מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי
גד צרני - רוח רפאים

גד צרני - רוח רפאים

--

אמנזיה

שלומית באומן 2008-04-02 17:32:44   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

על קריאה בחפצים וחומרים בגלריה "זוכרות"

"...איך התעוררתי משנתי באחד הלילות הגלמודים לשמע קול בלתי מוכר, פניתי לכיוון מקור הקול וראיתי את אבי הזקן, העיוור כשהוא אוחז בלימון בשתי ידיו, מקרב אותו אל שפתיו ומנשקו שוב ושוב, מנותק מן העולם כולו, בבדידות מוחלטת, רק הוא והלימון. והיה מחבק אותו במסירות ושוטף אותו בדמעות הזורמות מעיניו הכבויות".
בשיר אלח'יירי, מכתבים לעץ הלימון, הוצאת המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית

תרבות חומרית כטקסט

חומרים וחפצים מאפשרים לנו ללמוד על תרבויות שונות בתקופות שונות. "התבוננות על" ו"ניסיון להבנת" שימוש בחומר ותהליכי פיתוח של חומרים וחפצים, מאפשרים לנו לאסוף מידע ולגבוש תובנות תרבותיות. חפצים מאפשרים לנו לפענח את אורחות החיים והמנהגים של חברה מסוימת, את היכולות הטכנולוגיות שלה, את עולם ערכיה וכדומה. גופי ידע הנאספים בתחומים כמו ארכיאולוגיה, אנתרופולוגיה ולימודי תרבות, נעזרים בחפצים ובחומרי גלם המשמשים כטקסטים לכל דבר, ומספרים את סיפורה של תופעה חברתית מסוימת.
איסוף חפצים, מיונם, שמירתם והצגתם בפרקטיקות שונות בעבר ובהווה מהווים אף הם שדה מעניין לבדיקת שאלות בתחום התרבות ולהבנת מערך של יחסי כוח חברתיים הכוללים שאלות כמו מה חשוב ומה שולי, גבוה ונמוך, רוחני וגשמי וכדומה. מחסן, סלון, חצר, אוסף, מגירה, מגרש גרוטאות, שוק מוזיאון, יריד וכו' הנם מרחבים בהם נאספים חפצים למטרות שונות המשקפות את יחסינו אליהם, ואת הדיון שהיינו רוצים לייצר באמצעותם. 
התערוכה "אמנזיה" בוחנת את שאלת עיצובם וייצורם של חפצים בהקשר חברתי ופוליטי בכלל, והנכבה בפרט. ראשית יש לשאול מה היו מאפייניהם של החפצים בסביבתם היומיומית של הפלסטינים באותה תקופה, וכיצד הם משקפים את אורח החיים שהחל במעבר מחברה חקלאית לחברה עירונית. דרך כך ניתן לבדוק כיצד נהרס מרקם חיים זה ומה השתנה בו בעקבות הטראומה שעברה החברה הפלסטינית באותן שנים. נקודת מבט נוספת המוצגת בתערוכה היא נקודת מבטם של הפליטים והעקורים הפלסטינים עצמם, אשר אולצו לעיתים להגיב בהתרעה קצרה ביותר, אם בכלל, ולהחליט מה לקחת עימם ומה להשאיר מאחוריהם. אופיים הקשה של אירועי הנכבה מעורר מחשבה על אותם חפצים שנשארו מאחור והפכו מושא לגעגועים עזים. פליטים פלסטינים רבים שומרים על חפצים מכפרי וערי המקור שלהם כנכס יקר מפז המייצג מציאות שהייתה ואיננה עוד (הידועים ביותר הם המפתחות לבתי המגורשים, אולם פליטים פלסטינים רבים שומרים מגוון רחב של חפצים בהם גלום זיכרון חייהם הקודמים).
קריאה ולימוד של חפצים שנשתמרו לפני ואחרי הנכבה, מלמדת רבות על התרבות הפלסטינית. הפניית המבט אל החפצים מאפשרת דיון מעמיק בשאלת יחסי כובש ונכבש, המאופיינים בניתוק החברה הפלסטינית מנכסיה החומריים מצד אחד, וניסיונה לשימור זהות וזיכרון באמצעות חפצים מצד שני.

חפצים ותודעה: ביקור באוסף החפצים של ועד העקורים בנצרת

במסגרת העבודה על התערוכה נסענו לראות את אוסף החפצים של פליטים פלסטינים, שנבנה על ידי אמין מוחמד עלי ונמצא במשרדי ועד העקורים שבנצרת. האוסף, שמוצג מדי פעם במהלך אירועים שונים שמארגן הועד, מורכב מכמה קבוצות של חפצים: כלי נחושת, חפצים ששימשו לעבודה חקלאית, בגדים, כלי עבודה, כלי בישול, מכלי אגירה וכדומה. ביקשנו להתבונן באוסף וללמוד מה היקפו, כיצד הוא ממוין וכדומה. הפן האישי שחיפשנו אפיין חפצים כמו אבן בזלת שנשחקה מחיכוך השחזת סכינים על גבה, כלי חרס מאורך ששימש ככוורת דבורים, מעט מכתבים, שמיכה קרועה ממולאת בשיער שקצוותיו מציצים מבעד לקרע ועוד.
החפצים מספרים את סיפורם בשתיקה ומצביעים בעיקר על היעדר בעלים. בקלות ניתן לטוות באמצעותם שגרה של חיי יום יום, ולחוות בו זמנית את התחושה המצמררת של שגרה שהופרה.
הביקור באוסף חידד אצל כולנו את השאלה כיצד ניתן לייצר חפצים המתריסים על היעדרו של היחיד ושל הקבוצה. כיצד ניתן לחשוב מחדש על קשר עם פליטים פלסטינים וליצור תגובה להיעדרם. האם ניתן לשחזר זיכרון בשפה חומרית?   

עידו ברונו - חורים בזיכרון


מרעיון לאובייקט – הרהורים על אמנזיה

התערוכה "אמנזיה" מנסה לטפל בשאלת אפשרותם של חפצים לעורר את זיכרון הנכבה בחברה הישראלית. באמצעות תרבות חומרית בוחנת קבוצת היוצרים את האפשרות לייצר דיאלוג עם פליטים פלסטינים. עבודתו של עידו ברונו "חורים בזיכרון", עשויה ממשטח עץ ארז עליו מונחת אבן בזלת, ולידה גוש העשוי מחיטה ושומשום קלויים ומגובשים יחדיו באמצעות דבק אפוקסי (Epoxy Resin) המדמה את שרף עץ השקד. הצופים מתבקשים לחכך את גוש החיטה והשומשום בבזלת ולהריח אותו, תוך כדי ניסיון אשר נועד מראש לכישלון, לשחזר את ריחה של ישות בלתי ידועה, של פליט, של מרחב אישי מן העבר. ברונו משתמש בריח, האישי שבחושים, על מנת לסמן כמיהה לנעדר. בו זמנית הוא מצביע על היותו חמקמק ובלתי ניתן לזיכרון. 
דיויד גוס מצייר סצנה בדויה מן הביקור באוסף החפצים של ועד העקורים. הציור "יסמין, ועד העקורים: נצרת", צויר כשכבה חדשה על גבי ציור קודם של גוס. הוא מתאר את יסמין דאהר בעת סיור בחלל התצוגה של האוסף. יסמין מתבוננת דרך חלון החדר האפלולי, מבטה מופנה החוצה כמי שרוצה להיחלץ, ככלואה בסבך של רשתות הדוחקות ודוחסות אותה במרחב. המבט המופנה לגבעות המוארות של נצרת עילית, מייצר ריחוק מן הסובב אותה מצד אחד, וכולא אותה בחלל האוסף מצד שני. האווירה הצבעונית של הציור ואופיו הכהה, משווים לו תחושה קודרת למרות שהסיור נערך בצהרי היום.
בעבודה "Take away" יצרה Zיויה  אובייקט בצורת סל העשוי מאצטרובלי ברושים וקרעים של בגדי עבודה משובצים. ברושים עקרים המניבים פרות סרק ניטעו במקום עצי זית פוריים על יד מתיישבים יהודים בעידוד קק"ל. אצטרובלי הברושים קלועים בבגדי עבודה של ההתיישבות העובדת, אשר סימנה באמצעותם את נוכחותה. Zיויה מספרת כי בילדותה היו נשים פלסטיניות מגיעות עם סלים לאזור מגוריה ואוספות צמחים שרק הן יכלו לזהות כבעלי תועלת. עבודתה היא אובייקט העשוי כסל מפורר מלא חורים, ספק סל המשמש לקניות בשוק, ספק סל המשמש למילוי חול באתרי בנייה. הסל נעשה כמחווה לנשים אשר הודרו מן המרחב הטבעי שלהן, וחזרו אליו כזרות עם סלים על מנת לאסוף את תוצרת אדמתן.
עבודתה של עינת לידר "תכשיט התמצאות", חושפת את אופיו החמקמק של הייצוג באמצעות מפת תל אביב שקופה. מפה אמורה לייצג מציאות פיזית המאפשרת התמצאות במרחב. "תכשיט ההתמצאות" של לידר מערער על תחושת התמצאות זו ומצביע על מרחב תודעה נוסף - המגלה את הפרקטיקה של הסתרת המידע, תוך בניית גוף ידע אחר במקומו: מפת עיר המאפשרת התמצאות אחרת. לידר הופכת את מפת תל אביב כפי שאנחנו מכירים אותה למערך אוורירי של חורים וחוטי גומי שחורים המייצגים את רחובותיה, בדומה לאזורים שבשולי המפות - המסומנים באופן סכמטי, בצבעים חיוורים וללא פרטים רבים. הכפרים הפלסטינים ההרוסים ששכנו בשטח העירוני של תל אביב, השקופים כל כך בתודעה הישראלית, מקבלים אצלה נוכחות מתפרצת. מארג חוטי הגומי מאפשרים את לבישתו והפיכתו ל"מראה מקום" על הגוף הפרטי ובמרחב הציבורי. 

רוית לצר - מתוך "443: שאריות אדם"

רוית לצר יוצרת את המיצב "443: שאריות אדם" - קליפות חומר קרמי גס (חלקו שרוף וחלקו אינו שרוף), עליהן מצויירים דימויי המשטור של הכיבוש הישראלי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בצדי כביש 443 (כביש "עוקף מודיעין" בדרך ממרכז הארץ לירושלים). בנוסף, משתמשת לצר במטפחות כותנה המשמשות לאיסוף השיער מתחת לכיסוי הראש של נשים מוסלמיות (בתעתיק מערבית: קמטה). המטפחות נפרמות מצדן האחד ומשמשות לעטיפת האובייקטים הקרמיים המצויירים מצד שני. כיסוי ראש, דגל כניעה לבן ותחבושת רחבה. המיצב מגלם כאב רב, הנובע מהמפגש בין הכוח ויצוגיו לבין הזירות עליו הוא פועל: הגופניות, המגדריות והלאומיות.  
עבודתו של גד צ'רני "רוח רפאים", עוסקת בשחזור ומחזור של דימוי הפינג'אן, כהתרסה נגד תבניות ידועות מראש באשר לייצוגה של התרבות הפלסטינית ע"י הישראלים: חומוס, פלאפל, קפה, דרבוקה, כפייה ודומיהם. צ'רני מפנה הופך ייצוגים אלו לתבנית מפלסטיק ממוחזר ולבן, כרוח רפאים שאינה מוצאת את מנוחתה. קומקום הקפה, המכיל בתוכו תרבות עשירה ומפוארת, הופך  בתבניות האוריינטליסטיות הישראליות לנפח סתמי נטול משמעות אמיתית המתפרק ונבנה מחדש. הדימוי שבתודעה זו מתורגם בעבודתו של צ'רני לפטה מורגנה העשויה פלסטיק זול, נטול שימוש וחסר צבע, עשוי טלאים, על סף התפרקות, מרוקן מתוכנו העשיר החושני והעסיסי.
"שני פריטי מידע", הם שני סיפורים מצולמים שיצר עמי שטייניץ. פריטי המידע הם שני חפצים שסיפורם מגלם את אורח החיים של החברה הפלסטינית לפני הנכבה. חפץ אחד הוא כוורת ששימשה ליצירת דבש. את הדבש ייצרה אמו של דהוד באדר לשימוש ביתי ולמכירה לתושבים באזור מגוריה. בעקבות סיפורם של חפצים אלו, מחלץ שטייניץ את הרובד שהם מסמנים מבחינה חברתית, כלכלית ואמנותית. בה בעת, באמצעות חפצים אלו, מספרים דהוד באדר (במקור מאלע'בסייה) ולטיפה סמעאן (במקור מסוחמטה), את סיפור הפיכתם לעקורים. 

זויה - Take away

יסמין דאהר, משוררת פלסטינית צעירה, מגיבה בשירתה לעבודות בתערוכה. כתיבתה של יסמין מאפשרת יצירת מהלך רפלקטיבי מעגלי של תגובות אישיות, מידע ופרשנות, בהם כל המשתתפים בתערוכה ועבודותיהם משמשים בו זמנית כסובייקט וכאובייקט. שיריה של דאהר מחזירים מבט ישיר ואישי לעבודות בתערוכה. הקשרים בין העבודות למילה הכתובה מרבדים אותה ומשווים לחפצים המוצגים בה אופי דינמי. בשיריה נעה דאהר בין עולם ביוגרפי פרטי לעולם מגובש ומודע כאישה פלסטינית במציאות הישראלית.

גלריה זוכרות - אמנזיה
אוצרת: שלומית באומן
3.4.08-1.5.08 

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
תערוכה מעניינת וחשובה! (ל"ת)
מירי פליישר

פורסם ב-13:16 ,15/04/2008
2
מענין לראות נשמע מדהים (ל"ת)
אלמוני

פורסם ב-02:15 ,25/04/2008
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על שלומית באומן

שלומית באומן היא אמנית ואוצרת.

עוד מ שלומית באומן
אתר אינטרנט אתר הבית של הכותב
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה