מאבקים

שנה לפשעי עזה

28 בדצמ', 2009 | מאת מערכת מארב | קטגוריה: מאבקים

לצאת!

אסופה של שישים שירים ויצירות אמנות נגד המלחמה בעזה והפקרת הדרום, הוכנה בדחיפות גדולה וזעם רב, מיד עם פתיחת המלחמה, כתגובת מחאה מיידית. האסופה היא שיתוף מלא תקווה של מספר גדול של כתבי עת: מעין, אתגר, דקה, סדק, גרילה תרבות ומארב. להורדה של הקובץ במלואו, לקריאה והורדת האסופה, על התגובות ללצאת! – יונתן אמיר

ביקור בית – מוחמד מוסלאם
ביתו של הצייר העזתי מוחמד מוסלאם אחרי ביקור של חיילים ישראלים בזמן התקיפה על עזה.

עזה, די!
מבחר עבודות נגד המלחמה בעזה שיצרו מעצבים גרפיים ומאיירים מרחבי העולם ונאספו בשבועות האחרונים.
שוברים את מצור המידע

מעצבי מידע, אמנים ואקטביסטים משתמשים בכלים של מיפוי ותקשורת כדי לצייר תמונת מצב של רצועת עזה היום.

שינה באזור סטרילי / אריאלה אזולאי

החור בבית הפלסטיני / דניאל מן, פשיטה על בית בעזה כמחווה לאימה בקולנוע

על תמונות המתים ועל הסרבנות / יונתן אמיר

למה בכלל לדון על אמנות בזמן מלחמה? / אסתי סגל



ילדות בצל הגירוש – תערוכת מחאה

12 באוק', 2009 | מאת מערכת מארב | קטגוריה: מאבקים

ארגון ילדי ישראל – Israeli Children מזמינים אתכם לתערוכת צילומים בגלריית-  Contemporary by Golconda

ארגון ילדי ישראל הוא צוות פעולה אקטיביסט המשלב אזרחים ישראלים ומהגרי עבודה לפעילות כנגד גירוש ילדי המהגרים. הצוות מורכב כולו ממתנדבות ומתנדבים התורמים מזמנם ומנשמתם. הארגון נלחם בחודשים האחרונים נגד גירוש ילדי מהגרי העבודה. בעקבות מאבק ציבורי אדיר הגירוש נדחה בשלושה חודשים שסופם בראשון לנובמבר.
בתקופה חשובה זו בה אמורה להתקבל החלטה בדבר גורלם של הילדים בממשלה, אתם מוזמנים לאירוע אומנות ייחודי נגד גירוש הילדים בגלריה "Contemporary by Golconda" בבעלות רוני פורר.
בתערוכה יוצגו עשרות פורטרטים של ילדי מהגרי עבודה מועמדים לגירוש לצד "תעודת זהות" אישית על כל ילד- שמו, תחביביו, חלומותיו ופחדיו, תעודה המסמלת את תעודת הזהות האמתית לה הילדים כה מייחלים. צילומי הילדים ממחישים כי מאחורי קבלת החלטות, קביעת מדיניות הגירה, מספרים וסטטיסטיקות יבשות, ישנם ילדים עם פנים, זהות ייחודית ורגשות. פרויקט זה מספק הזדמנות חד פעמית להסתכל לילדים אלו בעיניים, מתוך ידיעה כי במידה והחברה הישראלית לא תנקוט עמדה, בעוד פחות מחודש לפי החלטת משרד הפנים הם ייתלשו מביתם וייעקרו לארץ זרה אותה אינם מכירים ואת שפתה אינם דוברים.

פתיחת התערוכה  18.10.2009 רחוב הרצל 117 ת"א – 20:00
התערוכה פתוחה לקהל ביום ב' – 19.10.2009 בין השעות 19:00-11:00

כל ההכנסות ממכירת הצילומים יוקדשו לפעילות ארגון "ילדי ישראל"



בבקשה לא לגרש אותי

4 ביולי, 2009 | מאת ???? ?????? | קטגוריה: מאבקים


בימים אלו רשות ההגירה החלה לגרש ילדי מהגרי עבודה אשר נולדו גדלו וחונכו בישראל. הילדים האלו הם ישראל לכל דבר, מדובר בהגליה תרבותית וחברתית עבורם. עזרו לשמור על צביונה המוסרי של ישראל.
אל תתנו לגרש אותם!



סמיח ג'בארין, "שבע ילדות יהודיות", קאריל צ'רצ'יל וכיכר רבין

17 ביוני, 2009 | מאת ???? ?????? | קטגוריה: מאבקים

יוצר התיאטרון הפלסטיני סמיח ג'בארין עדיין מצוי במעצר בית, כבול באזיק אלקטרוני בבית הוריו באום-אל- פאחם זה חמישה חודשים, מאז 10 בפברואר השנה. הדיון בבקשה להקלה בתנאי מעצרו נדחה שוב, הפעם ל-22 ביוני.
למרות הכל, סמיח ממשיך לעבוד וליצור. בשבוע שעבר הוא ביים באמצעות הטלפון ותוכנת סקייפ את המחזה הקצר "שבע ילדות יהודיות", מאת המחזאית הבריטית קאריל צ'רצ'יל, שתורגם לעברית על ידי אורי שני ושמעון לוי. השחקנים שרה פון שוורצה, גבי אלדור ורמי הויברגר העלו את ההצגה בכיכר רבין בתל-אביב, בכניסה ליריד שבוע הספר.
עוד על המופע המיוחד הזה בבלוג של חן אלון Midnight East, ובכתבה של רייצ'ל שאבי ב-Guardian

לתשומת לבכם: ביום חמישי השבוע, 18 ביוני, בשעה 19:30 ייערך בסלון מזל, ברחוב סלמה 50 בתל-אביב, דיון בנושא "מעצרים, חקירות ומאסרים פוליטיים בישראל – המקרה של סמיח ג'בארין", בהנחיית לינה גנאיים. נשמח לראותכם.

העצומה האלקטרונית שלנו ממשיכה לפעול. נשמח אם תחתמו עליה ותפיצו אותה בקרב חבריכם, כי זו הדרך היעילה ביותר שלנו לעדכנכם על עוד מהלכים למען סמיח בחודשים הקרובים.

תודה על תמיכתכם במאבקנו,
ועד הסולידריות עם סמיח ג'בארין
יוני



לא לערבים וחתולים

15 ביוני, 2009 | מאת דוד שפרבר | קטגוריה: מאבקים

"אור ירושלים" – פסטיבל האור המתקיים בימים אלה בעיר העתיקה,  הוא יוזמה של הרשות לפתוח ירושלים והעירייה  בשיתוף עם משרד התיירות.  האירוע מצטרף לפסטיבלי אור ברחבי העולם, וכולל עבודות אור בטכנולוגיות המשלבות תאורה, מוסיקה ומופעים בתנועה. המיצבים והמיצגים מוצגים  ברחבי העיר העתיקה: ברובע היהודי, הנוצרי והמוסלמי וסביב  חומת העיר. הפסטיבל שמושך המוני אדם לרחובות העיר העתיקה הוא אירוע המתיימר להיות מותאם למבקרים שאינם נמנים עם  צרכני האמנות הקלאסיים. אולם בעיני, זהו בעיקר אירוע לא רגיש וככזה הוא אירוע מרגיז. יש להודות למארגנים שחושפים בלא ידיעה את ההתנהלות הפוליטית סביב חלוקת משאבי התרבות  בעיר – דבר שבדרך כלל נשאר סמוי מן העין.

כל התמונות: הדמיות מאתר הפסטיבל

כל התמונות: הדמיות מאתר הפסטיבל

(המשך…)



קיימות סלקטיבית – יונתן אמיר

11 באפר', 2009 | מאת יונתן אמיר | קטגוריה: כללי, מאבקים

"הקרנת סרטה של רחל לאה ג'ונס "500 דונם על הירח" במסגרת התערוכה "על המקום" (אוצרת דנה תגר-הלר) שמוצגת כחלק מפסטיבל אקוספרה בעין הוד (12-14 באפריל), נפסלה ברגע האחרון על ידי מארגני הפסטיבל", כך נכתב בהודעה שנשלחה אתמול (שבת) מטעם ארגון "אמנים ללא חומות". "500 דונם על הירח" הוא סרט תיעודי על הכפר הפלסטיני עין חוד, שנכבש ופונה מתושביו במלחמת 1948 והפך לכפר האמנים "עין הוד". הסרט מספר את סיפורם של תושבי הכפר המקוריים, שלאחר גירושם התיישבו על גבעה במרחק קילומטר וחצי משם והקימו את מה שהיה עד לא מזמן "כפר בלתי מוכר" בלי מים, חשמל וכביש גישה. הסרט אמור היה להיות מוקרן במסגרת פסטיבל ש"נועד לעודד מודעות למושג האקולוגי "קיימות", המכוון את האדם לחיים מתוך אחריות לסביבה על מנת לאפשר את קיומם של הדורות הבאים", כדברי הודעה לעיתונות ששלחו מארגני הפסטיבל. עוד מצויין בהודעה כי תערוכת האמנות המוצגת במסגרת הפסטיבל ביקשה "לבדוק את היעדרו היחסי של נושא הקיימות מהשיח האמנותי בישראל". המושג "היעדר יחסי" מקבל משמעות יחסית משהו לאור שיחת הטלפון שקיבלה ג'ונס לפני שבועיים מאחד ממפיקי הפסטיבל, ובה נמסר לה שסרטה נפסל להקרנה בפסטיבל, בין השאר משום ש"אינו יושב בגרון".  

אוצרת התערוכה דנה תגר-הלר משתדלת להיות זהירה ומספרת שההחלטה לפסול את הסרט נעשתה ע"י יזמי הפסטיבל ובניגוד לדעתה ולתפיסתה האוצרותית והחברתית. את הודעת הפסילה קיבלה תגר-הלר כשבוע וחצי לפני פתיחת התערוכה. בתשובה לשאלה אם לא חשבה לבטל את התערוכה בעקבות המעשה היא עונה שבשלב מאוחר כל-כך לא ניתן היה לעשות זאת, אך לו ידעה מראש כי עבודות שתבחר לתערוכה יפסלו מטעמים פוליטיים, לא הייתה אוצרת את התערוכה. 
בתשובה לדברים טוען ניב הורוביץ, מייסד שותף של הפסטיבל ותושב עין-הוד, כי הסיבה לפסילת הסרט אינה פוליטית אלא טכנית. "זו תערוכה שמוצגת בחוץ, בשמש, וזה לא הפורמט המתאים להקרנת סרט תיעודי של 45 דקות. אין לנו שום בעיה לעסוק בנושא ואני גם לא חושב שהסרט עד כדי כך פרובוקטיבי, אבל זו לא דרך רצינית להתעסק בעניין. אנשים מסתובבים פה בין העצים. מי יעצור מול טלוויזיה שמקרינה בחוץ סרט באורך שלושת-רבעי שעה?
זה לא הנימוק שנמסר לאמנית ולאוצרת.
אם מסרו להן משהו אחר זו הייתה טעות.
ידעתם שהתערוכה כוללת וידיאו. מדוע הוחלט לפסול את הסרט רק בימים האחרונים?
צוות ההפקה לא עסק בפרטים הקטנים של התערוכה בשלבים המוקדמים ורק בישיבות האחרונות הבנו במה מדובר.

על פניו נראה שיש הגיון בדבריו של הורוביץ, ויתכן שראוי היה לשקול את מגבלות התצוגה מבעוד מועד, אולם תגר-הלר דוחה את הטענה ומספרת שעבודות וידיאו של חן שינברג ואורי ניר לא נפסלו והן מוקרנות בחוץ בלי שום בעיה. הורוביץ מספר כי פעילויות רבות המשותפות לעין-הוד ועין-חוד נערכות על בסיס קבוע, ובמסגרת הפסטיבל יגיע מוכתר הכפר מוחמד אבו-הליג'ה לחתום יחד עם תושבי הכפר היהודי על הצהרת ארגון אונסקו על מחוייבות של הדור הנוכחי לדורות הבאים. על כך כותבים אמנים ללא חומות כי "בעוד שברמה העקרונית אמנים ללא חומות תומכים במסמך שכזה, נראה כי כל ניסיון של מארגני "אקוספרה" להתחבר לאמנה העוסקת ב'קיימות' לאחר פסילתו של סרט המתייחס לנושא באופן מקומי ומעמיק, הנו מעשה צבוע".



חג החירות, לכולם

8 באפר', 2009 | מאת ???? ?????? | קטגוריה: English, כללי, מאבקים


בערב השלישי של פסח, הרביעי באפריל 1969, ביום השנה לרצח ד"ר מרטין לוטר קינג, התכנסו מאות אנשים מקהילות דתיות ואתניות שונות בכנסיה של הקהילה השחורה בלב הבירה האמריקאית – וושינגטון די.סי, כדי לחגוג יחד את "סדר חירות" (Freedom Seder) הראשון. סיפור היציאה מעבדות לחירות והשחרור מעריצתו של פרעה שולב בסיפור המאבק של אמריקה השחורה לחירות, ובמאבקם של עמים לשחרור בכלל.
שנה לפני הסדר, יום לאחר רצח ד"ר קינג, הועלו חלקים מוושינגטון באש על ידי המון זועם של מפגינים שחורים. צבא ארה"ב הטיל עוצר על העיר (שלמעשה הושם רק על שחורים) וכשהגיע מועד פסח שבוע לאחר מכן, הניעו המהומות את הרב ארתור וסקוב, שהיה אז סטודנט ופעיל בתנועה לזכויות האזרח, לחבר את סיפור יציאת מצרים לסיפור עירו העולה בלהבות. (המשך…)



פירורי נשמה למכירה – מירי פליישר

22 במרץ, 2009 | מאת מירי פליישר | קטגוריה: כללי, מאבקים

עבור מירי פליישר, אמנית צעירה בת 62, יריד צבע טרי מהווה אלטרנטיבה למנגנוני הסינון המוגבלים של אקדמיות וגלריות, וכן הזדמנות לחלוק פירורים מנשמתה ולקבל עליהם תגמול הולם.

בצבע טרי כבר לא נמכרת רק אמנות של צעירים. יש גם אמנים חדשים לא-צעירים ומעניינים. יש גם אוצרים כאלה. יש גם חובבי אמנות כאלה. נפש צעירה פוגשת נפש צעירה אחרת.
צבע טרי הוא חוויה מרעננת, יריד אמנות שאינו מתבייש להגיד שהוא כזה ולחשוף את צדם המסחרי ואת צרכי הקיום של אמנים, אוצרים וגלריות, וכן הזדמנות לרכוש יצירה מתוך אהבה של חובבים ולא רק משיקולי אספנים. יש ביריד אוסף גדול ומרגש – צומת דרכים של יצירה (צעירה ולא צעירה אך תמיד פורייה), אוצרים שתומכים ביוצרים ומלווים אותם (וזה לא קל אם אינך בוגר תואר שני במוסד אמנות אקדמי כלשהו), וקונים נרגשים. איזו בלתי אמצעיות בתקשורת בין אמן לקהל הקונים ללא מערכת משומנת מדי. קצת דיבורים והעסקה מתרחשת. לא שאין ביריד גלריות ממוסדות, אבל גם הן, אולי בגלל המצב הכלכלי ואולי בגלל השיטה של היריד, מסתדרות בשורה כדי לחזר אחר הקונה והקהל הרחב, שחייב למרות הכול להיות חובב אמנות. הבלתי אמצעיות הזו באמת פועלת ואפילו מחנכת קהל שהגיע כמעט במקרה, עם המשפחה, לא פעם ללא כוונה. זה המקום להפעיל קצת את מורה הנבוכים שבנו ואת הסובלנות והסבלנות. להתחיל ללמד מנקודה כלשהיא, שכן קונה שרכש עבודה יקבל חסות על יצירת רוחי.
תקווה גדולה מתעוררת בי, כי למרות שישים ושתיים שנותיי למכור עבודות אני עוד לא יודעת. אני לומדת להיפרד מעבודותיי ואם להיפרד אז להפקידן בידיים טובות ושומרות, וגם לקבל בתמורה סכום הוגן ומקובל, ואם להיפרד אז גם בטקס שלם, עם רישום מדויק ואחראי כדי שאדע לאן התינוקות שלי הולכים, כראוי להם. את הפלא הזה של יצירה שכל כולה נשמה שלבשה את החומר ההולם אותה, והיא ניתנת למכירה ומספקת מחייה ואפשרות ליצור עוד שכמותה, אני עוד צריכה ללמוד. לא ניתן רק לאגור אותן, את פרורי הנשמה הללו, בסטודיו. למכור אמנות זה גם לחלוק אותה עם אנשים נוספים ולקבל תמורה, וזה שיעור בפני עצמו.
מבקרים מסתובבים ביריד ותאווה לאמנות בעיניהם. זה מבט מיוחד – התבוננות שכל כולה אהבה ומסירות. כיוצרת, ליבי מתרחב. פתאום זה לא נראה כל-כך מסובך להירשם ולהתקבל לתצוגה בפעם הבאה. עם גלריה או בלי גלריה, עם אוצר או בלי אוצר. תקווה ואופטימיות מתעוררות בי למרות הצטרפותי המאוחרת למעגל המציגים. יש קהל לשיגיונות הרוח.

מירי פליישר היא אמנית קרמיקה ובלוגרית.



ציפור משונה: "תועבה" בגלריה – דוד שפרבר וצחי מזומן

17 במרץ, 2009 | מאת דוד שפרבר | קטגוריה: אמנות, כללי, מאבקים

על התערוכה "יוצאים מארון הקודש: על יופי, אמונה וזהות" במרכז הקהילתי, מרכז המגשימים הדסה, ירושלים

עמיחי לאו-לביא

עמיחי לאו-לביא

א. נוכחות קווירית

הדיון בזהויות מיניות ומגדריות במסגרת שיח האורתודוקסיה המודרנית בישראל הוא אולי הביטוי החתרני, הרענן והמאתגר ביותר של יהדות זמננו. מדובר במהלך דרמטי: נושא שבעבר הודר והודחק מהפרהסיה הדתית הפך בתוך שנים אחדות לנושא לגיטימי שנדון בפורומים שונים.

באור ולא בצל – ההתחלה
הנראות הציבורית של להט"בים (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים ובי-סקסואלים) דתיים החלה עם חדירת האינטרנט לחברה הישראלית. תחילה היו אלה פורומים וחדרי דיון בפורטלים ישראלים מובילים שגילו את הסוד: יש לסביות והומואים דתיים. החל מסוף שנות התשעים של המאה העשרים נפתחו באתרים וואלה! תפוז, נענע ואחרים פורומים שיועדו ללסביות דתיות, להומואים דתיים או לשתי הקבוצות יחד, והיוו מקום מפגש ותמיכה, וכן במה לדיונים דתיים. האינטרנט שימש ככלי העצמה לצעירים ומבוגרים, שנחלצו מהבדידות שהייתה מנת חלקם עד אז. פורומים אלה הולידו את ההתארגנויות הקבוצתיות הראשונות של לסביות והומואים דתיים, שמהן צמחו מאוחר יותר קבוצות חברתיות וקבוצות תמיכה מחוץ לאינטרנט.
ההתארגנויות המדוברות יועדו להומואים ולסביות בלבד, אך כמעט במקביל להקמתן התחיל להתפתח סביב הנושא דיון ער בחברה הדתית. המאמר הראשון שפורסם בבמה דתית היה, ככל הנראה, מאמרו של הרב רונן לוביץ', שפורסם בכתב העת "דעות".   לוביץ' קרא לצעירים בעלי נטיות הומוסקסואליות לא לנטוש את שמירת המצוות, וקבע שהיחס של החברה הדתית להומוסקסואלים צריך להיות סובלני, בדומה לדרך בה מתייחסת חברה זו ל"עוברי עבירה" אחרים וליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. בהמשך פורסמו שם מאמרים שהציגו שלל גישות נוספות, מקרבות ומרחיקות, וכתבות שסיקרו את העולם הלהט"בי הדתי המתפתח. כעבור זמן קצר נחשפה העובדה שחלק נכבד מהשאלות שמופנות לרבנים דרך האינטרנט עוסקות במיניות ובמין בכלל, ובהומוסקסואליות ומיניות מיעוט בפרט . (המשך…)



היכן את, אשת האמן שלי? – ענת שטיין

16 במרץ, 2009 | מאת ronenmen1 | קטגוריה: כללי, מאבקים

בגליון "דה מרקר וומן" האחרון התפרסמה כתבה בת עשרה עמודים על הנשים המשפיעות באמנות הישראלית. בפרוייקט מצולמות ומרואיינות 20 נשים הנושאות במגוון תפקידים משפיעים בשדה האמנות בארץ: אוצרות עצמאיות, אוצרות של אוספים פרטיים, אוצרות של מוזיאונים, מנהלות מוזיאונים, מבקרת אמנות, מנהלות גלריות, בעלות גלריות, חלקן גלריות אלטרנטיביות, יו"ר בית מכירות פומביות חשוב, אמנית, עורכות כתבי עת, ומנהלת אמנותית של עמותה.
במקביל לטקסט השוטף של הכתבת שני שילה, קיבלה כל אחת מהנשים משבצת ובה תמצית פועלה והאני מאמין שלה.
ואיזו כותרת ניתנה לפרוייקט? "אוצרת בית" – משחק מילים בסגנון מוספי הספורט, שחוץ מלשעשע לרגע את מי ששלף אותו, מרמז על מקומן הטבעי הנשים.
לא אטפל לכותרת האומללה, שכן ידוע שלא תמיד קיים קשר בין הכותרת שנקבעת על ידי העורך (במקרה זה עורכת), לבין המסר של הכתבה וכוונות הכתב. אך מיד בהמשך, כותרת המשנה כבר מרמזת על מטאפורה נוספת וטעונה יותר שמאמצת הכתבת: על פי התזה המוצגת בכתבה, הנשים שמרואיינות בפרוייקט הן בעצם גלגול עכשווי של מושג אשת האמן: "מאחורי כל אמן עומדת אשה – אבל כיום לא מדובר רק באשת האמן המסורתית, אלא באוצרת שמעניקה לאמן טיפול אישי ואוזן קשבת, ומקשרת בינו לבין השוק".
תיאור התהליך האבולציוני נמשך: "…וכאן לא נגמר הכיבוש הנשי, שכן גם הגלריות החשובות וכמה מהמוזיאונים הגדולים מנווטים בידי אלה שעד לאחרונה היו רק מודלים לרישום". (המשך…)