"סטאזיס הוא התנועה החדשה"
–
קנת גולדסמית, "כתיבה לא-יצירתית" (2011)
האם אנחנו יכולים לחשוב על אמנות לא כעל דבר שחייב להיות מבוצע ומוצג, אלא כדבר שעשוי להתקיים גם כיכולת חבויה, שְמרים פעילים או זרם תת-קרקעי מתחת לשדה הנראה של האירועים, שהוא חזק יותר משום שהוא נשאר בלתי-מבוצע? האין אנחנו יכולים לחשוב על אמנות כמסוגלת להחלטה בארטלבי-ת מודעת לעצמה להעדיף שלא (במקרה זה, לא להזרים יכולת לתוך מסגרת האמנות), ותחת זאת להמתין בסבלנות ואולי להפנות את היכולת שלה למקומות אחרים?
אפילו ברגעים הפעילים והיצרניים ביותר שלה, במשתמשוּת יש משהו בטלני באופן עמוק. משהו עצל. היא משתמשת במה שיש, מה שנמצא שם. פלגיאריזם, ניכוס, שיתכול, הטלאה ודגימה, חיתוך והדבקה ואז יצירת בסיסי-מידע ותיוג לשימוש מחדש – אלה הדברים שהמשתמשוּת מתמחה בהם. תרגום הוא צורה של משתמשוּת (בטקסט, מלה, רצף מלים, דימוי או צליל): משתמשים הם מתרגמים, והם משרבבים מה שהם מוצאים בביטוי אחד אל תוך משנהו. ואף שתרגום יכול להיות עבודה קשה, הוא בטלני מבחינה יצירתית, מסתפק במה שזמין ולא מרגיש כורח להוסיף משהו אחר.
לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Cognitive surplus