ב-1 בספטמבר 1980 הגעתי עם אמא שלי לכיתה ג' בבית ספר בכור לוי ברחובות. ימים רבים תכננתי איך אתלבש ואיך אסתרק; החלטתי על חצאית קורדרוי בצבע בז' עם וסט תואם, חולצה לבנה ונעליים שחורות מבריקות עם עקב קטנטן, שהשמיע "קליק קליק קליק" כשהלכתי. את השיער אספתי לקוקו-בלוף עם סרט.

אמא שלי ואני נכנסנו לכיתה ג'1 ונצמדנו לקיר, מימין לדלת. העולם שנגלה לי היה שונה ממה שהורגלתי: בנים ובנות רצו, קפצו והתחבקו. כשהמורה נכנסה, התלמידים קפצו עליה, דיברו איתה וחיבקו אותה.

כל הבנות מלבדי היו עם קוקו בשיער, טישירט, מכנסי ספורט קצרים ונעלי ספורט.  הרגשתי לא שייכת. הדמעות החלו לזלוג. הבטתי למעלה ושמאלה, אל אמי, וראיתי שגם היא בוכה.

ילדות מהכיתה ששמו לב מיד ניגשו אלינו ושאלו איך אפשר לעזור. אמא שלי הסבירה להן בעברית דלה שאני לא מבינה עברית, ושאנחנו עולות חדשות מגרמניה. הילדות מיד הציעו עזרה.

הגירה למדינה זרה היא חוויה מערערת. המעבר לא מסתכם בללמוד שפה חדשה, אלא מחייב ללמוד מערך שלם של מחוות, מנהגים, מסורות ונורמות. לרוב, גם המרקם המשפחתי של המשפחה משתנה. ילדים חווים חוויות חדשות, לא-מוכרות להורים, ונוצר חיץ בין מה שמקובל בתוך הבית לבין מה שמקובל מחוצה לו.

אני נאלצתי להתבגר ביום אחד. בגרמניה, בנות בגילי עוד היו משחקות בבובות ובמשחקי קופסה. בישראל, בכיתה ג' הן כבר התנהגו כמו נערות. פיתחתי חושים מפותחים להבנת הסביבה ולהיענות לציפיות ממני. את עולמי הפנימי טמנתי, שמור לרגעים שבהם אני לבד בבית.

רבים מהתושבים בשכונת ג'סי כהן מכירים את התחושה של חיץ בינם לבין החברה הישראלית. לרוב מתלווה לתחושה זו גם חוויה של בושה, חשדנות, קיפוח ושונות. רבים מתושבי השכונה חיים בהדרה חברתית. הם "שקופים", וקולם לא נשמע. נטולי כוח והשפעה.

לי לקח הרבה מאוד שנים עד שהרגשתי שייכות – לעצמי, למשפחתי ולמדינת ישראל. בבגרותי למדתי להכיר את הייחודיות והמיוחדות שלי, שנובעות בין השאר מסיפור החיים הלא-שגרתי שלי. את התהליך הזה אני רוצה שתלמידי בית הספר יחד בשכונת ג'סי כהן יחוו: שלא ייצרו חיץ בין עולמם הפנימי והבית פנימה לבין העולם בחוץ, ושירגישו שייכות לחברה הישראלית בלי לוותר על מי שהם.

ישעיהו ברלין, פילוסוף והיסטוריון של הרעיונות שפעל במאה העשרים, ראה בפלורליזם דרך חיים והבניה פוליטית. פלורליזם אינו רק סובלנות והכרה ערכית בריבוי תרבויות. הוא רואה בריבוי התרבויות יתרון, ומוצא ערך בשונות. הוא גורס שאין דרך אחת ראויה לחיות, אלא מגוון. על כל אדם לבחור את הראוי עבורו. הפלורליסט ממליץ לבוא במגע עם הריבוי.

ישעיהו ברלין טבע גם את המושג "חירות חיובית". בניגוד לחירות שלילית, שהיא אי-מניעה, חירות חיובית היא החירות הבסיסית של אדם למיצוי עצמי.

בחברה הישראלית הרב-תרבותית, שילדים רבים גדלים בה לתוך אי-שוויון חברתי-כלכלי, יש לחינוך תפקיד חשוב בהגשמת היעדים הראויים לחברה פלורליסטית ובמתן החירות לכל אדם לממש את הפוטנציאל האישי שלו. לצורך כך יש לחנך לחשיבה ביקורתית, בין היתר באמצעות הוראת פילוסופיה ואמנויות. לאורך ההיסטוריה, אמנות תמיד לקחה על עצמה את הראייה הביקורתית, את הצבת סימן השאלה על מה שמובן מאליו ואת חוסר הפחד להביע אמונות אנטי-ממסדיות.

כדי לאפשר לכל ילד לממש את הפוטנציאל שלו, לא מספיק לשאוף לשוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות מונע קיפוח של מגזרים מסוימים, והוא מה שישעיהו ברלין היה מגדיר כ"חירות שלילית", אך כדי להגיע למיצוי הפוטנציאל (והמצוינות) של כל ילד, עלינו לשאוף לשוויון בהישגים. דבר זה נעשה בהשקעת-יתר, בהשלמת חסכים ובמתן כבוד אמיתי שנובע מעניין בקהילת המוצא של הילד.

דעתי האישית – שכמובן נובעת גם מהביוגרפיה האישית שלי ומההיכרות שלי עם החברה הישראלית השסועה והמפולגת – היא שלא נצליח לצמצם פערים ולהבטיח שוויון הזדמנויות בלי לחתור לפלורליזם אמיתי.

הביוגרפיה שלי היא גם זו שהביאה אותי לבית ספר יחד, אשר שואף במשך שנים לאפשר לכל תלמידיו למצות את הפוטנציאל שלהם תוך שמירה על פלורליזם.

בשנים האחרונות, בית הספר זוכה לקבל תלמידים שרובם אינם מרגישים חלק מהחברה הישראלית. הוא מצליח ליצור עבורם ועבור הוריהם תחושה של בית ושייכות. הוא שואף לאפשר ביטוי עצמי ייחודי לכל אחד ואחת מהתלמידים, ועושה זאת תוך חתירה למצוינות ושימת דגש על השפה העברית והמורשת העברית. הוא שואף לתת לתלמידים את כרטיס הכניסה לחברה הישראלית.

חלק מן ההצלחה של בית הספר אפשר לזקוף לזכות תמיכה מן הרשות המקומית ולזכות שיתוף הפעולה שלו עם מתנ"ס לזרוס ועם המרכז לאמנות דיגיטלית הפועל בשכונה ומקפיד לשתף את תלמידי בית הספר בפעילויות אמנותיות אותנטיות, שנותנות במה לעולמם הפנימי.

לצערי, לאורך שנים בית הספר נדרש להוכיח לממסד ולתושבי שכונת ג'סי כהן את חשיבותו ואת היתרון הגדול של קיום בית ספר שכונתי מצוין. בית ספר איכותי ופלורליסטי בג'סי כהן יכול להיות הדבר שישבור את החיץ ויזמין את החברה הישראלית להכיר באיכויות של השכונה ושל תושביה.