"האטומיזציה של החיים החברתיים במאה העשרים הותירה אותנו רחוקים מתרבות השתתפותית עד כדי
כך שכאשר חזרה, היינו זקוקים לביטוי 'תרבות השתתפותית' כדי לתאר אותה"
–
קליי שירקי, "עודף קוגניטיבי" (2010)

הביטוי "תוכן מיוצר על ידי משתמשים" [או "תוכן גולשים"] מתאר פעולות אינדיבידואליות – וחשוב מזה, פעולות חברתיות. איש אינו מייצר תוכן בשביל עצמו בלבד. במידה שבה ידע מופק-משתמשים יוצר משמעות וערך, הוא מוכרח להיות משותף-למשתמשים. מבקרי המשתמשוּת ממהרים להצביע על המרכיב המובנה של האינטרס העצמי בקטגוריה הזו. ואולם, גם כשמשתמשים פועלים מתוך אינטרס עצמי, הם הופכים את השימושים להדדיים ומייצרים סוג של עודף-משתמשוּת, הנבנה על בסיס שימושים קודמים ומרחיב אותם. במובן זה, המשתמשוּת תורמת ומניבה יותר מסך השימושים האינדיבידואליים שמרכיבים אותה: שיתוף כל הכלים בסדנה מאפשר לכולם להרוויח גם מן השימוש בכלים וגם (ואפילו יותר) ממכלול הידע המעשי של המשתמשוּת הקולקטיבית שלהם. נוכל לכנות את זה בשם "עודף תועלת". כשאופן המשתמשוּת שמדובר בו מערב שילוב של כוח שכלי – מה שגבריאל טרדה מכנה "שיתוף פעולה בינמוחי" – סוג היתרה המיוצרת יתואר כ"עודף קוגניטיבי".

לדוגמה, כאשר משתמשים מתייגים דימויים, טקסטים, צלילים או סרטי וידיאו, הם עושים את התגיות האלה זמינות לזולתם, ונסמכים בעצמם על תיוגים של אחרים, בספירלה עולה. היו שהופתעו לנוכח עלייתה של המשתמשוּת התורמת דרך הכלים של המדיה החדשה; ואכן, לא ניתן היה לצפות אותה מראש, שכן המשתמשוּת הזאת התאפשרה פחות בזכות הכלים עצמם ויותר הודות לתשוקה לזכות בגישה זה לזה. ההשפעה הפוטנציאלית של עודף קוגניטיבי מוּנע-משתמשוּת מדהימה למדי. ויקיפדיה, למשל, נוצרת בידי המשתמשים והיא יוזמה יוצאת מגדר הרגיל לכל הדעות. כדי להקים אותה נדרש כ-1% משעות האדם שאמריקאים מבלים בצפייה בטלוויזיה כל שנה… עודף משתמשוּתי הוא המאפשר את קיומם של ספריות וארכיוני סרטים המבוססים על העלאות-משתמש ושל מערכי שיתוף קבצים.

מנועי משימה צוברי-משתמשים, כמו reCAPTCHA (הטקסטים המעוותים שנמצאים בתחתית טופסי הרשמה מקוונים, שצריך להקליד מחדש כדי להפחית ספאם), מייצרים כמויות אסטרונומיות של עודף קוגניטיבי – שבמקרה של reCAPTCHA מופנה לטובת תעתוק של כל הספרים והעיתונים שהודפסו לפני שנת 1945, ומכונות אינן יכולות לפענח במידת דיוק אמינה. ההערכות גורסות כי כ-200 מיליון CAPTCHAs נפתרות בידי בני אדם מדי יום. כל אחת מהן דורשת בממוצע רק עשר שניות של עבודה… ואלה מסתכמות מדי יום בכ-150,000 שעות של עבודה ללא תשלום. אחד המפעלים הגדולים ביותר בעולם, והוא מונע רק באמצעות עבודה אגבית. גם אם נניח לרגע לשאלה בדבר הערך האנושי האוניברסלי של המשימות אשר פרויקטים כמו reCAPTCHA רתמו למענן את משתמשי האינטרנט, פרויקטים כאלה מבהירים את הפוטנציאל המופלא של העודף הקוגניטיבי שגלום במשתמשוּת מצטברת. כוח עבודה שקול לזה שנדרש כדי לבנות את הפירמידות או להעמיד אסטרונאוטים על הירח – והוא מושג כתוצר לוואי גרידא של משימה אחרת! משתמשוּת מצטברת מביאה פוטנציאל חסר תקדים לעודף קוגניטיבי, כזה שעשוי לשנות כליל את תפישת העבודה שלנו. לעת עתה, למשתמשוּת יש השפעה מעטה מאוד על השימוש בעודף המופק-קהילתית שלה, ורק לעתים רחוקות היא זוכה לחלקה ברווחים שהיא מייצרת.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | Cognitive surplus

 למושג הבא>>