יש פוטנציאל רב יותר מאשר לשמש כראיות, אפיקי התאבלות או דרישות לפיצויים מיידיים. לצילומים יכול להיות גם לשאת אופי תכליתי – לפתוח מרחב פוליטי המאפשר קשרים חדשים בין הצלם, המצולם והצופה.

ברוח דומה, הפורמט של akaKurdistan אינו תואם למלאכת הדימויים התיעודיים המקובלת שבאמצעותה נוהגים צלמים מקצועיים להבנות נרטיבים. נקודת המוצא של הפרויקט היא ארכיון של דימויים נבחרים פרי עדשתם של מגוון יוצרים, והוא מתוכנן לצמוח בזכות תרומות. מייזלס אינה חותרת לעבודה תיעודית מסורתית עם יוצרים שנבחרו מראש; תחת זאת, היא משמשת כמנחה וכמקשרת, אם כי לא כעורכת, כיוון שאתר האינטרנט אינו מגדיר קריטריונים כלשהם להכללת תמונות. הצילומים המופיעים באתר אינם מייצגים שלמות, קול עקבי או סיפור ליניארי, אלא מרמזים לרסיסי היסטוריה ויזואלית פזורים ופתוחים למשמעויות. הן לחוד והן ביחד, צילומים אלה אינם מתגבשים לכדי מסכת טיעונים; אין כל כוונה לנתח את מעמדם האזרחי של הכורדים או להגן עליו, וזאת על אף כותרתו החזקה של הפרויקט. דומה ששאיפת היסוד של הפרויקט היא להציג קטעים פזורים של הסטוריה קולקטיבית הנגלית לעינינו באופן לא שיטתי.

פורמט פתוח זה מהדהד את הדימויים שנלכדו בעדשת המצלמה. אתר akaKurdistan מתמקד באנשים שנאלצו להתמודד עם אפליה שיטתית ודיכוי ארוך שנים מצד משטרים שונים במזרח התיכון; אולם הפרויקט אינו מראה תמיד את הכורדים כקורבנות של צורות אלימות בלתי-אמצעיות וקלות לזיהוי. הוא מציג תמונות של טקסים תרבותיים, חיי יומיום, משפחות ודיוקנים אישיים, לצד דימויים של מלחמות ומעשי טבח. למרות שכולם קשורים לאופן הייצוג התיעודי, הרי שהם אינם משעתקים בצורה ברורה את הקטגוריות של קורבן, מקרבן ועובר אורח. השילוב של צילומים יומיומיים, אם לא בנאליים, ודימויים המעידים על הפרות זכויות אדם, מקשה על קריאת הפרויקט. הארכיון כולו אינו מבטיח לצופה משמעויות או שיפוטים מוסרים מסוימים אודות האלימות שחוו הקהילות הכורדיות, וגם אינו פונה במישרין לאחראי האפשרי לזכויות שנשללו מהמצולמים. תחת זאת, מטרת הפרויקט היא לסבך את הדרישות והפוטנציאל של דימויים תיעודיים.

ראוי לציין כאן את Unknown Image Archive. חלק זה של akaKurdistan מזמין תורמים לזהות צילומים. השאלות הנלוות נראות אולי פשוטות ממבט ראשון: מי צולם? מי צילם? מי מצא? איך שרדה התמונה? התשובות המבוקשות יכולות להתייחס למידע ארכיוני בסיסי, אולם ארכיון הצילומים הלא-ידועים שואף לעורר שיחה וחילופי דברים, ולא לקבע משמעויות וקטגוריות. באחד הצילומים בקבוצה זו, המיוחס לצלם רוסי מראשית המאה ה-20, נראים שמונה בני אדם בתנוחת קידה על רקע מבנים חרוטיים באזור כפרי. לדברי זו שהעלתה את הצילום לאתר, היא קיבלה אותו ב-1992 במחקרה לצורך Kurdistan: In the Shadow of History, אך לא הסתייע בידה לוודא את זהות הצלם או המצולמים. מתחת לצילום מופיע מידע שמסרו תורמים לאתר. כמה הם טוענים שהצילום צולם במזרח טורקיה, צפון עיראק או ארמניה של ימינו, בעוד שאחרים מדגישים בדבריהם את לבוש המצולמים וטוענים כי אין לצילום דבר וחצי דבר עם העם הכורדי. הפרטים עודם לוטים ערפל.

Anonymous, from Kurdistan: In the Shadow of History, by Susan Meiselas, Univ. of Chicago, 2007

בדומה לכך, צילום נוסף מראה שלושה גברים המצטלמים לרגל טקס ציבורי, ובידיהם חרבות ודגל. מייזלס אשר הוסיפה את הצילום כותבת כי לא ניתן לזהות את בעליו של כתב היד המלווה את הצילום, אך היא ציינה כי אותה תמונה הופיעה גם בספר הסטוריה מוקדם, ויחסה אותה לחגיגות עצמאות הרפובליקה הכורדית מאהאבּאד – נסיון קצר-ימים לכונן אוטונומיה בצפון-מערב איראן באמצע שנות ה-40. "אין לנו כל מושג מי יכול היה לצלם את התמונה הזו", מוסיפה מייזלס, "וגם לא כיצד שרדה את נפילת הרפובליקה הכורדית של מאהאבאד". רשומות התורמים האחרים מציעות פרשנויות אחרות להערה שבכתב יד כמו גם לאדריכלות שברקע. ההערות הללו מוכיחות כי לא ניתן לייחס לדימוי פרשנות חד-משמעית. דימויים נועדו להישאר מאסה אמורפית ועמומה של חומר ויזואלי, כיוון שלא ניתן לקבוע בעבורם משמעויות ודאיות. טבעו האינדקסי של צילומים אלה הוא שמאפשר ל-akaKurdistan להדגיש את רעיון הסובייקטיביות ביחס לפרשנויות של רגעים הסטוריים. בעשותו כן, הפרויקט הפוך הסטוריה ויזואלית להפשטה אותה מכוננים מגוון נרטיבים ופרשנויות, ולאו דווקא כרונולוגיה מבוססת של אירועים, אישים, תאריכים, טקסים ומעשי טבח. הוא מדגיש את אחריות הפרט לקרוא את ההסטוריה ולנסחה מחדש – אפשר שזהו טיעון מיושן – באמצעות חוויה של מיפוי ושיתוף. חשוב מכך, האתר מעודד חליפין וקישוריות במקום לשמש אך ורק כלי לזיהוי או להיזכרות. בכך הוא מקשר בין הצילומים לבין מושג הפרקסיס [praxis].

Anonymous, from Kurdistan: In the Shadow of History, by Susan Meiselas, Univ. of Chicago, 2007