דימוי: מתוך תא טלפון פתוח / נילבר גורס

מהו מרחב ציבורי וכיצד אנחנו פועלים בו? אלה שאלות היסוד שביקשנו לברר בבואנו לערוך גיליון זה של מארב. שאלות אלה כמעט שלא ניתנות לאחיזה. בעצם נדרש לשאול בנפרד על כל מושג ומושג המרכיב אותן – מרחב, ציבור ופעולה. ומתוך כך לברר מי ומה יכול להיחשב ציבור, ומי לא (מי מחליט). כמו גם איפה מרחב זה מתקיים? אם בכלל. ועוד צריך לברר ולשאול, האם המרחב הציבורי הוא דבר-מה יציב המתקיים מאז ומתמיד או האם הוא יציר תרבותי היסטורי שהתעצב ברגע מסוים ואולי עוד ממשיך ומשתנה, מושפע תמידית משינויים כלכליים, טכנולוגיים ומשטריים.

את שלל סוגיות אלה אנחנו מבקשים לחדד ולשאול על הופעתה של פעולה אמנותית במרחבים הציבוריים – האם וכיצד היא שונה מאמנות המוצגת בחללים מובחנים להצגת אמנות? מתי היא מצביעה על המרחב הציבורי ככזה ובאיזה אופן? האם היא יכולה לחולל יחסים ושינויים במרחב? או את המרחב הציבורי כשלעצמו? ובאיזה אופן היא מאפשרת לדמיין צורות אחרות לקיום במרחב הזה או במרחבים חלופיים? מגוון הכיוונים שמעוררת מחשבה זו מערער את הקרקע מתחת לרגלינו, אך קרקע רועדת זו היא ראשית כל אפשרות למחשבה מחודשת וגורפת. אנחנו מבקשים להשהות מענה ולאפשר לספקטרום רחב של תשובות להתפתח ולזמן לנו נתיבים חדשים למחשבה ופעולה.

גיליון זה נערך כחלק מפעילות המכון החדש לנוכחות ציבורית שהוקם אך לאחרונה במרכז לאמנות דיגיטלית. זהו גיליון ראשון מתוך סדרה שתעסוק במרחב הציבורי, באמנות ופעולה המתרחשת ורוחשת בו, ובעניין הציבורי בכלל. סדרה זו תבקש לבסס תשתית למחשבה וניסיון להגדיר את גבולות העניין שלנו ושל אחרים בנושא זה. בגיליון הנוכחי הזמנו אמנים, חוקרים ופעילים אשר המרחב הציבורי מעסיק אותם ביומיום להגיב לשאלה הפתוחה וכפולת הפנים "מה עושה מרחב ציבורי?" ולחשוב אגב כך על המרחב הציבורי היום, ובמקום הזה – מה עושה את המרחב ציבורי ומה המרחב עושה לציבור, איך המרחב הציבורי פועל ומי פועל בו, איזה מובן יש לפעולה ומה אפשר לעשות.

גיליון "מה עושה מרחב ציבורי?" רואה אור תחילה עם שישה מאמרים וימשיך להתפתח בחודשים הקרובים עם מאמרים וחומרים נוספים. מאמרה של הגר קוטף פותח את הגיליון ומציע התבוננות מושגית על המרחב הציבורי כדי לחדד את המבט על יחסי הכוחות הנערכים בו ובמיוחד ברגעים בהם נדמה כי מרחב ציבורי הופך לבטוח יותר עבור קבוצה מסוימת. בהמשך לזאת, הדס עפרת משרטט את העיסוק התיאורטי במושג המרחב הציבורי וקושר אותו לסוגים שונים של אמנות המתערבת במרחב העירוני ולאפיונים המשתנים שלה בימינו.

במאמר שנכתב לאחר נפילת התאומים אריאלה אזולאי בוחנת את הופעת "האירוע" כהתרחשות בלתי צפויה הפורעת את הסדר הציבורי ומכה בהלם את מי שנתקל בה. הפרעה כזו קוטעת מנגנונים שונים של סדר אשר מנסים מיד למסגר את ההתרחשות תחת מובן ברור. קריאה זו מגלה לאור את שלל המנגנונים הפועלים ללא הרף ומנגד מציעה קריאה מתוך המפגש עם האירוע.

בקטע מתוך ספרו של מתי שמואלוף – "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים", מתגלה לנו עולם עתידני ומטריד עד מאוד, מקום בו החיים כבר הפכו פוסט הומניסטים, כאשר המבנים והחללים עצמם מתמלאים ברוח האורגניזם החי. בעולם הזה כל מקום מעמיד את החיים האנושיים בסכנה קיומית של ממש אך בעוד העולם עצמו שונה מכל מה שמוכר לנו מההווה הוא נקשר שוב ושוב להיסטוריה של המקום והזמן הזה, ולא מתיר לנו חוויית קריאה בדיונית ומנותקת.

במסה חזותית שעוסקת במזרן הזרוק ברחוב העירוני מורן שוב משרטת את הנעדר והזנוח דרך הופעתו האגבית של המושלך בציבור וחושבת אגב כך על האפשרות של המרחב הפרטי החסר.

דרך תיאור מקרה מיוחד של התקהלות ציבורית המתקיימת לאורך זמן מציע אביב קרוגלנסקי כלכלה אחרת של שהות ציבורית ונרקמת שותפות המבוססת בפשטות על הרצון לשותפות במרחב ועל הזכות שיש לכל אדם ואזרח לשהות בו.

סדרת מאמרים זו ואלו שיצטרפו בשבועות הבאים מעלים מחשבות והתייחסויות שלא בהכרח מתיישבות האחת עם האחרת אך כולן, כך או אחרת, מזמינות אותנו לשים לב לפרטים, לא להתעלם ממה שלא נראה כשאנחנו נמצאים במרחב הציבורי, כשאנחנו מתעלמים מעצם נוכחותנו בו, ולתהות על צורתו או קיומו בכלל של מרחב מאין זה.

 ~

המכון לנוכחות ציבורית הוקם בשנה האחרונה במסגרת המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון. המכון שואף לאתגר את התפיסה הרווחת בדבר אמנות ופעולה במרחב הציבורי ומעודד מחקר שיאפשר כתיבת היסטוריות ונרטיבים שונים ביחס לנוכחות זו, עם דגש על המיקום הגיאוגרפי בו המכון ממוקם – העיר חולון, ישראל.  לאתר המכון: www.ipp.org.il

אודי אדלמן, אוצר ומנהל המכון לנוכחות ציבורית
יעל מסר, עמיתה-אוצרת במכון לנוכחות ציבורית