מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי

--

מי שומר על השומר

יעל גילעת 2007-10-10 08:50:24   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

מחשבות בעקבות פגיעה באנדרטת אלכסנדר זייד

בליל ה-4.10.2007  חיבלו אלמונים באנדרטת השומר, אלכסנדר זייד, שעל גבעת שייך אבריק.  דמותו של זייד רכוב על סוסתו  נותקה מהבסיס המוגבה, והופלה על אפה ארצה תוך רישום כתובות   על צוואר הסוס ועל גלעד האבנים המשמש כבסיס. אחד מתבליטי הצד, זה הנושא את דמות הרועה ניזוק  ונסדק.
כמו  רבים אחרים עליתי למחרת לראות את האתר. עליתי לגבעה  לאחר שלא ביקרתי בה זמן מה. לפני כשנתיים התפרסם מאמר שלי  שסיכם מחקר על אנדרטה, על הקשרה התרבותי כסימן בנוף  ועל מקומה בשיח האמנותי מאז הקמתה ועד היום. במהלך התחקיר לא עסקתי רק בעיון בתמונות ומסמכים אלא נהגתי לעלות לגבעה ולהשקיף ממנה  על הסביבה, לבחון את הפסל , את סימני ההיכר שלו, לחוות את המקום  ואת קהילת הזיכרון הפוקדת אותו.
האירוע  עורר שוב שאלות שנותרו פתוחות. בסיום אותו מאמר  כתבתי :  " למעלה משישים שנה עברו מאז הירצחו של אלכסנדר זייד, ומעט פחות מזה – מהצבתה של אנדרטת הפרש העברי על גבעת שיח' אבריק הצופה מזרחה לעבר עמק יזרעאל. מאז לא נבנתה עוד אנדרטה מסוגה והיא נשארה דגם יחיד, בודד הן בנוף הפיזי והן בנוף התרבותי. כיום, לנוסעים צפונה בכביש 722 בדרכם לטבריה, לעמקים או לגליל, נגלית אנדרטת השומר אלכסנדר זייד על סוסתו כסימן מרוחק וזעיר. אם בנסיעה מהירה מדובר, היא נראית רק במטושטש. מי עשוי להפנות את מבטו לעברה? עבור מי היא עדיין סימן בנוף הזיכרון האישי-קולקטיבי"?
ובכן, מי עשוי להפנות את מבט לטוב ולמוטב? זהותם של המשחיתים ומניעיהם עדיין לא ידועים. יש מי שסבור שמדובר בגונבי מתכות ויש המעלים  הסבר אידיאולוגי או דתי.
"אני  קוהלת" נרשם על יד האלמונים. בין שתי המלים צוייר  משולש עם נקודה, סמל המופיע בקמעות ומזוהה עם העין - הראיה וגם בקבלה  נושא משמעות סמלית של שלמות קוסמית. הכתובות, בין אם הן קשורות בנסיון גניבת מתכות ובין אם הופיעו ללא קשר לעקירה, הן כשלעצמן  פגיעה באנדרטה. תוכנן מרמז על  תפיסת עולם שונה מזו של זייד ושומרי זיכרו.
הפגיעה באנדרטה הביאה  הרבה אנשים למקום האירוע, שותפים בני דורות שונים לקהילת הזיכרון  אשר הסתובבו , סיפרו, וצלמו את ה"אין אנדרטה", את הגלעד ערוף הפסל, את האנדרטה החבולה. שוב ראיתי את קהילת הזיכרון בפעולה, גם ב"אין אנדרטה", במובן  פרדוקסלי וכמעט הזוי, מחייה את האנדרטה שאיננה על ידי  טקסי עלייה לרגל. האנשים זרמו אל הגבעה בהמוניהם, ממש כך.
כהמשך ישיר למרכיבים  המיתיים שהפכו את אלכסנדר זייד, חייו ומותו,  לסמל ולמופת  של היהודי החדש, כך הפגיעה באנדרטה  לא מניחה למיתוס. כי הרי לא על פגיעה ברכוש הזדעזעו אלו שעלו לאתר ואלו שדברו וכתבו על המקרה. אף לא על אופיו האלים של המרחב הציבורי בישראל, וגם לא השחתת הפסל כיצירת אמנות במרחב הציבורי היה במרכז הדיון. הם דברו בעיקר על הסמל הלאומי. דברו על חוויותיהם במקום וחזרו והדגישו את מקומו בזיכרונם האישי והקולקטיבי. 
ועל כן, לא בפסל מדובר אלא באנדרטה. אנדרטאות הן סימנים במרחב התרבותי, שתפקידן החברתי – כינון הזיכרון הקולקטיבי וטיפוחו. אנדרטאות מאפשרות יצירת זיקה בין מיתוס והיסטוריה והן לא קיימות ללא הריטואל ההופך אותן מ"סתם" פסל לאתר של פולחן. פגיעה באנדרטה כמוה כפגיעה בסמל דתי, גם אם מדובר בדת אזרחית- הלאום. התחושה הפיזית-רגשית  דומה לזו של המאמין נוכח ניתוץ צלמיות או כל סמל של דתו: תחושה  של איום, של אובדן, של אסון מתקרב, של כוח הגנה מאגי שנפגע. יבוא מי שיאמר: בסך הכל פסל,  הרי כל יום נהרגים אנשים בכבישים, מופרות זכויות אדם בסיסיות ואין עלייה לרגל או התכנסות כדי למחות, כדי לבטא זעזוע. אבל, בדיוק בזה מבחין עצמו המיתוס  מרבדים אחרים בתרבות. בהיותו מעל היום-יום,  בהיותו מכונן זהות תרבותית.
כך גורלם של מיתוסים. ככל שעוסקים בהם יותר הם מתחזקים. הפגיעה באנדרטה עוררה מחדש שאלות שקשורות בחברה בישראל,  במיתוסים המכוננים, במידת השותפות או אי שותפות  של אזרחיה . החשדות של פגיעה על רקע לאומני, כלומר,  מאבק ברמה הסימבולית ולא "ונדליזם" לעצמו  מעידות על  עצמת  המיתוסים, הן לגבי המחייבים והן לגבי השוללים.
מעבר לכך, אנדרטת השומר והפגיעה בה מעלה סוגיה נוספת שקשורה לניכוס חייו הפרטיים של האדם על ידי הזיכרון הקולקטיבי שהפכוהו למיתוס מכונן. מי שומר על השומר? מי מופקד על הזיכרון? האופן שבו המוסדות, קהילת הזיכרון הרחבה והמשפחה הגיבו  על אירוע  מדגים את  חוסר הבהירות וטישטוש הגבולות בין המרחב הפרטי לציבורי בסוגיית ההנצחה, גם לאחר כמעט 70 שנה.

על רקע האירוע עולה בזיכרוני אחת מעבודות האמנות שהוצגו במסגרת התערוכה - "שיח' אבריק – מבט באמנות על מיתוס אלכסנדר זייד והתקופה",  שהתקיימה בגלריית מרכז ההנצחה בקרית טבעון בשנת 2001 (אוצרות: אסתי רשף ועידית לבבי-גבאי). האמנית מיכל היימן הציגה את יצירתה "בנק הדם"  שכללה 12 ארגזי אור שחוברו באמצעות צינורות עירוי – דימוי רפואי של עירוי דם שבטי.  'מעגל השבט' הזה, או אם נרצה 'מדורת השבט' הזו, הזינה עצמה בדימויים המשתקפים בצילומים, שסיפרו  על אתרי פולחן, זיכרון והתכנסות בישראל. הצילומים אותרו ונאספו מאלבומי משפחה וצולמו בידי צלמים אנונימיים. לבנק הדם הקולקטיבי הזה אין מחבר, לכן הטקסט שייך ל'צלם לא ידוע', כשם סדרת העבודות של היימן, שהיצירה המדוברת  היא חלק ממנה. התצלום הקבוצתי ליד פסלו של זייד  מהווה "מנת דם" ב"בנק  הדם הקולקטיבי".
'העירוי' של הציבורי לתוך האישי כמעצב תודעה נחשף כהבניה תרבותית של  הגוף הפרטי.
מכאן אולי, התגובות לאירוע . מכאן אולי עצמתו של הזעזוע. בעוד כמה ימים  תוקפו החדשותי של האירוע יפחת עד שיעלם  מדפי העיתון. מן הראוי שיחד עם גינוי האירוע תפתחנה  לדיון השאלות שהוא מעורר . אלו לא שייכות  לספרי ההיסטוריה בלבד אלא לעיצוב החיים שלנו כאן ועכשיו.
 
ד"ר יעל גילעת
המכון לאמנות - המכללה האקדמית לחינוך, אורנים
המאמר;' אמנים כותבים מחדש את המיתוס: על אנדרטת השומר אלכסנדר זייד ' התפרסם בכתב העת ישראל  9 (2005).  

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
כתבה מענינת, תודה! (ל"ת)
אלונה

פורסם ב-20:09 ,11/10/2007
2
אלכסנדר
אילן

דווקה במצבו הנוכחי הוא נראה יותר מחובר לאומנות האכשווית שיש בארץ.

פורסם ב-20:17 ,11/10/2007
3
ניתוץ מוצדק
ברעם

מי שנותן לגיטימציה להרס אמנות במסווה אידיאולוגי הם לא אחר מאשר "הרדיקלים החפשיים", כל אותם מהללים ומקלסים את שורפי השוורים והגלובוסים ואל נא יתפלאו על ניתוץ מוצדק לא פחות של סמל כוחני, סטאליניסטי ו"ריאל סוציאליסטי" מובהק.

פורסם ב-23:30 ,11/10/2007
4
אקטיביזם בפעולה
זבוב על הקיר

הצילום "מתעד מבנים פלסטינים שמתקיימים במרחב הישראלי, מבנים שהיו חלק מיישובים פלסטינים שהפכו להיות יישובים ישראלים ומשמשים כיום את התושבים היהודים של אותם מקומות. בתצלומים ניתן לראות מבנים ששינו את ייעודם ורק בתצלום אחד השריד הוא לא מבנה אלא אתר של פעולה".
(http://www.maarav.co.il/classes/PUItem.php?id=1018&lang=HEB)
זייד לא רואה יותר את הכפרים-פרויקט המשך של סימון חדש גבולות הארץ.

פורסם ב-10:04 ,14/10/2007
5
חטיבה 14 ואלכסנדר זייד
זבוב על הקיר

"חהטיבה ששכבה על הגדר"
- מה עושה שם אלכסנדר זייד, מדוע מופיעים נופלים מתש"ח. והכי מעצבן הכנסת מלחמת לבנון השנייה.
http://www.global-report.net/a.php?c=drori&a=392&rc=drori

פורסם ב-15:01 ,15/10/2007
6
אין מי שישמור
אגודת השומרים

כאשר אין לגיטימציה לשומר ולפועלו, כפי שבא לידי ביטוי אצל "אקטיביסטים" מהמכון של ד"ר יעל גילת, אזי הפלת הפסל הוא אקט "אמנותי" לגיטימי! גם אצל רבין שה התחיל בקטן.שיחזור הוידאו של ההפלה קיים אצל המבצעים ואולי אף המקור עצמו.

פורסם ב-12:44 ,28/10/2007
7
היסטוריונים חדשים
אגודת השומרים

ימחקו את כל סממני המיתוס הציוני ישאר רק התיעוד המניפולטיבי, כמו סימון בגיר של רחובות ערביים בדרום ת"א, אזי דויד יהיה לדאוד ונגמר הסכסוך! בסופיה, בולגריה ואתונה יוון לא תמצאו שריד של הכיבוש הטורקי, שם מצאו פתרון הורידו כל מבנה או אזכור לעבר.

פורסם ב-08:37 ,29/10/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה