מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי

--

הפוליטיקה של הפצע

רועי צ'יקי ארד 2007-12-13 11:52:16   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

מתווה למאמר

"הפוליטיקה של הפצע" היא אב-מזון מרכזי בחומרים ספרותיים, אמנותיים, מוזיקליים, פואטיים וכו', שעוסקים בפצע של הכותב, ב"העדר", ב"כאב", ב"התפוררות", כחלק מה"עידן הפסיכולוגי".

הפוליטיקה של הפצע הפוכה מ"פוליטיקה" - עניין היוצא לרוב החוצה מהכותב עצמו. הפוליטיקה דנה בחברה שבה הפרט הוא חלק, מדינה, יחסים חברתיים בין אנשים, יחסים כלכליים וכו'. הפוליטיקה של הפצע רואה את הקוסמוס בכותב עצמו ומשפחתו הגרעינית. "הפוליטיקה של הפצע" היתה קיימת משחר ימי הכתיבה, אך כיום היא הבון-טון התרבותי מסיבות חברתיות, פוליטיות וכלכליות שונות, פלוס נצרות.

הפוליטיקה פונה כלפי חוץ. הפצע פונה כלפי פנים. 

הפצע עוסק בעבר בלתי ניתן לשינוי, הפוליטיקה בהווה-עתיד.

על אף שמי שמתעסק בפצע ייחשב כ"אמיץ", בעיסוק בפצע אין סיכון עבור הכותב. הפצע לא פוגע בהגמוניה. הוא המקבילה לבידור זול מבחינת הפגיעה בהגמוניה – אפס נזק. לכן "המחטט בפצע באומץ", יכול גם להיקרא פחדן.

הפוליטיקה של הפצע היא כרגע האסתטיקה השלטת בתרבות הישראלית, זו האיכות המרכזית ביצירה הישראלית, והיא שליטה בחלק גדול מתרבות המערב. היא נמצאת בשירה במידה רבה מאוד, אך גם בעיתונות: בשבוע מסוים כל האנשים שהתראיינו ל"7 ימים" של ידיעות, המגזין המוביל, סיפרו על הכאב שלהם ועל איך שבכו, או שהצטלמו בוכים + דוגמאות. 

מאמר זה נועד בראש ובראשונה לא לפסול את "הפוליטיקה של הפצע", כמו לאפיין אותה, ולהקל את האיתור או האבחון שלה, אף שהיא סימפטום יותר ממחלה. כלומר, על ידי הבנת 'הפוליטיקה של הפצע' ניתן להסביר מדוע שיר מסחרי מסויים שמושמע ברדיו נתפס כ"איכותי" וחברו המסחרי לא יותר והמוזיקלי לא פחות ייחשב לזול. בשיר ה"זול", הכותב לא משתמש במניירה של הפצע, או שלא משתמש בה נכון. בפופ לועזי אפשר לאפיין את הפוליטיקה של הפצע בצורה מוחלטת עם ניק קייב. 

המשולש

ניתן לשרטט משולש שווה צלעות, ולשים את היצירות כנקודה על אחד הקודקודים, הצלעות, או בתוך המשולש עצמו.
A: י?פעה - יופי, אסתטיקה, קיטש, כיף, הנאה, ארוטיקה, אמצעים אמנותיים (כמו חריזה ומצלול).
B: פוליטיקה - פוליטיקה, העולם, התנגדות, אתיקה, חידוש ספרותי, אומץ.
C: הפוליטיקה של הפצע - כאב, שכול, פסיכולוגיה, מבט כלפי פנים, מהורהריזם, התייסרות, אשמה, עבר.

ב"מעין", למשל, אנחנו משתדלים לפרסם חומרים שנמצאים בצלע של היפעה והפוליטיקה. כלומר שירה ארוטית, הומור (שלא ברור אם הוא נמצא בקודקוד היופי או בפוליטיקה. יתכן ששלושה קודקודים לא מספיקים), ומצד שני חומרים המתייחסים אלינו כחברה – שירה ואמנות פוליטית וחברתית, התייחסות למלחמת לבנון השניה, שכר מינימום וכו'.

היום צעדתי ברחוב וראיתי מאה אנשים ולאיש מהם לא היה פצע פתוח. כלומר, לאיש של הפוליטיקה של הפצע לעולם לא יהיה פצע, אלא תמיד פצע מדומיין שהוא צריך לשכנע את עצמו ואת החברה בקיומו.

שיטת האמדן המרכזית באסתטיקה של הפצע תהיה תמיד במידת האותנטיות של הפצע. לגבי היפעה והפוליטיקה, אין חשיבות לאותנטיות. ורד הוא ורד (יפעה). התנגדות היא התנגדות, ונמדדת בתגובת ההגמוניה, באומץ, בחדשנות (פוליטיקה). המילה אותנטיות קיימת עבור מדידת עומק הפצע.

בכל זאת, המבקרים לרוב יעדיפו לאבחן לפי פצע.

ילד בן 9 תר באמנות רק אחר היופי (יפעה), הוא אוהב אורות נוצצים, שמזכירים מצלול ובחירת מילים, אוהב את שכפולם של ההרים במים המזכיר חרוז. ולכן הוא יאהב את קודקוד היפעה. בדרך כלל כיום לקראת גיל הנעורים, אולי בשל ההורמונים, האדם מתעסק בכאביו ורואה עצמו כיחיד ביקום, בדרך כלל עיסוק זה הוא משעמם ולא מפרה. בגרותו של אדם אמורה להביא אותו לזנוח את היצירה או לחזור ליופי, או לעסוק בפוליטיקה של האדם. אך יש כאלה שבוחרים בצדק בפוליטיקה של הפצע. 

מסיבות כלכליות, הייתי לוחש לאוזנו של יוצר לדבוק בפצע. שכן, לכך תמיד יש דרישה. האדם הדבק בשמחה, דינו להיחשב ליצן. האדם הדבק בפוליטיקה, הצלחתו היא בהיותו תלוי על עץ. גם אם יוצר של הפצע נכשל, יוכל להאשים את עיסוקו בפצע. גם אם הוא מצליח, יוכל להרגיש לא מצליח וראוי לעוד הצלחה בזכות הפצע.

אף שכמובן במקרים מעטים ישנם נסיונות מוצלחים בפוליטיקה של הפצע. בדרך כלל כשזה בא במטבל בין הפצע והקודקודים האחרים. גם מאמרים פוליטיים שבמרכזם עיסוק בקורבן-מקרבן ובכפרה יהיו על הצלע שבין הפוליטיקה לפוליטיקה של הפצע. 

השואה היא כמובן הפצע הגדול בהוויה הישראלית. עיסוק בשואה כשהמשמעות שלו היא פוליטית: להתייחס נכון למיעוטים, התנגדות לאנטישמיות, מחאה נגד שלטון טוטליטרי – היא בפוליטיקה. עיסוק בזוועה, בכאב ובנקמה – היא בפצע. הפצע גורם לאנשים לא להביט כלפי חוץ, הוא מעוור. ולכן, הפצע אולי קשור להסתרכות הכיבוש (יחד עם פצע השואה). שכן, איננו מסוגלים לראות דבר מלבד הפצע שלנו.

מעניין שדווקא סרטי אימה או זוועה שבהם כן יש פצע במובן המילולי (עם קטשופ), שנואים לרוב על ידי אנשי הפוליטיקה של הפצע. הפצע מכבד רק את המבט השקול והלא נלהב בפצע. אנשי הפוליטיקה של הפצע סבורים שכל טקסט נכתב מתוך הכאב של היוצר. הם לא מאמינים בכך שכותב יכתוב דבר מה חשוב מתוך היסודות החיוביים שלו, כלומר מרצון לכתוב משהו טוב או מעניין. ישנם יוצרים טובים שכותבים מתוך כאב, אבל אין דרישה מינימלית, של כתיבה מתוך חוסר, כפי שמציגים אנשי הפצע.

כיום, התנגדות לפצע היא אופוזיציה, אולי אופציה פוליטית. 

אני חושב שה"פצועים" רואים את ה"המון", האספסוף, כחובב של היופי וההנאה, הקיטש. במוזיקה זה מתקיים בפופ ובמוזיקה מזרחית, בקולנוע, בקומדיות רומנטיות מתוקות. כלומר חומרים שעליהם נהוג לומר שהם "חסרי עומק", בידוריים. באמצעות ה"פוליטיקה של הפצע" ניתן להוסיף לכל דבר עומק. זהו תבלין נהדר וזול! 

מבין מכריי, דווקא אלה העשירים יותר יינטו אל "הפוליטיקה של הפצע". אני סבור שמדובר באחת מתוצאות חברת השפע. השאלה היא למה אלה ששפר להם עולמם, פרסומאים ובנים של חברות כנסת, יבחרו בעיסוק בזה. נכנה אותה 'בערים' או 'בער-בורגנים'. כדי להתבדל מאנשי הקיטש, הבער-בורגני ימציא לו את הפוליטיקה של הפצע, שתמיד מציגה את המשעמם והבנאלי כאינדבדואל חשוב, כל עוד נפער בו פצע.

אשמת-האב או האם היא המקסימום הפוליטי. הם לא רוצחים את האב כאן, אלא עוקדים אותו, כהיפוך למעשה אברהם אבינו. השנאה שלהם אולי לתקופת הילדות קשורה לכך שמדובר בתקופה שמזוהה יותר עם החלק במצולע של היופי. שכן ילד לא יימשך לפוליטיקה של הפצע.

אנשים קוראים לתקופה "עידן האינטרנט" (כהמשך של עידן הברזל והאבן?), אך כמובן שהתפשטות הפסיכולוגיה חשובה יותר. האינטרנט הוא רק כלי, הפסיכולוגיה והפסיכולוגיזם היא תפישה דתית-רעיונית שלמה, המשך העולם היודו-נוצרי. אנו חיים ב"עידן הפסיכולוגי".

פורסם בנוסח דומה בבלוג של רועי צ'יקי ארד. 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
אינטרנט אינו רק כלי...
אבי רוזן

האינטרנט הוא מרחב כדורי סגור, המכופף את המודל המשולש שווה הצלעות (עולם ליניארי איטי מובחן) אליו הורגלנו עד כה. במרחב הכדורי (רימני) כל הנקודות שוות בערכן (כולן קטבים), לכן מעבדים מייחודיותם! רק מי שמביט על האינטרנט מבחוץ- (נמצא עדין בעולם ליניארי דיסקרטי בו דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד, לא יבין את המרחב הכדורי, בו דרך שתי נקודות עוברים אינסוף קווים מקבילים) בדיוק כפי שחש א.ריבוע ב"שטוחלנדיה". יש צורך במהפך פסיכולוגי כדי לראות במימד גבוהה יותר. הפצע, השואה,ושאר החולאים שבאינטרנט הם נחלת כולם במרחב הסגור, שלא כמו במרחב הממשי, שם ניתן להאשים ולבצע הבחנות היכן הפצע שלי מתחיל ונגמר...
טקסט זה, ברגע שנכתב והשתלב באינטרנט הוא חלק מהזכרון הכללי המצוי במצב סופרפוזיציה ומשפיע על הכל.הכלי, הכותב, הקורא והתוכן התאחדו.

פורסם ב-21:09 ,13/12/2007
2
לאבי רוזן
ר.א

אתה קשקשן חסר תקנה. לא הגבת ולו בצורה העקיפה ביותר למאמר. מה שכן עשית הוא לזרוק כל מני מטאפורות ושברי רעיונות אקראיים לחלל הרשת.

פורסם ב-16:18 ,14/12/2007
3
הפצע של הפוליטיקה
ד.א.ר.א.ב.ח.ג.ם.

למאמר לחלל כל עשיתאקראיים אתה חסר . הגבתה שכןעקיפה הרשת ולו בצורה ביותר . מה הוא לזרוק מטאפורות לא תקנה ושברי קשקשן רעיונותמני .

פורסם ב-21:24 ,14/12/2007
4
ל- ר.א.
אבי

שאינו ירא להביע את דעותיו, תוך הזדהות (למרות שבסייברספייס אין זה חשוב כלל)כמאמר הקריקטורה הידועה "באינטרנט איש לא יודע שהכותב הוא כלב"- http://www.mendosa.com/dog40.jpg
אך לעיניננו. אם תרצה להתעמק (ואולי להבין את פשר ה"קשקשנות" שלי תקרא את:http://www.ctheory.net/articles.aspx?id=505
וכן
http://www.ctheory.net/articles.aspx?id=568
ר.א. יקירי תבין "הפוליטיקה של הפצע הפוכה מ"פוליטיקה" - עניין היוצא לרוב החוצה מהכותב עצמו"... בסייברספייס אין הפוך ואין אחר, יש רק אתה עם עצמך, הכל הוא ההשתקפות שלך באנטרופיה של המרחב הדיגיטלי שהוא השלוחה של מערכת העצבים שלך :-)
אגב,זה נכון שאני חסר תקנה.

פורסם ב-23:00 ,14/12/2007
5
האם העיסוק בפוליטי לא פופליסטי באותה
דורית ברק

מידה ???
מבין השורות עולה ביקורת שלעיתים העיסוק בפצע מונע משיקולים פופוליסטים.
התחושה שלי היא שלעיתים גם העיסוק בנושאים פוליטיים/חברתיים ( שמאוד חביבים על כותב המאמר)גם הוא מונע משיקולים פופוליסטיים. אמנם קהל היעד, בעיניו רוצים למצוא חן, אינו הקהל הרחב , אלא קהל האמנות הישראלי.
שמעודד בתשואות רבות אמנות חברתית/פוליטית.
בהרבה תערוכות, עולה בי תחושה , שהמניע העיקרי לעיסוק בפוליטי הוא הבון-טון. אין שיכנוע שהענין באמת חשוב לאמן , אלא בעיקר תחרוץ ליצור ולקבל לגיטימציה.

פורסם ב-23:53 ,14/12/2007
6
צודקת דורית!
כתובת על הקיר

הרבה אנשים המכנים עצמם "אמנים" "פעילים" "אקטיבסיטים" וגו'. ללא שום קשר לאמנות או כשרון כלשהו בתחום היצירתי. תקוותם לזכות בתשומת לב, הכרה אהדה כלשהי מצד גורמים שמחפשים הצדקה לטיעונים פוליטיים פופוליסטיים אל מול הצד שמנגד. רוצים להתקבל כאמנים? תלכלכו על צד א' בפני צד ב'. רוצים הכרה בעולם הגדול? תלכלך על הנעשה כאן, ואין זה חשובאם מעגלים פינות בדרך. היושרה שלך במקרים אלה היא משנית.עשיתם רעש תזכו ל15 שניות של פרסומת במדיה. אם זו אמנות?? אם לא מאמינים ליוצר... אזי התשובה ברורה זו פופוליסטיקה!מרחק הזמן יצור את הפרספקטיבה להבהרת העניין.

פורסם ב-09:58 ,15/12/2007
7
לרועי צ
Jankel Cymbalista

מכתבך מפולין אתה מעולם לא שמעת את השם דן ערמון...אין זה מפליא, הפולנים מעולם לא שמעו את השם שלך לפני שהוזמנת...יש לבדוק מניעים מדוע הוזמנתם?! מדינה שאת התרבות והתיאטרון האידי עושים פולנים!!! מאד נוח להזמין משהו שיכבס את העבר-השואה הפצע והפוליטיקה שלה במחיר מארחת, כוס קפה, ולחמניה ב3 זלוטי ושישים גרושי...להפתעתם הם יצאו מאד בזול, אינך אשם אצלך השואה והפצע הם נושא לשיר או טקסט...וכידוע אין נושכים יד במאכילה אותך. מאד ברור מדוע מבקרי בתי הקברות היהודיים מעדיפים לא לדבר עם המקומיים ולא לשבת אתם בבתי קפה. מי שעבר את השואה ונושא את הפצע לא מעניינת אותו הפוליטיקה של הפצע אצלו זה ממשי, 400 כתבי עת לאמנות ותיאטרון לא ישנו זאת. "איסלמופוביה, או אנטישמיות נגד ערבים" היא אותו הדבר...אתה כלי מבחינתם, אך היית עיוור, הזמינו אותך לערב משוררים והתבלבלת. מאכשיו אתה השגריר הדו-לשוני שלהם שכותב שירה עברית מטהרת המתורגמת סימולטאנית לשפה פולנית. רועי שימשת כפלסטר לכיסוי הפצע שלהם, אתה תעזור להם לשכוח את העבר שלהם במחירי סוף עונה של 3 זלוטי ושישים גרושי.
בפונדק שלי בשטטל היית משלם הרבה יותר עבור ריהביליטציה!
ינקל צימבליסטה.

פורסם ב-11:54 ,15/12/2007
8
ברכות
ע. מזרחי

ברכות לבביות ל"מארב" שהפך לאתר הפולני הראשון בשפה העברית! אדם מיצקביץ', פאן תדאוש ואפילו היהודי ינקל נגן הצימבל כותבים בו טוקבקים סאחטיין עלכום!

פורסם ב-07:51 ,17/12/2007
9
הדס רשף זה יפה
מירי פליישר

תמונת היום

פורסם ב-08:53 ,17/12/2007
10
חומר למחשבה...
Jankel Cymbalista

יונתן הזמין את רועי שהוזמן על ידי רונן שהזמין את מירי...וכו...וכו....וכולם יחד היו לרשת ענפה של אתרים פולנייםגרמניים ואחרים בשפה העברית, המופעלים מרחוק על ידי אינטרסנטים גלובליים, מבלי שגיבורינו יבחינו בכך http://www.notes.co.il/yonatan/37358.asp , http://www.architimes.co.il/ShowPage.php?pID=165 . http://www.reshimot.co.il/roy/38714.asp הם מפרסמים טקסטים סטריוטיפיים אותם הזינו "מפעיליהם" במולדת הישנה וכעת נזכה כולנו במנות "תרבות פולנית גרמנית" מרוכזות במסגרת אתר נתמך עלידי משרד החינוך שלנו. הו, הו היכן הימים הטובים בהם הקומוניסטים בארץ היו פותחים כאן מטריות כיוון שירד גשם במוסקוה! נכון, נכון יש צורך בשיתופי פעולה בתחום התרבות בין שתי המדינות, אך כאן אתם מובלים באף ידידי. רועי חביבי, בעוד שני ביקורים במולדת הישנה תרגיש נפלא ותכתוב שירים בפולנית שוטפת ללא שום זכר של שואה! רק אידיליה של קור מדגדג, בתי קפה בחורות בכובע ירוק ולחמניה עם קטשופ, ישששש...
לידיעתך, הפצע שנפער לפני 60 שנה שם מצוי כאן ושם, הוא גנטי עובר בירושה בגוף ובנפש ובכל הערוצים. כך גם הגלובליזציה היא גנטית, ופנים רבות לה, לא רק אכילת מקדונלדס שימוש במיקרוסופט ושתיית קוקה קולה ומותגים כוחניים אחרים. יש והיא מתוחכמת נסתרת וחלקלקה, מופצת על ידי סוכנים "כפולים" שאינם מודעים למצבם. הושיבו אותך בטיש במכון של הרב אדם מיצקביץ' מוורוצלב, האכילו "שאיירים" של לחמניה השקו תה דלוח והופ... מטמורפוזה, הפכת לחסיד אדוק מופתי המפיץ באופן רפלקסיבי גנים שלאינטרסים ותרבות פולנית גלובאלית. הגלובליזציה שואפת להיות פארק שעשועים "דיסניוורלד", היא אינה אוהבת טראומות ושואות. היא תעלים אותם באמצעות חסידים אדוקים כמו צ'וקי וחבריו הבלוגרים, אשר בהשקעה של מעט זהובים (זלוטי), מתרוצצים במטוסים גדולים ברחבי היבשת הישנה והלבנט נעולים נעלי "נייקי" תוצרת ילדי המזרח הרחוק העשוקים, כותבים בלוגים "פרוגרסיביים" ומפגינים נגד הגלובליזציה כיבוש, ניצול ובעד אחווה, חופש ביטוי ושיוויון. מעניין מי מממן את כל זה? ההורים, מכון זה או אחר ?! או אולי כמו בכתות מסוימות החברים מוותרים על רכושם הפרטי לטובת הגורו. כוחות הגלובליזציה מציגים לפנינו "אופוזיציה לוחמנית" (צ'וקי וחבריו) שעושה רעש וכותבת מאמרים "אקדמיים" "לוחמניים", אלו הם עושי צרות ברשיון לא ממש "מסוכנים". וכך רועי וחבריו המובלים, הרצים מהר מדי וללא בדיקה ביקורתית תוך שהם מתמסרים במחירי סוף עונה לזרועות ומחוזות כוחות גלובאליים מניפולטיביים, בהם הם כביכול נלחמים. לידיעתכם, דבר לא השתנה מימי סטאלין העליזים וגם קודם לכן, אותו הפולנים כל כך שנאו (וגם אותנו, אין שם הים סטליניסטים ויהודים) ...השלטונות ככלל מנצלים צעירים אידאליסטיים תמימים לקידום מטרות פוליטיות כלכליות ואחרות (הפולנים באיחוד האירופאי, בעירק, שכנים של רוסיה, יציבו טילים אמריקאיים נגד רוסים ועוד ועוד). החברה הצעירים המפרסמים כאן ומופיעים שם, הם כלי, תחבושת ויוד לפצע העמוק הקיים במשחק הפוליטי שם וכאן, שמחפש כל ערוץ כולל זה האמנותי כדי להעלים את הפצע ואת העבר- למחוק לנו את הזכרון הקשה ולהשתיל נעימות של לחמניה, תה ובחורה בצעיף ירוק. כפי שציינת רועי בבלוג שלך בעברית ובפולנית http://www.reshimot.co.il/roy/38714.asp הרגשת שם אהדת יתר לישראלי ושנאת יתר לאיסלם וערבים...נכון מאד, כפי שהיה בעבר, זה יכול להתחלף כהרף עין! היה נכון להפתעות. לא כל מי שנתפס בעינייך כנחמד תמים וללא עבר אפל הוא אכן כזה. אח הגדול עלול להשתנות ברגע! כאשר מכון אדם מיצקביץ' מזמין אותך, הוא מצפה למשהו בתמורה, אבל דחילק, לחמניה ב 3.60 זלוטי, מבט של בחורה ושכחת את השואה בפרץ פואטי אדיר?! ...כפי שכתבת : מחיר חד ספרתי עבור חייך, אין צורך ב 30 שקלי כסף אפילו! השואה ומחנות ההשמדה הם פלנטה אחרת,לכן גם ציינו שלא תיתכן יצירה אמנותית אחרי אוושביץ! מי שלא מבין זאת ממשיך לשחק בנדמה-לי, לצייר סכמות פצע משולשות ושורות של טקסטים.
רועי, קצת כבוד לפצע הקולקטיבי! בית הקפה בו לעסת את הלחמניה הטבולה בקטשופ אדום ודוחה בנוי על אדמה שספוגה בדם של מיליוני יהודים ואנשים אחרים כולל כנראה אלה מהמשפחה שלך... פעם הייתה שם תרבות ואמנות יהודית מפוארת, לאחר שגילו הפולנים שבעצמם לא יוכלו להחיות אותה ו"לשחק יהודים" (כי אין שם יותר יהודים) בתיאטרון, מוזיקה ספרות ועוד, פנו אליך וחבריך, והיום אתם התותב, הפלסטר, החסיד השבוי הממלא בציתנות את הפונקציה החסרה שהותיר הפצע הפעור והחור השחור של השואה. השואה הייתה מפץ גדול שיצר קרינה מיננת ששינתה את הגנום האנושי ובוודאי היהודי, מאז אנו מוטציות! לא שיר ובלוג אפולוגטי שטחי פסוודו אמנותי בנושאי שואה ירפא את הפצע ויחזיר הDNA השסוע לקדמותו. זה לא שעשוע ילדותי בלחמניה אשר רבים אז היו מתים כדי לנגוס בה, ולא משחק נאיבי בקקי ופיפי המוחק את השואה תוך השוואתה ליומיומי וסתמי http://ronen.dvarim.com/2007/04/28/nazi-symbolism-in-contemporary-israeli-art/ .
רועי, הדגמת מבלי משים כיצד פוליטיקה של פצע זר תיעלה אותך בצורה חכמה לצרכיה.
אל תתנו לאחרים לנצל את התמימות שלכם! נתבו את היצירתיות שלכם בצורה מושכלת!

פורסם ב-11:33 ,17/12/2007
11
משהו מפספס כאן משהו!
ע.מזרחי

הציסטה הזה צודק במאה ועשרים האחוזים! יש כאן קנוניה אשכנזית מעגל מצומצם שמנטב תעניניים כרצונו.סססססס

פורסם ב-17:19 ,17/12/2007
12
לרועי
בוזגלו

היו במשלחת לפולין גם לא אשכנזים?

פורסם ב-18:10 ,17/12/2007
13
ינקל, מותק
אלמוני

הדרך שלך להילחם באנטישמיות היא לגנות את כל מי שמנסה לגשר עליה. בסוף תישאר לבד, בחושך

פורסם ב-18:25 ,17/12/2007
14
איך הפוליטי והאסתטי
יפתח

יותר טובים מהפצע? איך אתה מפריד בין הפצע והפוליטי? האם הקיטש והיפה בכלל מעניינים מישהו? כל אמן מונע קודם כל מדברים שנוגעים בו ובעולמו. השאלה היא לא אם הוא עוסק בפצע או בפוליטי אלא אם הוא עושה את זה טוב.

פורסם ב-05:08 ,18/12/2007
15
ליפתח
מוטי

בגילו ונסיונו של הכותב הכול אפשרי... יורים ואחר כך מסמנים את המטרה, נפלא לא?
אם כתבת את זה מספיק פעמים זה הופך נכון.

פורסם ב-08:57 ,18/12/2007
16
ליענקל שלום רב
ידידיה א.

אמש צפיתי בערוץ ההיסטוריה בסרט הדוקומנטרי "הקליזמר האחרון" (חלק שני). זהו מבט נוקב על חיי היהודים היום בפולין ועל הנסיונות העצומים שעושים השלטונות הפולניים להחיות את התרבות היהודית שפרחה שם בעבר. במהלך הצפיה היה קשה שלא להזכר בדברים שכתב כאן יענקל בדם ליבו. נראה כאילו היה שותף בכתבת התסריט ובמוי הסרט ואין לי ספק כלל שהוא חש את רוח הדברים, ההיסטוריה והפוליטיקה הרוחשים מעל ומתחת לפני השטח בפולניה ובישראל. הסצנה המדהימה בעייני הייתה בפסטיבל הקליזמרים ההמוני בככר העיר הפולנית שאת שמה איני זוכר, כאשר לבמה עלו זו אחר זו תזמורות "יהודיות" של פולנים גויים ונגנו בלהט ניגונים יידיים ואילו הקהל הרב שרובו ככולו לא היה אף הוא יהודי וכלל פולנים וגרמנים, נכנס לטרנס חסידי! היהודי המקומי היחיד עמד מרוחק על מרפסת ביתו ובכה את המצב... דודו פליט השואה הוא הקליזמר האחרון שמלמד קלרינט בפולניה, אף לא יהודי אחד בא ללמוד אצלו, גויים בלבד. לאחר המופע, המשטרה המקומית פזרה באיומים קבוצת תירים יהודים אמריקאים שנסו לשיר ברחוב ניגון יהודי. יהודיה פולניה נוספת, שהוריה חששו לספר לה עד גיל שמונה-עשרה את מוצאה מחשש להתנכלויות, הציגה מצג נוכחי הזהה לזה שתארת אתה יענקל: דיכוי תרבותי, חילול בתי קברות, ציור צלבי קרס ועמודי תליה ליד מגני דוד, כתובות בגרמנית "יהודים החוצה" ועוד. נראה שיש אנטישמיות אך אין יהודים! עצוב, עצוב מאד מאד. ובכול זאת טוב נראה לי שהבנים והנכדים של הניצולים נוסעים לשם להראות שלא נמחקנו ואנו מקיימים חיים מלאים ותרבותיים בישראל.

ידידיה א.

פורסם ב-10:22 ,18/12/2007
17
בוזגלו מזרחי
בבר

בואו הבית! כאן זה פוליטיקה של הפצע הווזווזי, אף אחד לא אכפת לו מאיתנו ומהפוליטיקה של הפצע שלנו. זה מה שכותב את התחאורט על הפצעים שקוראים אותו יורי רועעעעי... רועעעעי...אומרים שיצא פרייר, יענו ויתר על הפוליטיקה של הפצע שלו של השואה בשלוש לירות ושישים גרוש וגם כן בשביל ששתה תה עם איזה כוסית פולניה חחחחחחחחחח אעלק

פורסם ב-19:56 ,18/12/2007
18
הפוליטיקה של הפצע
קאסם

צבע אדום... צבע אדום...
ל מ ה ר למהר למהר למקום מוגן
למהר למהר כי עכשיו קצת מסוכן
הלב שלי דופק...דום דום דום
הגןף שליי רועד...דום דום דום
את הראש לנער ...למהר ולמהר
את הרגליים לשחרר... אני כבר מתגבר
בואו תראו כי אני כבר קצת אחר
נפילה..!
בום...!
די אפשר לקום.
תראו הכל עבר.
תראו הכל נגמר...

פורסם ב-11:01 ,19/12/2007
19
למוטי
יפתח

איני מכיר את הכותב ופועלו ולכן אני מתייחס אך ורק לכתוב, רועי לאחר מחשבה נוספת אני חושב שאתה לא רק טועה אלא גם משלה את עצמך. כיום בישראל הפוליטי הוא הוא מפלטם של הפחדנים, כל תלמיד שנה אלף בבית ספר לאומנות יוצר עבודות מחסומים פוליטיות א-לה מיקי קרצמן, העיסוק בפוליטי לא גורר שום תגובה או סערה בטח שלא בתוך עולם האומנות. היחידים שצריכים לחשוש כאשר הם מביעים דעות פוליטיות אלו רק אלה שנמצאים 'בצד הלא נכון של המפה הפוליטית', ראה ערך יוסף כהן, צלם שלולא היותו מתנחל היה יכול להיות כיום בלב הקונצנזוס של החברה הישראלית (אף על פי שעבודותיו לא פוליטיות, לפחות לא במישור הישיר). לכן לדעתי דווקא הפצע הוא המעניין יותר וממנו נוצרות יצירות שכדי ליצור אותן דרוש אומץ, אישי וחברתי. לגבי היפעה אין לי הרבה מה להוסיף אישית אני לא רואה שום ערך לעיסוק באסתטי כאסתטי או בקיטש כקיטש, מי שרואה שיבושם לו...

פורסם ב-03:52 ,20/12/2007
20
פרפטום מובילה
עדין נויפלד

ערב שירה בירושלים...
http://video.google.com/videoplay?docid=-3534212610492021387&q=aharon+shabtai
אהרון שבתאי מקריא משיריו לחלל המסעדה המאוכלסת סועדים צעירים וזקנים הלועסים את מנות הגורמה תוך האזנה לשורות פואטיקה ארוטית....
"שוכב כמו כלב על המחצלת מלקק לעצמי את הזין ואחר כך גם היא תלקקת לו את הזין
חרה
לחרבן לך על הראש
לא יצא לך להריח את הביצים שלי
זיון מושתן
לגנוב מציצה
בין הזין לשיניים תותבות
מקסם מן הנוזל הלבן הנפלט(שפיך)
מנשק לך את התחת
נוגע בשפתי בתחת שלך
זין שתקוע בתחת של אלוהים
ועוד ועוד..."
הסועד הזקן היושב באי נחת ליד הפודיום נראה כאילו מקיא עוד רגע את המרק שלו.
שאר הסועדים הצעירים יותר בולעים את נוזל המרק המהביל יחד עם תיאורי החרה והנוזל הלבן שמפריש בעונג שבתאי מלועו. נראה כי מאד לא נוח להם.
המסעדה היא מכונת מחזור, פרפטום מובילה (בליעה והפרשה בחוג סגור נצחי) של מוצקים, נוזלים ומילים ממזון ועד להפרשות גוף באמצעות המבואים והמוצאים השונים של הגוף: לוע, אוזן, אף, עין, תחת, זין, כוס, פשפש, חריץ ...

פורסם ב-12:11 ,23/12/2007
21
למס
ה.ש

מסכימה איתך, ההתעלמות מהאנשים החיים בגבול ליד עזה היא מבישה.

פורסם ב-19:36 ,23/12/2007
22
ל ה.ש.
קאסם

ערב שירה ארוטית לצלילי שחר אדום ובום בום בום, על גבול עזה יעורר זקפה איתנה יותר מבשינקין.

פורסם ב-22:06 ,23/12/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה