"יצירה של שימוש חדש אפשרית רק על ידי השבתה של שימוש ישן והפיכתו לבלתי-יצרני"
–
ג׳ורג׳יו אגמבן, "חילולים"

הפועל "להשבית" משמש את ג׳ורג׳יו אגמבן לא פעם כדי לציין את תנאי האפשרות הפוליטיים לשינויי פרדיגמה אמיתיים, שעשויים להתרחש, לטענתו, אם מבני כוח שיורי יושבתו. אם רק יעבירו אותם למקום אחר או ישפצו אותם, כוחם יעמוד בעינו. כדי לתאר את את שינויי הפרדיגמה המתרחשים בפרקטיקות אמנות מבוססות-שיח והתערבותיות רבות, החוקרת מייבל טפיה מדברת, ובצדק, על "השבתת התפקוד האסתטי של האמנות". הניסוח בפירוש צורב, אבל הוא לוכד בתמצית את הרדיקליות של הרגע. לומר שהתפקוד האסתטי של האמנות כבר הושבת בימינו (והפך למעין פיתיון במקומות שבהם עודו פעיל) אין פירושו לומר שאין לעבודות אמנות אסתטיקה או שהן איכשהו נטולות-אסתטיקה – זה יהיה אבסורד. לכל הדברים החושיים יש תפקוד אסתטי. קאנט הוא שהקצה לאמנות תפקוד אסתטי: הוא לא האמין שאמנות היתה חסרת תפקוד, אלא רק שהיא לא צריכה להיראות כבעלת תפקוד תכליתי או מכוון-מטרה, אלא ככזו שתפקודה מתפרש לאינסוף תוך התבוננות אסתטית ללא חפץ-עניין. כל עוד התפקוד הזה נותר פעיל, האמנות נותרת מחוץ לתחום המשתמשוּת ולא יכול להיות לה שום ערך שימוש מעשי.

השבתת התפקוד האסתטי של האמנות, הפיכתו לבלתי-פעיל, תפתח את האמנות – לפי אגמבן – לתפקודים אחרים. לתפקוד היוריסטי, למשל. או לתפקוד אפיסטמי. או לתפקודים המעשיים יותר של פרקטיקות בקנה מידה 1:1.

ואולם, התפקוד האסתטי של האמנות קשור בצורה כה הדוקה באופנים שבהם מבינים כיום את טיבה של אמנות, עד שהתפקוד האסתטי כמעט עבר אונטולוגיזציה – כאילו שהתפקוד הזה, שנקבע היסטורית (ובעצם, לא מזמן), הוא בלתי-נפרד מעצם אופן היותה של האמנות… בדיוק מה שקאנט קיווה לו. זה מסביר מדוע כמה מן העושים נרתעים מן האפשרות לדמיין את השבתת התפקוד האסתטי של האמנות. עושים אחרים, עם זאת, הגיעו למסקנה שרק השבתת התפקוד המתיש ומדיר-השימוש הזה תאפשר לפנות דרך לאסתטיקה תכליתית של אמנות; אסתטיקה שעברה שיתכוּל בשם המשתמשוּת.

לקראת לקסיקון של משתמשות | מאת סטיבן רייט | עברית: עומר קריגר | (Deactivate (art’s aesthetic function

 למושג הבא>>