כתיבה של מוזיקה אינה אקט ראשוני שסיומו מסמן את תחילתו של ביצוע או נגינה. 

91.3

הרדיו מדבר, גלי קולו נישאים במרחב, מבעד למרפסת או חלון פתוח, מעבר למושב באוטובוס, הוא מטייל ברחובות, עובר מחנות לחנות, מספסל לספסל, בגינות הציבוריות הוא לעיתים פורח בעת חברותא מתכנסת בצלו של עץ להקשיב לעדכון חדשות. מה הם הצלילים הללו שנישאים מכל עבר, לעיתים מתערבבים, לעיתים מהדהדים אחד את השני?  מתוך איזה חומר הם בוקעים? ואיזה חומר הם מייצרים?

הרדיו-טרנזיסטור הוא בעצם פורטל מזערי, שער למרחב צפוף של תשדורות אלקטרומגנטיות, דרך גופו הן פורצות החוצה למרחב הנשמע. דרך המכשיר, גל אלקטרומגנטי הנע באופן בלתי נראה במרחב, כביכול דומם, הופך לגל קול שגוף אחר (המאזין) יכול לקלוט. גלי הרדיו עצמם סובבים אותנו, חודרים דרך הגוף, וממשיכים לעוד ועוד. הגלים אינם באמת דוממים, הם סמויים.

כשהאמן איל ביטון התייחס לאספקט הסמוי של גלי רדיו, כאלגוריה מחקרית להתעמקות שלו ברמקולים אולטרה-סונים, הוא תיאר את הסיטואציה כך: ״ישנו גל נשא carrier אשר בתוכו יש את הגל שהוא התשדורת, הצלילים אותם אנו שומעים. במרחב האלקטרומגנטי שני הגלים הללו שזורים אחד בשני, זה המפגש עם הרדיו-טרנזיסטור שמביא לקריסה של הגל הנושא, אשר מתוכו בוקעת התשדורת הצלילית.״

המרחב הרדיופוני נוצר מההתממשקות של גוף, מערך טכנולוגי, וסביבה. כלומר, שמרחב זה אינו קיים לכשעצמו אלא תלוי באופני השזירה הנוצרים בין השלושה. כך שאין מדובר בצד משדר וצד קולט, או במוביל ומובל, אלא בהתהוות אשר נוצרת בו זמנית משלושה ממדים שונים הנשזרים יחד. השזירה הזו של הממדים במרחב הרדיופוני הוא לב המעשה של מדממ, והיא מאופיינת בביטוי של קריסה, כמאורע שיש בו מן האקראיות או הבלתי מוסבר אשר מייצר שינוי בלתי הפיך, שמתוכו המופע נולד. 

89.4

איך ״לדבר״ את האלמוניות של המרחב האלקטרומגנטי, מבלי שהחשיפה שלו תהפוך מיד את הגל ממצב קיומי לתוכן של גוף אחר – שדרים הבוקעים מתוך הרדיו-טרנזיסטור.

104.8

כל שדר צפוף כוונות מוחזק בידי ההיס של המרחב הבלתי מנוסח. המרחב האלקטרומגנטי אינו מרחב מאוחד כי אם הוויה פרומה, אשר נמצאת תדיר תחת איום של שיבוש והרעשה. התשדורת מזרזפת – זו צפיפות זמנית אשר את קצותיה מאכלים חלקיקי רעש שונים, כל תנועה קלה של המכשיר או סביבו עלולה להרעיש ולאיים על השדר באובדן קליטה או שיבוש אחר. האקזמפלר המובהק של הוויה זו מוכר מתנועת מחוג הרדיו על פני הסקאלה, בתנועה איטית מספיק אנו נשמע את האופן שבו התשדורת מופיעה כחלקיקי רעש המתקבצים יחדיו לכדי שידור ״נקי״ ובהמשך התנועה הולכים ומתרחקים אחד מהשני שוב, ובחלל שנוצר בין חלקיקי הצליל יופיעו רעשים לבנים, צפצופים ושאר אותות. אף שאולי אנו נוטים לתפוש את הרדיו כמשהו שיש בעולם, שונה הדבר, ולמעשה המרחב האלקטרומגנטי בכללותו הינו תוהו ובוהו שהפלנטה שלנו ואחרות נמצאות בתוכה. 

88.4

גלי האתר הידועים כרדיו, מרחבי ה FM-AM, מהווים שבריר קטן מהספקטרום האלקטרומגנטי הכולל – מרחב אינסופי שנפרש הרבה מעבר לפלנטה, ולחיים בתוכה. בתוכו, גלי הרדיו תופשים רצועה הנעה מ 3KHz ל  300GHz, בה נמצא מלבד רצועות הרדיו המוכרות גם שדרים בין מדינות, תעשיות, מחקר, חברות תקשורת ומדיה. 

100.1

הרדיוטרנזיסטור מייצר קיטוע זמני במרחב האלקטרומגנטי אשר מתוכו בוקע שטף של אותות, משך, שהוא גם מעין דימום של אותן תשדורות המזדרזפות מתוך רחש אינסופי של תדרים. פעולת הקיטוע אינה ״מבזבזת״ את המרחב אותו היא שותתת, היא מייצרת מקטע של סאונד –לוקאליזציה של תדרים. זהו מרחב האזנה שנוצר סביב הרדיו-טרנזיסטור. הדימומ כמו שאנו מכנים אותו פה, הינו פתוח, ניגר, בתוכו וסביבו הולכת ונוצרת קהילת קשב – מאזינים/שדרים. אני מבקש לחשוב על הרדיו כעל פעולה אשר אינה נכנעת לחלוקה הבינארית של "מנהיגים ומובלים", או בהקשרנו זה שדרנים ומאזינים. אני מבקש לראות בכל נקודת קצה של הרדיו את השזירה של האזנה ושידור גם יחד – שבאה לידי ביטוי בדימוי של גלי הרדיו הנישאים במרחב הציבורי. הקיום הזה של מאזין-שדר היה פונקציה חשובה במערך תקשורת ההמונים לפני עידן האינטרנט – "קשבנו" הוא מי שתפקידו להאזין לשידורים ברחבי העולם, לברור מתוכם חומר לשידור, להקליטו ולדווח עליו בתקשורת המקומית. באופן דומה, הגלישה של הרדיו מן המרפסות והספסלים הציבוריים, ממכוניות העומדות בפקק ומנהגי האוטובוסים והמוניות, אל המרחב הציבורי, ההשתלטות הזו, הופכת אותם, המאזינים לתחנות מימסר קטנות. מה שמעניין אותנו פה זה האופנים בהן הלוקליזציה של השידור נוצרת סביב הרדיו-טרנזיסטור: מצד אחד אינטימיות עם מערך טכנולוגי מסוים (האופן למשל שבו מכשירים אלו מוצמדים לעיתים לאוזן בניסיון לפענח את השדר בתוך המולה אחרת), ומצד אחר פנייה החוצה, המשתפת את האחר בדבר אותה תשדורת, לעיתים קרובות ללא שום התחשבות ברצונו.

87.9

העבודה כללה  מספר מופעים. מופעים אלו יתממשו במרחב הציבורי – המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, ובשכונת ג׳סי כהן בה שוכן המרכז.

87.7 

הכתיבה והביצוע, אינן פועלות על שני צירים מקבילים הנעים אחת לצד השניה, ואינן הצטלבויות המזינות זו את זו, יותר נכון לראות בהן מקטעים (slices), אשר נדבקים אחד לשני בצורות שונות. העבודה נוצרת כתנועה השוזרת (entangles) אותן יחד. על כן מדובר למעשה ביותר משני מרחבים, שכן כל מקטע של כתיבה/ביצוע מהווה סינגולריות של העבודה עצמה – בכל רגע כזו העבודה היא שלמה ועומדת בפי עצמה. אף על פי כן, הסדרתיות שנקבעה לעבודה מאפשרת לכל מופע, כל חזרה, כל מפגש, להפוך להיות אירוע שמכונן מחדש את העבודה, שטורף קלפים, ושמשבש מערכים. כל איטרציה כזו נצרפת והופכת לחלק מהעבודה ומהכתיבה.

דומה הדבר לתהליך התגבשותו של קריסטל – דרך המגע של שטח הפנים עם הסביבה נוצרות ומתווספות פאות שונות אשר הולכות ומגדילות את שטח הפנים ואת המורכבות של המבנה. במילים אחרות, זו אינה תנועה הנסמכת על יסוד מהותני בחומר עצמו אלא קשורה בהוויה של החומר בעולם והמפגשים שנוצרים בינו לבין הסביבה בה הוא מתקיים ופועל. תהליך הכתיבה כהתגבשות הקריסטל נע ממקטע למקטע ללא צורך בתפישה כוללת של העבודה. למעשה בכל רגע העבודה היא שלמה ומלאה בו בזמן שהיא ממשיכה לפעול ולהתרכב. המקטעים נצרפים יחד דרך המופעים, והמופעים עצמם מייצרים מקטעים חדשים. כל מופע עומד לכשעצמו, וגם, מהווה חלק משרשרת של מופעים נוספים – אלו שהיו ואלו שעתידים להתרחש. כל מופע איננו אלא מקטע בדרך למצרף חדש.

87.9

מדממ כתוב פתוח – ללא ם. המקטע הוא קריטי – עלינו לחשוב ולפעול כמקטע – כלומר ללא הכרוניקה המארגנת, ללא דברי פתיחה או סיכום:  

מדממ – דם או כל זרימה אחרת.

מ דממ – דומם דממה.

מדמ מ – מייצר דימוי.

ממדמ – ממדים.

107.9

• גם הכתיבה של רעיונות והוראות ביצוע, 
• גם המופעים השונים אשר כל אחד מהן יצר פריצה בעבודה עצמה, 
• גם במערך הטכנולוגי שהוא הגוף של העבודה עצמה,
• גם המפגשים והשיחות אשר ליוו את העבודה במהלך השנה של יצירתה,
• וגם דברים נוספים רבים שחלקן אפשר למנות ואחרים שבוודאי נשכחו או חמקו מדעת.

91.6

״גם וגם״ מתחיל בריבוי, בעודפות – ״גם״ = +1+. מלכתחילה ״גם״ הווה את כפילותו, את חזרתו, ויותר מכך את הדהוד, ״וגם״, שמערפל את הפרטים, או מציף שאלות כמו: מה יותר? ומה פחות?; ובתוך המצב הזה, ישנם דברים שלפתע הופכים להיות מזוהים, או מושכים תשומת לב מסיבה כזו או אחרת. למשל: רדיו הוא גם הגוף שהמגע עמו שולח את הקול לסיבוב בתוך מעין מערכת עצבית שנפרשת במרחב. כך הרדיו אינו רק מכשיר שמשדר וקולט, אלא מפרק ומרכיב מחדש את איברי הגוף שלו עצמו ושל האורגניזם איתו הוא בא במגע (אולטראסאונד למשל). תהליך זה הוא מקור לאינטימיות חדשה.

וגם: הרדיו הינו הזמנה למפגש. המפגש הזה יכול להיות עם כל דבר – הרדיו עצמו הוא בדיוק זה – הכל ולא כלום. ההזמנה למפגש הינה לפגישה עצמה, לפוטנציאל הרדיקלי הטמון בו – כמו המגע של יד בעור. אפשרות אינסופית לתחושות ומחוות; והרגע עצמו של הנגיעה אשר הופך את כל היוצרות ומערבל את כל ההפרדות וההנחות בדבר גוף זה וגוף אחר. 

גם וגם מבטא מצב של שזירה (entanglement), אותה נמצא שוב בדוגמא של ההקלטה על פני סליל מגנטי משומש. ההקלטה הקודמת אינה נעלמת אלא נמחצת תחת עוצמת הסיגנל של הראש המקליט, והופכת להיות שכבה ארכיאולוגית אשר דוחפת מלמטה את פני השטח של הסליל לכדי יצירת מעין קימורים אלקטרומגנטיים. על כן אף איננו בהכרח שומעים את האותות של ההקלטה הקודמת, כלומר איננו מצליחים לאבחן אותם באופן נפרד, הם פעילים ככוח מנגד אשר מעצב את פעולת ההקלטה מחדש ביחס למה שכבר קיים. הקלטה בהקשר זה מסמנת את אופני צבירה שבהם המקטעים השונים נשזרים יחד – בלתי נפרדים אבל לא לגמרי מאוחדים. 

101.9

העבודה נסובה סביב קופסת קרטון פשוטה שהותקנה בה מערכת שידור וקליטה בדומה לזה שנמצא ברדיו טרנזיסטור. מיתקון הרדיו עושה שימוש במרחב הפנימי של הקופסא כדי לייצר פיזור רחב ככול האפשר בין האלמנטים השונים המרכיבים את מכשיר הרדיו, לאפשר למרחב הפנימי של הקופסא להיות אתר לפעולה פרפורמטיבית. הקופסא מייצרת דרישה לעיסוק בקרביה. 

הקופסא היא חלל אקוסטי מיניאטורי, אשר לתוכו המופע מתנקז ומתוכו הוא מהדהד ונפרש מחדש בחלל. הקופסא היא בו זמנית אובייקט שיכול לנוע בחלל, סוג של מכשיר רדיו נייד, וגם חלל שבתוכו ומתוכו המופע מתקיים. שני הפנים הללו של הקופסא מייצרים אתגר כפול ביחס לשימוש בה, מכיוון שהתנועה עם הקופסא כאובייקט סגור, והתנועה בתוך החלל של הקופסא אינן משלימות אחת את השנייה אלא מייצרות מתח פיזי ואקוסטי.

סקיצה מוקדמת של הקופסא – מצד שמאל אפשר לראות את מקלט הרדיו אליו מחובר טרנסדוסר המותקן באחת הפאות של הקופסא, והופך אותה לרמקול. מצד ימין אנו מוצאים את המיקרופון אשר קולט את השידור מתוך הקופסא ומשדר אותה החוצה. בנוסף בתחתית הקופסא נמצא חיבור aux לרמקול קטן יותר שמאפשר להוסיף מקור סאונד משתנה.

הרדיו של קופסאמדממת נסמך על משדר FM קצר טווח, וככזה הוא משתלט על תדר קיים, ומייצר סביבת רדיו פיראטית במרחב הקרוב סביב הקופסא.

להלן bleedbox – קופסאמדממת.

תודה מיוחדת לשלומית סטרוטי שחשפה אותי למשדר קצר הטווח שהפך להיות לב העבודה.

הקופסאמדממת היא גם תחנת ממסר, משדרת החוצה את הצלילים דרך מיקרופון תלוי, גופו מרחף בפנים. את ההתרחשות קולט טייפ כתבים מסוג UHER אשר מקליט על גבי לופ ארוך את התשדורת מפנים הקופסא. ההקלטה נעשית תוך ויתור על ראש המחיקה, כך שעל גבי הלופ מצטרפות שכבות על שכבות של סאונד, מתערבבות זו בזו על גבי פס האוקיינוס האלקטרומגנטי. הלופ נע לאט ומשמיע תוך כדי את ההקלטה שנוצרה זה עתה –  הרגע עצמו וכל התשדורת שקדמה לו. הקול שבוקע ראשית מן הקופסאמדממת מוכפל בהידהוד מאוחר דרך הטייפ המשמיע. 

92.9

מערך תיווי מילולי לעבודה עם הקופסאמדממת

״הניחי את הקופסא על הריצפה הקשיבי לרחשים;״ 

״עכשיו החזיקי אותה בשתי ידיים והצמידי אותה לאזור הבטן;״

הרימי אותה עד שהיא מכסה את הפנים;״

״הליכה-עם;״

״פתחי שלב אחד בקופסא, הקשיבי לשינוי בצליל;״

״הכניסי יד אחת לקופסא, הקשיבי לשינוי.״ 

שזור את הפעולות של המופיעים יחד, ליצור מחוות אשר אולי יהפכו סינכרוניות במידה.

93.1

סקור גרפי

אמצעי לשהות עם הקופסא, חלק מההוראות מטרתן להביא את הפרפורמר למצב של מינוריות. תנועות קטנות, כאלו שאף אינן מורגשות, או כאלו בלתי רצוניות, יהיו בעלות אפקט מורגש. 

95.8

ממופע למופע מדממ הפך להיות מזוהה עם הדימום, כמהלך בלתי הפיך וכתנועה המארגנת את עבודה מחדש (בכל פעם). 

96.7

המרחב המנוסח (מחדש) של מדממ קיבל לתוכו את חץ הזמן  – התנועה הבלתי הפיכה והבלתי ניתנת לעצירה של משך אינסופי. חץ הזמן אינו הזמן עצמו, במובן המחולק של שניות…שעות…שנים. האחרון מייצר מסגרת כמותית הניצבת מחוץ לזמן ומאפשרת את המדידה של תנועה באשר היא – בין אם היא תנועתו של ״צב, סוס דוהר, כדור או ריקבונה של גופה.״ (סטנג׳רס, קוסמופוליטיקס 2, 105) להבדיל מהזמן המדיד של הכרונומטר המייצר את החציצה בין עבר ועתיד, תנועתו של חץ הזמן מצביעה על הסינגולריות של ההוויה בזמן. במילים אחרות התנועה של X איננה נמדדת ביחס למרחב קבוע, אלא ביחס לתנודת הקיום העצמאית שלו. אפשר לדמיין את ההבדל בין התבוננות למשל באדם ההולך מנקודה א׳ לב׳, לעומת התבוננות באותו אדם דרך התנועתיות של מערכת הדם, עצבים, נשימה או לחילופין דרך ההזדקנות והחילוף של תאים בגופו. מצד אחד יש לנו תנועה במרחב הניתנת לכימות ומדידה, תנועה שיש לה איכות מונוגמית, ולעומתה תנועה אחרת, קיומית, המתבטאת במקצבים שונים המתקיימים בו זמנית על פני אותו משטח. כך האדם שהולך מנקודה א׳ לב׳ גם נע במעגלי המחזורים השונים של הגוף. כל התנועות הללו מתקיימות בו זמנית ומייצרות את הזמן של הקיום עצמו. במילים אחרות, את האירוע של הקיום עצמו, את המופע שלו.

100.4

שעות הצהריים, בגינה הסמוכה לבית ספר בשכונת ג׳סי כהן בחולון. הגינה משובצת בפסלי ארנבים לבנים גדולים, והמופע התקיים במרחב שנוצר בינם. הדי הקולות מבית הספר גאו מדי פעם בשעת ההפסקה, ואז דממו בזמן השיעורים. שוכני ספסלים מבוגרים, אירחו לנו לחברה עד שעת הצהריים, ואז התפנו לתנומה קצרה. זה היה הקהל שלנו.

90.9

מדממ מקיים יחסי השזירה עם המרחב הרדיופוני, בכל נקודת שזירה כזו (אם אפשר לתאר זאת כך), נוצרת השהיה שאינה תלויה בדבר – כאילו כל המופע מפורק לגורמים המרחפים באוויר, אשר תלויים במערך כלשהו בלתי נראה, סמוכים זה לזה ונפרדים זה מזה. את נקודת ההתחלה של המופע נמצא ברגע שבו השהיה זו קורסת, וכל המרכיבים השונים נארגים לפתע, מתחברים זה לזה.

הדימום הופך להיות מוחשי במעבר הזה בין ההשהיה המפורקת ובין הנפילה לתוך היחסים, שבכל פעם תנועה זו כרוכה בוויתור על דבר מה, ובקבלה של דבר מה חדש.

102.6

מה הופך את שלושת המופעים, שונים בהוויתם ומיקומם, לעבודה אחת? 

״כעת אפשר לומר שעיקרון השזירה של מדממ, או הדימום שלו, הוא מה שקושר בין כל המופעים השונים. זה קשר טרנזיטורי, כלומר קשר שהחומריות שלו אינה נעוצה בקוזאליות – זה עושה את זה או זה מגיב לזה; זהו גם אינו קשר ידוע מראש, שבו קונספט כזה או אחר מכתיב את הוויה כקודמת למעשה (א-פריורי). הקשר הטרנזיטורי הוא גם הקשר הרדיופוני או האלקטרומגנטי, זה שמתקיים כיחסים אשר בהם שלובים יחד המשיכה והפירוק. השדר מתלכד או נאסף בנקודה מסוימת, אולם זו אינה נקודה שקבועה בחלל, אלא ביטוי זמני של מפגש בין האלמנטים, ברגע מסוים. זה המפגש עצמו שיוצר את הנקודה ולא להיפך. במילים אחרות, היחסים שנוצרים הם אלו שמייצרים את המקום שבתוכו הם מתארגנים. מה המקום של רדיו? האם זה נקודת השידור, האם זו נקודת הקליטה, או שזה המרחב הקוסמולוגי האינסופי בתוכו השדר הרדיופוני נע? התשובה נמצאת באפשרות שלנו לחשוב את שלושת המקומות הללו יחד, להקשיב לאופן שבו הם נשזרים יחד והופכים להיות – טכנולוגיה-צליל-חברה.״

88.2

העבודה נוצרת ממכלול היחסים שהעבודה מאפשרת, אולם יחסים אלו אינם נתונים במסגרת ידועה מראש, אלא גולשים מעבר, מפרים ופורעים את המערך הכולל של הפעולות המתכנסות לכדי העבודה.

108.00

מדממ מתהווה כמהלך משולש, כל מופע הוא מקטע בעבודה. אולם העבודה עצמה אינה סוכמת את כל המקטעים לכדי יצירה שלמה, אלא מייצרת מקטע נוסף חדש. המחשבה על התמונה הסופית של העבודה נישאה אל האובייקט שבתנועה או במילים אחרות אל עבר הטריפטיך. ההקלטות של המופעים אינן תיעוד במובן הרגיל, אלא הן סמנים לתנועות משונות שהתחוללו ממרחק. תנועות אלו הפכו להיות חלק מההצבה של הטריפטיך ע״י שידורן הסימולטני במרחב הרדיופוני של מדממ. התדר של המופעים הפך לשדר מוקלט ואז הותמר אנרגטית שוב להיות תדר רדיופוני בתוך ההצבה הסופית. מדממ יכול להמשיך כך את פעולתו הרבה אחרי סופנו.

107.3

ההתפרקות של הקול, מהנרטיב כמו גם מהאבסטרקט, וההפיכה ״לגל הנושא״ של התשדורות הללו. להיות ״הדממה״ של מדממ.

.