לא לערבים וחתולים

15 ביוני, 2009 | מאת דוד שפרבר | קטגוריה: מאבקים

פסטיבל האור בעיר העתיקה בירושלים מאיר פינות אפלות רבות, אך לאו דווקא את אלו שמארגני הפסטיבל ביקשו להאיר.

"אור ירושלים" – פסטיבל האור המתקיים בימים אלה בעיר העתיקה,  הוא יוזמה של הרשות לפתוח ירושלים והעירייה  בשיתוף עם משרד התיירות.  האירוע מצטרף לפסטיבלי אור ברחבי העולם, וכולל עבודות אור בטכנולוגיות המשלבות תאורה, מוסיקה ומופעים בתנועה. המיצבים והמיצגים מוצגים  ברחבי העיר העתיקה: ברובע היהודי, הנוצרי והמוסלמי וסביב  חומת העיר. הפסטיבל שמושך המוני אדם לרחובות העיר העתיקה הוא אירוע המתיימר להיות מותאם למבקרים שאינם נמנים עם  צרכני האמנות הקלאסיים. אולם בעיני, זהו בעיקר אירוע לא רגיש וככזה הוא אירוע מרגיז. יש להודות למארגנים שחושפים בלא ידיעה את ההתנהלות הפוליטית סביב חלוקת משאבי התרבות  בעיר – דבר שבדרך כלל נשאר סמוי מן העין.

כל התמונות: הדמיות מאתר הפסטיבל

כל התמונות: הדמיות מאתר הפסטיבל

ברובע המוסלמי מציג  קובי רוזנטל, המתמחה בתכנון תאורה אדריכלית, עבודה המוצגת על חזית שער שכם וכוללת מופע של צורות, תאורה ומוסיקה ערבית בליווי קולות פעמוני כנסיה המטבלים רוחניות ואתניות במופע קלישאתי. הכיתוב  "ברוכים הבאים" מופיע על חומת העיר בשלוש שפות, אבל שם האירוע מופיע רק בעברית ואנגלית. כך מתברר למי מיועד הפסטיבל, ובעיקר למי הוא אינו מיועד. אמנם, הפסטיבל והמסלולים השונים  המוצעים בו עוברים בין הרבעים השונים,  אבל חילופי תרבויות מפרים לא מתקיימים כאן. אמן יהודי אמנם מציג ברובע המוסלמי, אבל אמנים ערבים אינם מציגים באירועי הפסטיבל כלל. תושבים ערבים ברובע המוסלמי התלוננו כי ברושור האירוע המושקע כתוב בעברית ואנגלית ואינו כולל אף מילה בערבית. הפסטיבל אמנם מתקיים גם בשכונה שלהם, אבל הוא בפירוש לא מיועד להם.
הקיטש והקלישאה  שבים ועולים בעבודות שונות המוצגות באירוע.  כזה הוא השילוב שבין דימויים המוצגים באתרים ארכיאולוגים ומלווים במוסיקה מלודרמטית או בקול גברי נמוך המקריא פסוקים רווי מטען היסטורי כבד.  עבודות מעין אלה מוצגות  בעיר דוד שבכפר סילואן, ובמתחם הרובע ההרודיאני שברובע היהודי.
עבודה מעניינת יותר של  קובי רוזנטל, מוצגת בכיכר המוריסטאן שליד כנסיית הקבר. רוזנטל הקיף את המונומנט בסגנון הברוקי המוצב במרכז הכיכר, בכדור העשוי  ניילון שבתוכו מתעופפים פתיתי שלג מלאכותי. כך הופכת הכיכר כולה  למעין מזכרת נפוצה הנמכרת  לתיירים, דהיינו כדור בדולח שבמרכזו חיקוי מוקטן של  מונומנט מוכר וסביבו  פתיתים המדמים  שלג. light21

עבודתם של רונן אריכא, יוסף מאיר ג'ימי ואורי בן שבת, המוצגת על חזית בית  רוטשילד שבכיכר בתי מחסה ברובע היהודי, היא מיצב מולטימדיה מלבב המתאים מאוד לרוח התצוגה ולקהל  שהגיע  לפסטיבל. הסרט מציג  מסע קסום בין אורות וצלילים של ילד היוצא מחדר ביתו ונודד אחר הדמיון. על ידי פריצה של הדימויים והאורות  מקיר הבניין לחלל הרחב של הכיכר, מפריחה היצירה רוח של טבע וחיוּת הנעדרת בדרך כלל מהמקום הקונקרטי הזה.  
העבודות המעניינות ביותר בפרויקט מוצגות בחצר מתחם הכנסייה הגרמנית.  דניאל קנוגר הספרדי מציג שם שתי עבודות:  "Jackpot", מעין קולאז' המורכב משברים שנלקחו ממכונות מזל  ויוצרים דימוי של חלון ויטראז' כנסייתי מהבהב. העמדת העבודה  במתחם ששימש בעבר ככנסיה צלבנית  וממוקם  לצד הירידה לכותל המערבי,  מוהלת את תחושת הכובד והרצינות האופיינית למקום עם קלילות וחולין של קזינו. הסמיכות הזאת שבין הנשגב לארצי, העוסקת בסגידה לכסף כמעין דת חדשה, רומזת להתייחסות אל מערכות כלכליות כסוג של משחק. "בלייד ראנר", עבודתו הנוספת של קנוגר, עושה שימוש בסרט וידאו שהוסר מעותק VHS   של הסרט "בלייד ראנר", ויוצרת רשת קווים עליהן מוקרנת אנימציה היוצרת אוירה כאוטית וצבעוניות ניאונית. 
קבוצת הפרפורמנס הרב-תחומית איפה דנה מציגה על חומת העיר בקו התפר שבין האזור היהודי לערבי בסמוך לכיכר צה"ל, עבודת ניאון גאומטרית ענקית  המאזכרת את אמנות העיטור המוסלמית, את הניאונים הירוקים שמתנוססים על  צריחי מסגדים היום, וכן עבודות ניאון מערביות עכשוויות.
הצגת עבודת האור שתוכננה למתחם ההוספיס האוסטרי ב"ויה דלורוזה" בוטלה. לדברי פקיד הקבלה במקום הסיבה לכך היא שחוקי המקום אוסרים על כניסה עם נשק למתחם. לדבריו, סירובה של משטרת ישראל להתכוונן לדרישה זו יצר את הפלטפורמה שהובילה לחוסר שיתוף הפעולה של המקום עם הפרויקט.light32

ירושלים המאוחדת – שלנו!

כאמור, הסיורים השונים בעקבות העבודות, המוצעים  במפה שבברושור האירוע  ומסומנים בשטח באמצעות אורות צבעוניים, מציעים למבקר מסלולים העוברים  בין הרבעים השונים וכביכול מטשטשים לרגע  את הגבולות שבין תרבויות ולאומים שונים בעיר העתיקה. אלא שהטשטוש שיוצר המעבר הפיסי הרצוף שבין הרבעים,  רק מגביר את תחושת הפער. הנתק אינו  חד צדדי כמובן, אלא שמה שאינו מצופה ממיעוט ויחסו לחברת הרוב ומוסדותיה מצופה מהרשויות המתיימרות להפיץ תרבות אודיו-ויזואלית  להמונים.  אינני  יודע מה בדיוק התכוון אותו צעיר ערבי כשאמר לי "הכל פה על חשבוננו", אבל התחושה שמעלה הפסטיבל היא של ירושלים כבושה ("משוחררת") ומפלה, ולא   של "עיר שחוברה לה יחדיו". למעשה, האירוע כולו הוא ביטוי והחצנה של העמדה שירושלים "המאוחדת" – היא שלנו, רק שלנו ואנו נעשה בה כטוב בעיננו. מקומו של הערבי תושב המקום מסתכם כאן  בחומוסיה ובמכירת מזכרות. 
דומה שמיצב  ההולוגרמה והוידיאו "12 השבטים" (מלכי שם טוב, אסף שם טוב ועמית פישר)  המוצג בכיכר ספרא, מסכם יפה את העניין. סמלי השבטים השונים שמוצגים שם – כפי שצוין בהסברים – "מגלמים בתוכם את שורש הכוח של מדינת ישראל כאומה …"
בשולי הדברים ומעניין לעניין, כמה מתושבי הרובע היהודי מתלוננים על מה שנראה להם כהשמדה שיטתית ברעל של חתולי הרחוב שם – לא ברור להם אם  "טיהור" זה  נעשה כאקט סטרליזציה של השטח  כהכנה  לפסטיבל, או שמדובר  רק בצרוף מקרים.light41

"אור ירושלים"  – פסטיבל האור בעיר העתיקה (16-10 ביוני, 2009).
ועדה אמנותית: אדוארדו הובשר, אבי יונה בואנו (במבי), רנה סיוון, ראובן פינסקי
מציגים: פאול פאידלנדר, דניאל קנוגר, רונן אריכא, יוסף מאיר ג'ימי, אורי בן שבת, מלכי שם טוב, אסף שם טוב, עמית פישר, קבוצת איפה דנה, מירב איתן, גסטון צהר, גיל טייכמן, ניצן רפאלי, רוני כהן, בר קורן, קבוצת פירומניה, אליאב נחליאלי, בועז שחק, קובי רוזנטל, משה קמחי, אמיר צובל, אדם זרביב, גלעד זעפרני, ברנדו שקולניק, איציק אילוז. 
תודה לאחותי שושנה שפרבר

אודות דוד שפרבר

חוקר אמנות יהודית.

4 תגובות
הוספת תגובה »

  1. מזעזע

  2. די לפוליטיקה ולפוליטיקלי קורקט.
    ירושלים היא בירת ישראל. – וככזו האומנות חושפת ונוגעת בנקודות הכי שורשיות ועמוקות, במיוחד כשאומן נדרש להציג באתרים היסטוריים ומשמעותיים.
    העיר היא בירת העולם וככזו – ראינו במיצגים גם את אלו באים לידי ביטוי: במיצג בהר הזיתים מוארים: כנסיית הבצלים באור אחד, ומסגד ראס אל עמוד מצד שני ובינהם המונומנטים של קברי בית שני, נרות הזיכרון והגעגועים מרצדים על הקברים היהודיים. (לא שאלת היכן באים לידי ביטוי ישראל במיצג בשער שכם המתאר את מעבר העיר מיד ליד בין כובשים: מוסלמים לנוצרים, ע"י הארת חרכי הירי והחומה בהתאמה לקצב משתנה של מוסיקת תפילה נוצרית ומוסלמית לחילופין)!? .

    אני מציע לכולנו להרגע- די לפוליטיקה!!! ולפוליטיקלי קורקט.
    היה נהדר להסתובב ב"עיר העתיקה" – ללא רובעים ומחסומים מנטלים.
    לשבת בשער שכם על המדרגות יחד עם שכנים ערבים ותיירים גרמנים, ולהסתובב בהנאה בטיול ערב תרבותי עם אנשים בתרבויות שונות. שאת כולם מושך האור של ירושלים.
    ללא דגלים ענקיים של ותיקן, ומגפונים של ראש חודש וסיבוב שערים או צעקות של מטיף מוסלמי בהפגנה על "בירת האיסלאמ".
    האור גירש את החושך שהאפיל בין הרבעים.
    אין מקום לדגלים- יש מקום לחיים. והחיים דורשים נגיעה בשורשי התרבות והקיום המשייכים אותנו לירושלים, ואילו יופיעו במיצגי אומנות. אכן כדי להגיע לאומנות אמיתית צריך להפשיט את "הערכים" ו"המסרים"- אך זאת במטרה שיזדככו אל נקודת האמת ומתוכה יקומו וילבשו צורה מחדש., ולא ישארו כאומנות מופשטת- זמנית -ערטילאית- ולעיתים רדודה.
    לישראל אחריות חשובה להאיר את האור הזה – שכל העמים יוכלו להנות מזיוו.
    אני מחזק את קריאתך לשים לב להאיר את כל העיר בשווה. אך לא ע"י נתינת במה לאומית ודתית לגורמים שונים, בצורה של אפליה מתקנת לשם ערך השוויון- אלו רק יגבירו חושך.
    אלא בשפת האומנות- הנוגעת בנושאים הקיומיים והעמוקים ביותר- באמת הנעימה לעין ולאוזן והמביאה אור.
    זו ירושלים שחוברה לה יחדיו.

  3. לאביה,
    "די לפוליטיקה!!!", "ירושלים היא בירת ישראל", "זו ירושלים שחוברה לה יחדיו".
    אתה מבין מה כתבת?

  4. זוועות עולם שמנציחות את הייאוש במרכז בירת הרוע והשחור של כל מסכסכיי ומשיחיי השקר
    1984 הגיע בענק לארץ ישראל וכולנו תלויים על אנקול בדרך להתפס להזרק או ליפול על מזבח השכול
    די כבר אמא אני לא יכול

הוספת תגובה