מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי

"משהו יותר רחב מפעולה של אמן בסטודיו"

לילך-שירה גביש 2007-06-25 09:46:46   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

רשת הגלריות הפריפריאליות: "ברבור" בירושלים. כתבה שלישית בסדרה


קבוצת ברבור פועלת מאז 2004 בחלל שהפך להיות אחד מסממניה התרבותיים הבולטים של תרבות עצמאית ואיכותית בירושלים. בראשית הדרך עמדו חמישה סטודנטים בוגרי בצלאל, שהחליטו לא להתגלגל בדרך הרגילה של כביש 1 לעיר הגדולה תל-אביב: ינאי סגל, מאשה זוסמן, אבי סבח, ניר הראל ודן אורימיאן. הראל ואורימיאן פרשו לאחר זמן לא רב, ולקבוצה הצטרפו חגית קיסר, אמנית, ודניס משקביץ', איש מחשבים בעל זיקה אמנותית.
"הפעולה הראשונה שלנו היתה לשכור יחד סטודיואים בסדנאות האמנים בתלפיות, לטובת האמנות האישית שלנו", מספר סבח. "כבר אז עשינו בסטודיואים ערבי שירה והקרנות סרטים, משהו יותר רחב מפעולה של אמן בסטודיו. באיזשהו שלב הבנו שאנחנו רוצים לעשות תערוכה לעצמנו ושלחנו מכתבים בנושא. היחיד שלקח אותנו ברצינות היה אורי עמדי, מנהל המינהל הקהילתי לב העיר, אדם שמחובר לתרבות, שנשאר בשכונה וקרוב לקהילה".

סבח: "החיבור לקהילה הפך לערך חשוב, אני חושב שזה טמון גם בהתמקמות שלנו בלב שכונת מגורים. זו פעולה שגררה אחריות. זה לא חכם, בתוך שכונה כזו, לנהל גלריה תלושה מהמקום, ואנחנו החלטנו כן להתחבר לשכונה ולתושבים. זו שכונה מגוונת"


עמדי הציע לחברי הקבוצה לראות גן ילדים נטוש בלב נחלאות. "התגובה הראשונית היתה לא, כי המקום היה חורבה", אומר סבח, "אבל עקב העדר הצעות אחרות החלטנו ללכת על זה ונכנסנו לסשן של שיפוצים". ארבעה חודשים עמלו חברי הקבוצה על שיפוץ החלל לטובת תערוכה קבוצתית אחת. "לפני הפתיחה", ממשיך סבח, "התחילו לדבר איתנו על תרומה שאולי תיכנס, ואז הבנו שנוכל לקבל את החלל ליותר מתערוכה אחת, אבל עד שהגיעה תרומה עבדנו שמונה-תשעה חודשים באופן עצמאי".

גלריה ברבור - מבט מבחוץ


"זו שכונה מגוונת"

היום, לאחר שנתיים של פעילות, המקום הוא אי תרבותי ייחודי ושוקק חיים בלב נחלאות, שמספק חלל תצוגה לתערוכות המתחלפות כל שלושה שבועות, שמוקרנים בו סרטים ויש בו דיונים והרצאות בנושאי תרבות וחברה. אפילו הגינה הסמוכה הפכה לפרויקט קהילתי שמשמש את תושבי השכונה לגידולים אורגניים. רוב הפעילויות נעשות בחינם, ומספקות הן את קהל שוחרי התרבות המגיע מחוץ לשכונה והן את תושבי השכונה עצמה.
כחלק מן הפעילות הקהילתית המובהקת, מעברירים חברי הגלריה סדנאות אמנות לנוער, לקבוצות שוליים ולאוכלוסייה בסיכון, בדרך כלל בחללים של ארגונים שונים. כעת, לדוגמה, מעבירים אמני הגלריה שתי סדנאות ציור, האחת לקשישים והאחרת לנערות בסיכון, וסדנת צילום עבור בני נוער ערבים מן העיר המזרחית העובדים בשוק ומפרנסים את עצמם ואת משפחותיהם. "אנחנו עובדים עם ארגונים קיימים, אבל הכניסה שלנו היא עצמאית, דרך המינהל הקהילתי, וההצלחה גדולה", אומר סבח. "החיבור לקהילה הפך לערך חשוב. אני חושב שזה טמון גם בהתמקמות שלנו בלב שכונת מגורים. זו פעולה שגררה אחריות. זה לא חכם, לנהל גלריה תלושה מהמקום בתוך שכונה כזו. לכן החלטנו כן להתחבר לשכונה ולתושבים. זו שכונה מגוונת, יש בה דתיים, חילונים, סטודנטים, ערבים, בורגנים והומלסים. זה התחיל בקטן, בהקרנות סרטים, וכל הזמן ניסינו לחשוב איך מתחברים לכל המרכיבים".

סבח: "הגלריה היא ללא מטרות רווח. אם יש מכירה, אנחנו לא מתערבים ואפילו לא יודעים בכמה. הפעולה שלנו היא לתת את מספר הטלפון של האמן. מעבר לזה אנחנו פועלים כמו כל גלריה אחרת"

בקבוצה אין מבנה היררכי, כמקובל בעולם הגלריות. אין בעלים, אין אוצר יחיד. "חלוקת התפקידים בתוך הקבוצה טבעית ויחד זה מתגבש לגוף שלם", מסביר סבח. "ההחלטות מתקבלות בקבוצה מתוך תחומי עניין אישים ומתוך החיים בירושלים ובישראל. במיוחד מתוך זה שאנחנו אמנים פרטיים. זו היצירה המשותפת שלנו כקבוצה". אחד האלמנטים החשובים בבחירת הפעילויות, הוא מסביר, היא סקרנות טבעית של חברי הקבוצה. "אני מקווה שהפעילות חושפת דברים חדשים להרבה אנשים, כמו שאנחנו נחשפים. עם כל פעילות האחריות גדלה, וגם הקהל. רשימת התפוצה שלנו מתקרבת לאלף איש שאנחנו מחויבים להם יותר ויותר".
הפעילות התקציבית של הגלריה מתבצעת, בינתיים, דרך המינהל הקהילתי. על המשך הדרך יש מחשבות. "עמותה זו פאזה אחרת שאנחנו שוקלים, אבל בינתיים המינהל הקהילתי חוסך לנו כאב ראש", אומר סבח. "היום אנחנו מממשים תוכניות שדיברנו עליהן בהתחלה, כמו פתיחת הסדנאות והגלריה כמרכז תרבות ולא כחנות. הגלריה פועלת ללא מטרות רווח. אם יש מכירה היא נעשית ישירות מול האמן ואנחנו אפילו לא יודעים בכמה. מעבר לזה אנחנו פועלים כמו כל גלריה אחרת, רק שפה יש שיחה בין אמנים לאמנים, ולא בין אמן לאוצר".
חברי הקבוצה, אומר סבח, מאמינים בגלריה שתשמש חלק מרשת, לא מקום אוטונומי. "אני מאמין שגם גלריות מסחריות הם חלק מרשת מסוימת", הוא אומר. "עד עכשיו היינו בקשר עם אמנות-לעם ואנחנו מקיימים קשר עם כל גוף שמתעניין באמנות ו/או חברה. אם גלריה עבורנו היא לא רק מקום לתערוכות, אז אנחנו חייבים להיות חלק מדבר יותר גדול. אנחנו מנסים לפרוץ את הגבולות של מה שקורה בארץ. לפתח משהו שכיום מתמצה בקו שבין חולון להרצליה. קורים דברים טובים וחשובים בתל-אביב, אבל אנחנו רוצים להאמין שאפשר לעשות עוד דברים טובים במקומות אחרים".

מתוך "גזור והדבק" - סדנא לביטוי במרחב הציבורי


"חברי ברבור באו עם מסר אחר"

אורי עמדי, מנהל המינהל הקהילתי לב העיר, עוסק בתרבות בירושלים כבר למעלה מ-22 שנה. עמדי מדבר על צורך בשיתוף פעולה הולם בין תרבות, אמנות ומסחר. הוא מספר על תמיכתה של קרן היסוד בפרויקט, דרך המינהל הקהילתי, ומבקש להדגיש ש"גלריה ברבור נטועה חזק במרחב. לחברי הקבוצה יש התייחסות לחברה ולקהילה, ויש יכולת להבין את המרחב. אלה לא דברים שאתה פוגש כל יום. ברבור היא אחת העוצמות בעיר – גלריה קטנה שמביאה איתה בשורה גדולה.
"בלבה של ירושלים מתחולל מאבק על דמותה של החברה בישראל", הוא אומר. "ירושלים היא תמצית ההוויה של החברה הישראלית, ומתוך ההוויה הזאת אני עוסק בטיפול חברתי-קהילתי. כשפגשתי את חברי הקבוצה, ראיתי בהם אנשים שעוסקים בחיפוש אחר משמעות כחבורה וכיחידים, ומתוך כך מעוניינים לתרום. הקבוצה ראויה למה שקיבלה, ואולי אפילו יותר. הם באו עם מסר אחר, בלי לטשטש את הזהות. מבחינתי זה היה הרבה. הם פתחו את הגלריה בכיתת גן עזובה ולא דרשו משאבים, אלא הביאו את עצמם כמשאב. בדרך כלל אמנים סגורים בדל"ת אמותיהם, ולמצוא קבוצה שמחפשת ונרתמת זה דבר נדיר במפגש שלי עם אמנים".

חלל הגלריה (בזמן מפגש עם אורי עמדי)


 


עוד בנושא:
המדור לאמנות פלסטית באמנות-לעם נסגר, וגם פרויקט הגלריות הפריפריאליות צפוי להיפגע. "הפרויקט מאוד יפה ומבורך", מודים גם במינהל התרבות, "אבל הסכומים שניתנים בו הם קצת משפילים". רשת הגלריות הפריפריאליות: כתבה הראשונה בסדרה 
"כיפה קטנה יכולה לעשות המון" - הגלריה באופקים: כתבה השנייה בסדרה 
"משהו יותר רחב מפעולה של אמן בסטודיו" - ברבור, ירושלים: כתבה שלישית בסדרה 
"הצורך קיים, צועק לשמים, ויש נכונות בסיסית, אבל זה דורש אמונה" - רמלה ובית-שאן, כתבה רביעית בסדרה

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
פעילות מבורכת
תום

מהסוג הזה מתבקשת פעילות בעוד מקומות בארץ.

פורסם ב-13:43 ,25/06/2007
2
גלריה לא מעניינת
מיכאל

האמנות המוצגת שם היא לא איכותית. המקום לא מציע אלטרנטיבה לעולם האמנות, אלא למנהל הקהילתי עצמו. במובן הזה, מסכים עם תו, יבורכו עוד מנהלים קהילתיים כאלה, שברקע הקירות תוצג אמנות.

פורסם ב-14:33 ,25/06/2007
3
למיכאל
עינת ג.

זה אתה שמדרג איכויות? איפה היית עד עכשיו?
או שמה זו הקנאה המזדחלת מגרונך?
הייתי שם, מדובר במהפיכה, איפה אפשר לקבל עוד מידע על הגלריה?

פורסם ב-15:04 ,25/06/2007
4
מתוך הכרות
שרון

קבוצה סגורה שלא באמת רוצה לשתף פעולה עם אמנים אחרים. פעילות פילנטרופית - בטח, אך פחד עצום שמישהו "יגנוב להם" את האלטרנטיביות.

פורסם ב-15:10 ,25/06/2007
5
למה לקנא? (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-17:27 ,25/06/2007
6
הם לא אלטרנטיבים וזה בדיוק הכוח שלהם (ל"
תמר

פורסם ב-18:46 ,25/06/2007
7
כוח כוח כוח (ל"ת)
שרון

פורסם ב-19:29 ,25/06/2007
8
יופי של מקום, כן ירבו (ל"ת)
ענן

פורסם ב-10:35 ,27/06/2007
9
גלריית ברבור
מ.פ.

יופי של יוזמה אמנותית וחברתית ואמניה מעניינים.

פורסם ב-19:33 ,27/06/2007
10
ברבור צח
יוסי ד.

מתוך הכרות שלי הגלריה היא "מקום" לתרבות ומעורבות חברתית מעבר להיותה מקום תצוגה לעבודות אמנות ואינה באה לשרת את הקבוצה שהקימה אותה אלא את צרכניה ואת סביבתה.
אני לא מכיר גוף כזה ומאחל אותו לכל עיר בישראל.

אי-מייל פורסם ב-16:39 ,24/07/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על לילך-שירה גביש

לילך שירה גביש היא עיתונאית.

עוד מ לילך-שירה גביש
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה