״מים וזכרון״ / אנאה לוקווד

תרגם מאנגלית: אמנון וולמן
מוקדש לתזמורת החריקות חולון

1.

הסתובבו בחלל כשהקהל נכנס, מזמזמים גובה נח (גבהים שונים, במנעד קטן).

אחת הנגניות בשקט מקישה בגונג המים שלה, ומספרת זיכרון שקשור במים בזמן שמסביבה הזמזום ממשיך בשקט, ומצטמצם לאט לכדי חצי מהקבוצה.

גל ראשון (זמן משוער: 3:30 דקות).

כשסיפור הזיכרון מסתיים, מנעד הזמזום מתרחב והופך לחצי שירה, חצי דיבור של המילה ״מ-ים.״ שחוזר על עצמו במנעד הקודם ויוצר סאונד מתמשך שבו כל משתתפת מתחילה את המילה ומפסיקה אותה לפי רצונה. ואז האריכו את הצליל של ״ים״ חזרה לתוך הזמזום.

הופך למילה ״ש-מ-ים.״ אחת או שתיים מתחילות מעל לזמזום, מצטרפות נוספות, שהופך לאנטי-פונלי.

ש – מ – ים          ש – מ – ים

ש – מ – ים

הופך לענן שבו הלחישות של shah מתחזקות (קרשנדו) ומגיעות לשיא קטן ומתחלפות ב shahsss כמו הרעש של גל נעלם – בלחישה. לא מתואם.

הסאונד מתחלף ל shah-wissssss עדיין בלחישה אבל חזקה. הדגישו את ה w ושנו את מבנה הפה לחיוך רחב, שיבליט את השינוי בסאונד.

היה נפלא אם ה shah-wisssss היה יכול לעבור בעיגול, די מהר כמה פעמים, ולהעלם. אולי לתוך צלילים שקטים של צדפים, אבנים ושאר שאריות של חוף ים.

2.

זמזום נקי מתחיל שוב, הוא נע בעיגול, עם חפיפה והכניסות והיציאות חלקות ומתמשכות, כך שהכניסות והיציאות לא ישמעו, לא מהר, בנוחות. ואז חיזרו לזמזום הקבוצתי כאשר:

נגנית אחרת מקישה בגונג המים מס 2 בשקט, ומספרת זכרון שלה שקשור במים.

בתום הזיכרון עוברים לגל השני ללא הפסקה.

גל שני

נגנית אחת יוזמת כל מעבר. אל תעברו למילה הבאה ביחד, כך שתיווצר קצת חפיפה בין מילים שונות – וטקסטורה יותר מורכבת.

א. התחילי מלחישות מפוזרות של ‘shé’s, ‘shé shé’s ובו.

ב. ללא הפרדה החליפו בהדרגה למילים jaa – laa – shé  (ה J’ רכה כמו ב ‘jam’)

המילים האלה (בסדר הזה) ישמשו אותנו מעכשיו.

ג. האריכו את ה shé ל shéssss

ד. החליפו בהדרגה למילים ‘sssin – jaan’   (ה J’ רכה כמו ב ‘jam’)

ה. החליפו בהדרגה למילים ‘jaa – laa – shé’  ואז הוסיפו veez’  ויתקבל ‘veez’ – ‘jaa – laa – shé – veess’

ו. ואז רק veess  חוזר על עצמו די מהר.

הגל מגיע לשיא ונעלם במהירות. הוא מסתיים על צליל משותף אחד (אם ניתן) על המילים thoo – winn’ – מושרות, ויורדות בטרצה מינורית אל ה  winn תוך הארכה של כל הברה. פעם אחת. הפסקה.

3.

זמזום מתחדש על גובה צליל של ה winn מתחיל מאחורי המעגל ומתקדם קדימה בגלים קדימה ואחורה:

מתוך הזמזום ורישרושים של צדפים וכו׳, נגנית שלישית מקישה בגונג המים מספר 3 בשקט, ומספרת על זיכרון שלה שקשור במים, בליווי זמזום עדין.

4.

כשסיפור הזיכרון מסתיים, המספרת מסמנת לקהל להצטרף לזמזום.

ההוראות הבאות מוקראות מעל לקולות הקבוצה שממשיכה לזמזם בשקט:

״שבו בתנוחה הכי נוחה שאתם יכולים למצוא

סגרו את העיניים ותנו לנשימה להירגע לתוך נשימות ארוכות

התחילו לזמזם על כל צליל שנח לכם

קחו נשימות עמוקות, האריכו את הצליל ככל יכולתכן – ללא מאמץ

אם הצליל משנה גובה, תנו לו, אבל אל תזמזמו מנגינות.״

(מפעם לפעם הסאונד ייחלש, כמו נשימה קבוצתית, והוא אולי יופיע שוב באופן טבעי, בסוף הזמזום יעלם מעצמו. הסוף לא יקבע מראש, וגם לא אורך היצירה.)

 

הערות:

מקור המילים

״מים״ ו ״שמיים״ הן המילים בעברית, בשינוי קל של ההברה האחרונה.

ja-la-shé, sin-jan מתבססות על המילים ההינדואיות למים, ו vees  על המילה ההונגרית למים.

thoo–winn הן מילים בתאילנדית.

גונג המים – אלה כוסות יין גדולות ודקות. שממולאות חלקית במים ומוחזקות ברגלן (ולא מונחות על משטח שמשפיע על ההדהוד שלהן.) מקישים בהן בעדינות במקל הקשה קטן ומשקשקים בזמן ההדהוד כך שהסאונד עצמו מתערער ועולה ויורד במקצת בגלים קטנים. ככל שהכוס גדולה יותר והקירות דקים יותר, הדהוד עדיף. יהיה מעולה אם יהיו שלושה גונגים מים שונים, אבל לא קל למצוא אותם, אז אם יש רק אחד, ניתן להעבירו מיד ליד.

צדפים, אבנים וכו׳. – סוגי הדברים שניתן לרוב למצוא על חוף הים לאורך קו המים, דברים קטנים שמיצרים צלילים מעניינים כשמשפשפים אותם בין הידיים.

התזמון – אני מרגישה שאורך הפרזות והחלקים יתממש באופן טבעי בעבודה של תזמורת החריקות.

החלק האחרון עם הקהל המזמזם יכול לארוך למעלה מעשר דקות לפעמים אפילו עד עשרים אם הם בעניין. החויה של זימזום לאורך זמן יוצרת תחושה נפלאה של שקט בגוף, לדעתי, מההידהוד של כל הגוף שאתה יוצר כשמזמזמים בשפתיים סגורות. הימנעו מכל דבר מלודי, הם נוטים ליצור תחושה של מערך כח ושוברים את השקט הכללי.

הנה שני דימויים ששימשו כשחיברתי את יצירה, וחשבתי שגם אתן תרצו לראות אותם:

המורכבות של הטקסטורה והמבנה של גל מתפרק הנחתה אותי איך לבנות את שני הגלים ביצירה.

ההתפשטות החלקה של הגל הדועך יצגה עבורי את איך שהזמזום של הקהל ישמע.

אנאה לוקווד 2017

הערות לקראת מוסף מארב

ב 2017 הוזמנתי לכתוב יצירה עבור תזמורת החריקות של חולון. יחד עם ההזמנה, שלח לי אמנון וולמן וידיאו קצר של הקבוצה כשהן מכות ומאזינות לפעמונים. מפניהן של חברות התזמורת ניבטה תחושה מופלאה של התמסרות לצלילים, של הקשבה מלאה ואמתית, ומיד ידעתי שאני מעוניינת לעבוד עם אותן נשים.

שלחתי את הפרטיטורה עבור ״מים וזכרון״ ומאוחר יותר הגעתי לתל אביב לעבוד עם התזמורת למשך מעט יותר משבוע. בזכות המחויבות של חברות התזמורת להאזנה, הפתיחות ותשומת הלב בנגינה, ובזכות החזרות וההופעה במרכז לאמנות דיגיטלית, מאי 2017 בחולון היה לאחד הרגעים המאושרים בחיי כמלחינה, ועל כך אני אסירת תודה.

א.ל. מאי, 2019