מארב - אמנות . תרבות . מדיה
אודותינוצרו קשר
שלח
שוטף ומתמלא / פוליטי

"חשוב לוותר על האגו שלי כיוצר"

לילך-שירה גביש 2007-07-25 15:37:40   הקטנת הטקסט בכתבההגדלת הטקסט בכתבה

פרויקט הגלריות הפריפריאליות: תמרה ושדרות, כתבה חמישית בסדרה

"נושא ההשכלה לאמנות מתעורר": הגלריה בתמרה

הגלריה בתמרה היא הגלריה הוותיקה בפרויקט הגלריות הפריפריאליות. מפעיל ואוצר אותה אחמד כנען, אמן המציג בין השאר עבודות פיסול במקומות ציבוריים; בשנים האחרונות הציג ביוון, בהונגריה ובגרמניה. בגלריה בתמרה עדיין לא הציג מעבודותיו שלו. "חשוב לוותר על האגו שלי כיוצר ולתת מקום לאמנים אחרים, גם אם הם מתחילים", הוא אומר. "האמנים עוזרים ועומדים לצדי. זה חשוב. אני מציג בהרבה מקומות, כך שצריך לדאוג לאחרים כל הזמן".
בשנה הראשונה לקיומה של הגלריה נפתחו בה עשר תערוכות. בשנה השנייה  חמש. "בשנה הראשונה", מסביר כנען, "היה לי חשוב להעלות את הנושא למודעות. אחר כך הסתפקנו בתערוכה חדשה כל חודשיים.
"הדור הצעיר מכיר את שמות האמנים, אבל לא יודע מה הם עושים", ממשיך כנען. "בתמרה ובחברה הערבית בכלל רחוקים מעולם האמנות, ואין השכלה". אבל גם אם על תרבות של אספנות עדיין אין מה לדבר ("אנשים מעדיפים לנסוע לשארם או להשקיע ברכב חדש"), לאט-לאט מתחיל השינוי לחלחל. "בשנתיים של פעילות אנשים באים, מכירים אמנים מקרוב ומתעניינים", הוא אומר בשמחה. "נושא ההשכלה לאמנות מתעורר. פתאום מתחילים להעריך את דעתם של האמנים על מצבנו הפוליטי והחברתי. זה חלק מהתרבות. גם בנוגע לקונפליקט האמנות היא לא סתם קישוט. היא באה להגיד משהו. בעבודות שלי אני מדבר על מחנות פליטים, הרס ודברים יפים. יש אמנים שמציירים נופים והווי של הכפר שהיה. כל אמן והאמירה שלו, כי אלה החיים שלנו. מצד אחד, אי-אפשר להתעלם ממה שקורה. מצד שני, בני-אדם גם אוהבים דברים יפים".

הגלריה. צילום - אחמד כנעאן

לצד חשיפת אמנים, סגנונות, חומרים וטכניקות לקהילה (ובתוכה ילדי בית הספר המגיעים לבקר במקום), ולצד פעילויות פיסול, ציור ונגינה שהתקיימו בגלריה בלילות הרמדאן, כנען מקפיד שהתערוכות הקבוצתיות בגלריה ישמשו מקום מפגש לאמנים מוסלמים, נוצרים ויהודים גם יחד. חשיבותו של מפגש כזה, חשוב לו לציין, אינה פוליטית גרידא. ודאי שלא בגלריה הפועלת בכפר קטן. "יש הרבה אמנים שאינם מכירים זה את זה", מסביר כנען בפשטות. "הגלריה היא עבורם נקודת מפגש".

חג'זי: "בשבילי, גלריה זה אומר הרבה. זה נתן דחיפה לכולם. יש בתמרה הרבה אמנים טובים שלא הכרתי, וזה נותן חיים"

"בתחילה", מספר כנען, "ראש העיר רצה לסגור חובות, לא להתחיל בעוד פרויקטים  וכשנפתחו התערוכות הראשונות, אגב, זו היתה גאווה עבורו שאחיו, מרואן אבו להייג'ה, הוא אמן. עכשיו העירייה תומכת בכך שהם מספקים לנו מבנה. התחזוקה נעשית באופן וולנטרי, בעזרה ובמימון של חברים ותושבים".
העירייה מעמידה לרשות הגלריה חלל, טלפון, ריהוט, מים וחשמל. למרות הרצון הטוב והאהדה, מסביר אחמד אבו אלהיג'א, סגן ראש העירייה לענייני תרבות וחינוך, אין לעירייה יכולת לתמוך מעבר לכך. "המצב של הרשויות המקומיות קשה", הוא מסביר. "לא שילמנו משכורות". המצב הסוציואקונומי הקשה, הוא מבקש להוסיף, מקשה מאוד גם על אלה מבין האמנים המבקשים לפנות אל הקהל הערבי. "האנשים הפשוטים לא מתעניינים בתחום בכלל", הוא מסביר, "ואין מי שיקנה את הציורים".
לצורך פתיחת הגלריה קיבל כנען מלגת אמן ומלגה חד-פעמית מאמנות לעם לצורך שיפוץ המבנה. לשאר הפעילות הוא נעזר בתרומות של בעלי עסקים וחנויות בתמרה, המקבלים בתמורה חשיפה בעיתונות המקומית והזמנות לתערוכות.
"לאט-לאט נלמד איך לגייס כספים ולעמוד על הרגליים", אומר כנען. "עד היום גם לא פנינו למשרד החינוך או למקור אחר, אבל זה יקרה בקרוב. בינתיים הצטרפנו לעמותת אל-בוסתן, שעוסקת בחינוך, תרבות, אמנות והכשרה בתמרה". אם יהיו תקציבים, כנען מעוניין ליזום תערוכות עם קטלוגים ופוסטרים, ולכסות את הוצאותיהם של האמנים על חומרים. חלום אחר שלו הוא להקים פסטיבל לפיסול וכן לממן את פעילויות הדרכה בגלריה; חליל ריאן, האמן הוותיק בוגר בצלאל שהדריך שם בתשלום, פוטר בעקבות קיצוצים של העירייה. כעת מעביר את הסיורים, בהתנדבות, כנען עצמו.
מקור תמיכה חשוב אחר בגלריה אינו מוסד, אלא אדם: סוזן נתן, שעלתה לישראל ב-1991 ומתגוררת בתמרה בחמש השנים האחרונות. נתן, פעילת שלום שפירסמה לאחרונה את הספר "הצד האחר של ישראל", אוספת אמנות ערבית בעצמה, ולצד זאת מקפידה להביא תיירים ואחרים לבקר בגלריה ולרכוש יצירות בעצמם. חשיבות הגלריה, היא חושבת, היא בחיבור התרבותי של תושבי תמרה – בייחוד הצעירים שבהם  לתרבות שלהם עצמם.

כנען: "בעבודות שלי אני מדבר על מחנות פליטים, הרס ודברים יפים. יש אמנים שמציירים נופים והווי של הכפר שהיה. כל אמן והאמירה שלו, כי אלה החיים שלנו. מצד אחד, אי-אפשר להתעלם ממה שקורה. מצד שני, בני-אדם גם אוהבים דברים יפים"

סלאח חג'זי, תושב תמרה בן 63, החל לצייר כשיצא לפנסיה מוקדמת. להציג התחיל רק עם הקמת הגלריה. "בשבילי גלריה זה אומר הרבה", הוא מספר. "במיוחד אצלנו, בתמרה, זה נתן דחיפה לכולם. יש הרבה אמנים טובים בתמרה שלא הכרתי. זה נותן חיים".
כאמן, חג'זי שוקד על שחזור מתמיד, חוזר ונשנה, של זכרונותיו כנער: סצינות של איסוף תבואה, שחזור של יחסים חברתיים. "אני אמן שהלך לכיוון פולקלור", הוא מסביר. "אנשים אוהבים את זה".

"אין ערים נכשלות, יש ערים מוכשלות": הגלריה בשדרות

"אני לא מרגישה שאני מביאה לשדרות משהו, רק נגישות למשהו שלא היה כאן עד עכשיו", אומרת סמדר לוי, תושבת תל אביב שמרצה במכללת ספיר שבדרום. "הפריפריה היא פריפריה לא מטבעה, אלא בגלל שמנתקים אותה. האוטובוס האחרון משדרות לתל אביב, לדוגמה, יוצא בשעה שבע בערב – וזו כל התיזה. זה סימן להכל. הניתוק הזה הוא לא כורח, לא דבר טבעי. אפשר לשנות אותו".
אפשר לשנות אותו, לדוגמה, בזכות מיזמים דוגמת הגלריה שעומדת לקום במתנ"ס הסמוך לסינמטק המשגשג של שדרות. לוי כבר יודעת מה תהיה התערוכה הראשונה בגלריה החדשה: תערוכה אדומה. ולא רק בגלל אסוציאציות נהוגות דוגמת תשוקה ופיתוי מצד אחד ומוות, שכול ודם מצד שני. "התערוכה צצה בגלל שזו שדרות", אומרת לוי. "זה צבע ההתראה. כששומעים כשיש קסאמים, אומרים 'צבע אדום'. פעם היו אומרים 'שחר אדום'".
הגלריה, ממשיכה לוי, תפעל כגלריה קהילתית לאמנות עכשווית. "חד-משמעית זו הולכת להיות גלריה של אמנות עכשווית", היא קובעת, "תוך מודעות גיאוגרפית. הרצון הוא ליצור לסביבה נגישות לאמנות עכשווית. אני לא באה לחנך".

לוי: "האמנות לא מתרכזת בין המדרשה לבצלאל ולסיבוב גלריות בתל אביב. יש חיים גם מחוץ למרכז, ולפעמים צריך לספק להם יותר חמצן, וזו תרומתי הקטנה"


הפעילות בעיר, ממשיכה לוי, נעשית במשולש שבין העירייה, העיר ומכללת ספיר. "מתחיל להיווצר מתחם של פעילות באזור הדרום", היא מספרת, "וזה כולל את בארי, אופקים, נתיבות ומוזיאון אשדוד. גיליתי שהדברים מתנהלים בקצב אחר בדרום. הנכונות של האנשים לבוא ולהירשם היא קצת אחרת. יש את הסינמטק שעובד, עכשיו יש מקום להעיר את האמנות הפלסטית. חוץ מהגלריה שיש במכללה, תהיה כאן עכשיו עוד גלריה. אפשר יהיה לעשות סיבוב גלריות!", היא משתעשעת ברעיון, ומזכירה ש"האמנות לא מתרכזת בין המדרשה לבצלאל ובסיבוב גלריות בתל אביב. יש חיים גם מחוץ למרכז, ולפעמים צריך לספק להם יותר חמצן, וזו תרומתי הקטנה. אין ערים נכשלות – יש ערים מוכשלות".
אבי סולימני, מנהל מתנ"ס שדרות, מייחל ליום שבו יהיה תחום האמנות הפלסטית בשדרות מפותח כמו תחום המוזיקה בה. "יש מבנה חדש ובתוכו יועד חדר לאמנות", הוא מסביר, "והגלריה תוקם בסמוך. אנחנו מעריכים שתהיה הזנה הדדית".
הגלריה, הוא מבהיר, תפעל כגלריה אזורית לתושבי האזור: "מצד אחד להביא אמנים מהשורה הראשונה ולהציג אותם כאן, ומצד שני ליצור מקום להציג בו אמנות של אמנים מהאזור. בסופו של דבר, אחד הדברים המרכזיים פה הוא הנגשה ופיתוח של התרבות והאמנות הפלסטית לאוכלוסייה מהאזור ומתן ביטוי לאמנים מהאזור. לתת להם חשיפה, לתת להם לעסוק בנושא שהם מאוד אוהבים".


 עוד בנושא: המדור לאמנות פלסטית באמנות-לעם נסגר, וגם פרויקט הגלריות הפריפריאליות צפוי להיפגע. "הפרויקט מאוד יפה ומבורך", מודים גם במינהל התרבות, "אבל הסכומים שניתנים בו הם קצת משפילים". רשת הגלריות הפריפריאליות: כתבה הראשונה בסדרה 
"כיפה קטנה יכולה לעשות המון" - הגלריה באופקים: כתבה השנייה בסדרה 
"משהו יותר רחב מפעולה של אמן בסטודיו" - ברבור, ירושלים: כתבה שלישית בסדרה 
"הצורך קיים, צועק לשמים, ויש נכונות בסיסית, אבל זה דורש אמונה" - רמלה ובית-שאן, כתבה רביעית בסדרה 

"אני לא רוצה לייבא אמנות חיצונית" - מתי שמואלוף בשיחה עם אחמד כנעאן.
חמש דקות משדרות, ברקע נופלים קסאמים; על אמנות במכללת ספיר.

גרסת הדפסה גרסת הדפסה
תגובות גולשים
הוספת תגובה
1
סמדר לוי אמנית מסקרנת ואישה נפלאה. (ל"ת
אלמוני

פורסם ב-12:27 ,07/08/2007
2
איך יוצרים איתה קשר? (ל"ת)
מ.

פורסם ב-15:11 ,07/08/2007
3
נזק במקום תועלת
ינאי

עד שלא יפסיקו לכתוב על ולהציג את הגלריות האלה אך ורק בגלל שהן בפריפריה, ויתחילו לכתוב על הדברים שמוצגים בהן שום דבר לא ישתנה

פורסם ב-09:40 ,29/08/2007
מתוך שוטף ומתמלא
--
בזהירות ובאירוניה: עיון...
בזהירות ובאירוניה: עיון... שוטף ומתמלא
--
אם רובוטים יכלו לצייר... שוטף ומתמלא
ללמוד ציור מפורמייקה, או: בשבח... שוטף ומתמלא
עולם של קומבינציות שוטף ומתמלא
על לילך-שירה גביש

לילך שירה גביש היא עיתונאית.

עוד מ לילך-שירה גביש
מוסף | שוטף ומתמלא | טורים | מדריך | קהילה