מיתוסים מתהווים בימי משבר כדי להפיח בעם תקווה שהגלגל יתהפך, והעתיד הוא ורוד.

גיבורי האגדות הן סך שאיפותיו של המין האנושי. הם מורמים מעם, תמיד יפי בלורית, עטורי שרירים, עושים את הבלתי אפשרי, וגם אם סופו של הסיפור הוא טרגי, הגיבור ימשיך לחיות לעד במרומי האולימפוס או לפחות בלבם של מאמיניו. חיי נצח.  

המהר"ל יצר את הגולם מפראג כדי להציל יהודים מפני פרעות הגויים.

האלים התערבו במלחמת טרויה ושלחו לעזרתם של היוונים את אכילס, גדול המצביאים.

כנגד הפלישתים, קם לו שמשון הגיבור ובלחי חמור הוא כיסח לאלף איש את הצורה.

ורובין הוד, על יכולותיו המופלאות כרב- קשת, הציל את האנגלים משלטונו ההרסני של הנסיך ג'ון.

האמונה שאנו לא לבדנו בעולם, ושישנם בני אלים, בעלי לב טוב אשר יבואו להציל אותנו מכליון, קיימת כמעט בכל חברה אנושית; רספוטין, הבבא סאלי, האורקל מדלפי, אורי גלר ורבים אחרים נתפסים על ידי קהל המאמינים שלהם כיחידי סגולה על-אנושיים. ההנחה הזו יצרה לאורך השנים מיתוסים סביב דמויות, ספק אמיתיות, ספק יצירי בדייה, אשר מצאו את דרכם אל דפי ההיסטוריה.

על מנת להשיג את מטרותיהם, אנשי דת ושליטים עשו שימוש במיתוסים וגייסו את גיבוריהם. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא כרזת התעמולה שצייר ג'יימס מונטגומרי פלאג ב-1917, וקריאתו של הדוד סם "אני רוצה אותך"(*1). דמותו הסמלית של הדוד סם, בעל ארשת הפנים הרצינית, הצביעה אל האזרח מתוך הפוסטר המודפס וקראה לו להתגייס ולהילחם במלחמת העולם ה-1. זו הייתה פניה ישירה מסמכות רמת מעלה ובלתי מעורערת אל האדם הפשוט, לקום ולעשות את המעשה הנדרש וההירואי. למעשה כרזה זו התבססה על כרזה מוקדמת יותר שבה לורד קיצ'נר מורה לבריטים להתגייס למלחמות הבורים באפריקה. ברוח הכרזות הללו ג'יי הווארד מילר יצר בשנת 1942 , עבור חברת מוצרי החשמל "ווסטינגהאוס", את רוזי הממסמרת (*2), דמות אשה אמריקאית אשר מצד אחד מטפחת אדומה קשורה לראשה, פריט לבוש המשויך לעקרת הבית, ומאידך היא מפשילה שרוול של חולצה כחולה, המזוהה עם מעמד הפועלים וחושפת את שריר הזרוע שלה, תחת הכותרת "אנו יכולות לעשות זאת". הפוסטר המהפכני שצייר לא רק קרא לנשות ארצות הברית להתגייס למאמץ המלחמתי בעורף ולהצטרף לתעשיית יצרניות הנשק, אלא הפך עם השנים לדימוי החשוב ביותר להעצמה נשית וקידום תנועת הפמיניזם. מנגנוני הפרופגנדה לא הוגבלו רק אל ההורים הלוחמים. וכשאבא נלחם בגבורה וסופר-אמא שומרת על המבצר גם הילדים יכולים לעזור. הקהל הצעיר הוא פלח השוק המבוקש ביותר עבור הסחורה הפטריוטית ברוח האבות המייסדים. הרי בני הנוער של היום, הם הדור הבא של החיילים. הנערים והנערות האמריקאים אשר קראו את חוברות הקומיקס ועקבו אחר גיבוריהן בעיתונים ובסרטי האנימציה בזמן מלחמת העולם השנייה, קבלו השראה וזריקת חיזוק להעלאת המורל הלאומי.

 

סופרמן, הבן הבכור של מיתולוגיית הקומיקס, מככב בסיפור מאויר (*3,4) אשר פורסם בפברואר 1940. הוא מסייע לכוחות הצרפתים הנלחמים בקו הביצורים "זיגפריד" כשהוא הורס לנאצים את התותחים על הקרקע ומעופף באוויר ומביס בקרב את מטוס ה"לופטוואפה", חיל האוויר הגרמני. גיבור העל פורץ בכוח למקום מחבואו של הפיהרר, מנצח את שומריו וחוטף אותו. הוא מעופף עם היטלר אל מוסקבה, שם יו"ר המפלגה הקומוניסטית, יוזף סטאלין, מביט מהמרפסת על מצעד החיילות של ברית המועצות. סופרמן אוסף בידו האחת את סטאלין ובידו השניה את היטלר ועף איתם לז'נבה, שוויץ, מקום מושבו של חבר הלאומים. הצוררים עומדים למשפט ונמצאים אשמים בגרימת פשעים כנגד מדינות חסרות ישע. הסיפור הנ"ל גרם ליוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה הנאצית, להכריז על סופרמן כעל אויב העם הגרמני וכל חוברות הקומיקס בכיכובו נאסרו למכירה תחת שלטון הרייך.

 

סופרמן לא נשאר חייב ובחוברות שיצאו לאחר מכן גבלס כבר כיכב על שער הקומיקס (5*). דמותו הכעורה והנלעגת מוצגת כמי שאינה מהווה אתגר לגיבור האמריקאי עוטה הגלימה וצלצולו של פעמון החירות מפילדלפיה נשמע מעל גלי האתר של רדיו ברלין. מנהיגי מדינות הציר הפכו באופן רשמי להיות הרעים בסיפורי הקומיקס. וכך קרה ש"הג'וקר", "הפינגוין" ו"אשת החתול", אויביו המושבעים של באטמן, איש העטלף, הוחלפו באדולף היטלר הגרמני, בניטו מוסוליני האיטלקי וטוג'ו היפני.(6*)

הנשר הקירח האמריקאי וכוכבי הדגל עטרו את גופה החטוב של אשת חיל הרבה לפני שגל גדות שיחקה את וונדר וומן. בשנת 1942 הופיעה לראשונה גיבורת העל החשובה ביותר, וכבר בחוברת הראשונה הנושאת את שמה(*7), ייעודה היה ברור. הרי לא רק חיילים טובים הצבא האמריקאי צריך, אלא גם חיילות נאמנות, חדורות רוח קרב ומוטיבציה. היא פרצה בסערה אל לבבות הקוראים ובעיקר הקוראות, כשהיא רכובה על סוס ואוחזת בלאסו, היא הסתערה יחד עם חיל הפרשים על השוחות שם חיילי הוורמאכט הנאצי, לא יכלו לה. מצעד הגיבורים עלה הילוך ומכונות הדפוס פעלו במרץ לספק את הדרישה ההולכת וגדלה לניצחון עד מהרה הצטרפו כל החברים המעופפים ועוטי הגלימות (*8) ויחד לחמו את המלחמה הצודקת. אפילו דונלד דאק (*9) הצטרף למאמץ המלחמתי.

כדי להבין את ההתגייסות של גיבורי העל למלחמה בהיטלר וחבר מרעיו, יש להבין תחילה את הרקע שממנו הגיעו הציירים, הסופרים, העורכים והמוציאים לאור של הקומיקסים. באופן גורף כלל היוצרים האמריקאים של החוברות המצוירות היו יהודים. העיתונות באמריקה של תחילת המאה ה-20 לא אפשרה לעיתונאים ויוצרים יהודים להשתלב בה באופן מרכזי ודחקה את הכותבים והציירים המוכשרים אל העמוד האחורי של העיתון, אל ה"גטו" של הקריקטורות והקומיקס סטריפ. אך בזכות דמיון, תושיה ולא מעט מסרים סאטירים, הצליחו חלוצי הקומיקס ליצור את הדמויות הססגוניות אשר הפכו לסיפור הצלחה. הפופולריות של סיפורי הקומיקס הגיעה לידי כך שהעמוד האחורי הפך להיות המבוקש והנקרא ביותר על פי הסקרים שערכו מערכות העיתונים. יתרה מכך, חלק לא מבוטל מהדמויות אשר יצרו הקריקטוריסטים היו בעלי מאפיינים יהודים וישנן תיאוריות רבות ומחקרים המוצאים קווים מקבילים בין סיפוריהם של גיבורי התנ"ך לאלו של גיבורי הקומיקס ולאורח החיים היהודי.

ב-1941, כחצי שנה לפני ההתקפה היפנית על הבסיס הימי בפרל הארבור יצאה החוברת הראשונה של קפטן אמריקה (*10), גיבור הקומיקס הייחודי ביותר לתקופת מלחמת העולם השנייה. על הכריכה שלה היה אפשר לראות את הגיבור השרירי לבוש בצבעי הדגל האמריקאי מחטיף אגרוף לאדולף היטלר. סיפור בריאתו של קפטן אמריקה מתחיל כאשר דוקטור ריינשטיין (מחווה ברורה לדר. איינשטיין) מכין נסיוב מיוחד אשר הופך את סטיב רוג'רס, בחור רזה וגמלוני המסורב גיוס, לסופר-חייל בשירות צבא ארצות הברית. בשנים מאוחרות יותר קפטן אמריקה יתוודע לכך שלמעשה הנסיוב שקיבל והנוסחה ליצירת הגיבור היתה על פי המודל הארי; ידיעה אשר תגרום לו למשבר אמונה ושאלות קיומיות. החוברת הראשונה אף הציגה את "באקי", נער מתבגר שהפך לעוזרו הנאמן של הקפטן. זו היתה קרקע פורה להחדרת מוטיבציה ומסרים לאומיים לקהל הקוראים הצעיר. עד מהרה נוסף גם אויבו המושבע של הקפטן, הלא הוא "הגולגולת האדומה" (11*), דמות מפלצתית הפועלת בשרות הרייך. ג'ק קירבי, הצייר היהודי אשר יצר את קפטן אמריקה גם הספיק לשרת וללחום יחד עם בנות הברית (12*) ועם שובו לאחר המלחמה, יצר יחד עם סטן לי (סטנלי ליבר), יהודי נוסף, את כל דמויות מארוול המוכרות. הם אף יצרו את סדרת הקומיקס "בוי קומנדוס"(13*). אשר סיפר על חבורת בני נוער אשר נלחמת כנגד מרגלים נאצים על אדמת ארצות הברית.

אך המוציאים לאור לא הסתפקו בהחדרת המסרים דרך הדמויות הססגוניות והסיפורים המרתקים, אלא קמו ועשו מעשה פטריוטי. הם פנו באופן ישיר לקהל הקוראים ובקשו מהם לרכוש בולים ואגרות מלווה מלחמה. על עטיפות החוברות הייתה קריאה לסייע כספית לכוחות האמריקאים שפעלו באירופה ובדרום מזרח אסיה. "לא רק סופרמן יכול להרוס את הטנקים של מדינות הציר גם אתה יכול לסייע" (14*) נוספו המסרים הפטריוטים שקראו לפתוח את הכיס. וגם באטמן ורובין כמו גיבורים רבים נוספים, ביקשו מקהל המעריצים שלהם כסף עבור קניית כדורים לתתי המקלע של כוחות הברית(15*).

לאחר תבוסת גרמניה ויפן גיבורי הקומיקס המשיכו להילחם כנגד הכוחות המאיימים על דרך החיים האמריקאית. הגיבורים בעיקר לחמו בסוכנים קומוניסטים מתוצרת סין וברית המועצות, אך המלחמה הקרה לא סיפקה את האקשן של הנאצים ושוק הקומיקס היה חייב להשתנות.

אמנם סופרמנים לובשי טייטס וגלימות לא נראו במחוזותינו, אך גם בסיפורת העברית הגיבורים קבלו צו 8. חבורת חסמב"ה התנגדה לשלטון המנדט הבריטי בארץ ודנידין, הרואה ואינו נראה, נלחם במלחמת ששת הימים, לכד מחבלים ושיגע את סדאם חוסיין. מעזית הכלבה הצנחנית ועד ללייקה הכלבה הקוסמונאוטית, מהצילום המבויים של הנפת הדגל באיו ג'ימה ועד הגרסה הישראלית של דגל הדיו בעציון גבר, תעשיית הגיבורים מהונדסת לפי מידה.

זה באמת לא משנה אם יוסף טרומפלדור, גיבור קרב תל חי, סינן "קיבינימאט" או קללה רוסית אחרת מבין שיניו, הרי "טוב למות בעד ארצנו" מצלצל הרבה יותר טוב. קדימה, לשלוח להדפסה, יש לנו קהל קוראים שמחכה לישועה שבדרך.